חכמת אדם צא

1דין איזה נדר אסור או מגונה או מותר (סי' ר"ג): כתיב כי ידור נדר או השבע כו' ולאסור אסר כו' ולא יחל דברו וכתיב כל היוצא מפיו יעשה וכתיב מוצא שפתיך תשמור כו' והוא מצות עשה שיקיים אד' שבועתו או נדרו ואם עבר על נדרו עובר בלאו דלא יחל (סי' ר"ג):

2כתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא וקבלו חז"ל הא אם נודר אעפ"י שמקיימו נקרא חוטא ואם אפשר להתיר נדרו ואינו רוצה להתירו מקרי רשע ולכן יזהר האדם מאד שלא ידור שום נדר אפילו נדרי מצוה או לצדקה אלא א"כ יוכל לקיים תיכף אזי יעשה המצוה או יתן צדקה בלא קבלת שום נדר. ואם פוסקי' צדקה וצריך לפסוק עם הצבור או אם אומר יזכור כנהוג להזכיר נשמת אבותיו יאמר בפה מלא שאינו מקבל עליו בנדר. ומ"מ אם בדיעבד נדר לצדקה או שאר מצוה וכן אם נשבע על איזה דבר יזהר לקיים תיכף אע"ג דמהני להם התרה מ"מ אין נשאלין עליהם אלא מדוחק כאשר נבאר בדין התרת נדרים (שם):

3איחר נדרו ולא קיימו ולא התירו אע"פ שהוא דבר של רשות פנקסו נפתחת ומדקדקים במעשיו אם הם כדאי להגן נגד חטא זה (גמ' ופי' רא"ש):

4כשהאדם בצרה מותר לנדור כדכתיב וידר יעקב כו' לאמר ר"ל לאמר לדורו' שידרו בעת צרה וי"א שאין לזה התרה (שם):

5האומר אשנה הלכה זו או אעשה דבר זה והוא דבר מצוה ה"ז נדר כדמצינו ביעקב דכתיב וידר כו' וכתיב עשר אעשרנו כו' וחייב לקיימו ולכן צריך האדם שירגיל א"ע שבכל דבר שרוצה לעשות יאמר בלא נדר (שם):

6מדינא אם קיבל עליו לעשות איזה מצוה וירא לנפשו שיתרשל בהקמתו מותר לקבל עליו בנדר שלא יאכל עד שיקיים נדרו וכיוצא בו כדכתיב נשבעתי כו' לשמור משפטי כו' ר"ל שנשבע לקיים המצוה. מ"מ בזמן הזה יזהר האדם מאד בזה כי ראיתי שנכשלים בזה אא"כ הוא דבר שיוכל לקיים תיכף כי היצה"ר יתגבר עליו יותר (וכ"כ בס"ח סי' ת"כ וסי' תתס"ו):

7אפילו מי שהיה זולל וסובא וכיוצא בו מדות מגונות ומצד הדין מצוה לעשות גדרים לאסור עליו בשר וכיוצא בו וע"ז אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות מ"מ אמרו חכמים לא ירגיל עצמו אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהם בלא נדר ובפרט בזמן הזה (סעי' ז'):

8אל יאמר אדם אדור ומה בכך כשארצה אלך ואתירנו דאעפ"כ נענש על מה שנדר ולא קיים (ס"ח סי' תתרצ"ה) וזה דומה לאדם שנפל בצואה ורוחצין אותו (שם). וגדולי האחרונים היו קונסין הנודר באיזה דבר קודם שהתירו הנדר (עיין במהר"ם מינץ):