חכמת אדם צח

1דין הנודר בלא קביעות זמן או שקבע זמן או דבר שאין זמנו קבוע (רי"ט ר"כ): הנודר או נשבע לזמן כשיגיע הזמן בטל ממילא וא"צ התרה (סי' רל"א) אבל הנודר או נשבע לישא אשה או לקנות איזה דבר ולא קבע זמן או שאמר לישא ולקנות תוך שנה אין מחייבין אותו לישא אשה ולקנות מיד מה שיזדמן לידו עד שימצא הראוי לו דמסתמא כך היתה כוונתו וכן הנשבע לשכור מלמד לבנו עד מאה ר"ט וכיוצא בו אין אומרים לו שישכור החכם היותר בנמצא אלא כל זמן שישכור מלמד הגון פטור דכיון שגם זה ראוי אע"ג שלא הגיע למדרגות הרבנות כמו א' מגדולי הרבנים דאזלינן בתר כוונתו ומ"מ תיכף כשיזדמן לו אשה הגונה לו ולקנות או לשכור מלמד ההגון לו מחוייב לשכור מיד דאל"כ עובר וגם יזהר שלא ישלח המלמד הראשון עד שיבא השני (סי' רי"ט):

2הנודר לילך על קברי צדיקים שבמקום פ' אין מחייבין אותו עד שימצא זמן ראוי לכך ואם אירע לו שהשכירוהו לילך לשם יוצא ידי נדרו אבל אם נדר להוציא הוצאות ע"ז אינו יוצא י"ח עד שיוציא (תשוב' מהרי"ל סי' קי"ח ובא"ח סימן תקס"ח):

3מי שאסר דבר א' עליו בלא זמן לא מבעי' בנדר דאסר החפץ עליו דנעשה כהקדש ואסור לעולם ואפי' בשבועה שאוסר א"ע מן החפץ ודומה קצת לנזירות דסתם נזירות אינו אלא ל' יום אפ"ה אסור לעולם (סעי' ג' ט"ז וש"ך) ולפיכך אמר שבועה שלא אוכל ושלא אישן אם אמר סתם נדרתי ומכ"ש שאומר שכוונתו היה יותר מז' ימים באכילה וג' ימים ולילות בשינה לוקה ואוכל וישן לאלתר דהוי שבועת שוא (סי' רל"ו סעי' ד') ואם אמר שכונתו היה על יום א' נאמן ואזיל בתר כוונתו (ש"ך רסי' רל"ו):

4אמר קונם שאיני אוכל יום או (בל"א איין טאג) יום א' אסור בו מעת לעת משעה שנדר ואם אמר שלא אוכל היום או יום זה או (בל"א היינט) אינו אסור אלא עד שתחשך בין שעמד בתחלת היום או בסופו ומ"מ מדרבנן גם בזה אסור מע"ל דשמא פעם אחרת יאמר יום א' ואז אסור מן התורה ולכן צריך שאלה מדרבנן ודוקא באוסר עליו דרך נדר אבל במקבל עליו להתענות אעפ"י שאמר הרי עלי להתענות יום א' א"צ להתענות אלא עד חשיכה דודאי נתכוין להתענות בתקנות חכמים דהיינו מעלות השחר עד שתחשך ול"ג אטו שאר נדרים דהדין דתענית ידוע (סי' ר"כ):

5אמר אם אעשה דבר פלוני לא אוכל אותו יום ועשה מותר בלילה ואם אמר אותו היום ולמחרתו אסור גם בלילה שבנתיים דכיון דהתחיל נדרו לא פקע ואם עמד בלילה והתחיל הנדר אסור בלילה וביום של אחריו ובליל ב' ויום ב' (שם):

6עמד באמצע שבוע ואמר קונם דבר זה שבוע זו אסור כל השבוע וגם בשבת דשבת שייך לשבוע שעבר ואפי' אמר בל"א (דיא וואך) ושבת הוא היפך מחול מ"מ בלשון בני אדם גם שבת נכלל בוואך (נק"הכ דלא כט"ז ונ"ל ראיה כששואלין לתינוק כמה ימים יש בשבוע בל"א מחשבין ז' ימים) ואם אמר שבוע אחד או (וואך) אסור ז' ימים מע"לע משעה שנדר (שם):

7אמר קונם יין חוץ משבת ויו"ט אסור לשתות יין של הבדלה דזה אינו שייך לשבת (שם ש"ך סס"ק י"ח):

8היה עומד באמצע חודש ואמר חודש זה אסור עד ר"ח שאעפ"י שיום א' דר"ח שייך לחודש העבר מ"מ בלשון בני אדם קורין אותו ר"ח וכ"ש אם נדר לעשות איזה דבר קודם ר"ח צריך לעשות קודם יום א' דר"ח. אמר חודש סתם אסור מיום ליום כגון שהיה עומד בח' לחודש אסור עד ח' לחודש האחר וי"א שאסור שלשים יום וכן הדין בשנה ור"ה שייך לשנה הבאה (שם):

9אמר עד ר"ח אדר אינו אסור אלא עד ר"ח אדר ראשון ואם אמר עד סוף אדר אסור עד סוף אדר ב' ששני אדרים חשובין כחודש א' ואם אמר עד חצי אדר או כ' אדר היינו אדר ראשון דדוקא סוף אדר משמע אדר ב' ואם ידע ששנה זו מעוברת אפי' אמר עד ר"ח אדר אסור עד ר"ח אדר ב' (עיין ש"ך):

10כל דבר שיש לו זמן קבוע ונדר עד אותו זמן אינו אסור אלא עד שיגיע לפיכך האוסר עצמו בדבר עד הפסח וכיוצא בו אינו אסור אלא עד שיגיע פסח וכן בל"א (ביז פסח אדר ביז פאר פסח) ואם אמר עד שיהא פסח או בל"א (ביז עס ווערט זיין פסח) אסור עד שיצא פסח מ"מ אפי' אמר עד פסח צריך שאלה מדרבנן שלא יטעה בעד שיהא וכן כל כיוצא בו ונ"ל שאפי' אמר עד שיהא אם אמר שכוונתו היה עד יום א' או יום ב' נאמן אבל אם אמר שכוונתו היה עד לפני פסח אינו נאמן ועיין לעיל כלל הקודם:

11כ"ד שאין זמנו קבוע אפי' אמר עד שיהא אינו אסור אלא עד התחלת אותו הזמן כגון עד הקציר עד הבציר דכיון דאין יודע ההתחלה או משך הזמן לא עייל נפשי' לספיקא ובודאי היה דעתו להתחלת אותו דבר ועיין באריכות בש"ע סי' ר"כ מסעיף י"ב עד סופו:

12נדר עד שיהא משתה בנו ספק אם חשוב זמנו קבוע שהרי קבע לה זמן או אפשר דאפ"ה כיון דבידו לדחות לא הוי זמנו קבוע ומספק אסור עד שיעבור המשתה. נדר עד משתה בנו או עד שיהיה בר מצוה ומת הבן י"א שצריך להמתין עד הזמן שקבע להמשתה ועד שיהיה בנו ראוי לעשות ב"מ ויש להתיר נדרו (סימן ר"כ סעיף ט"ו):

13יחיד ורבים שקבלו עליהם תענית או צדקה מחמת איזה צרה ועבירה חייב לקיים נדרו ודוקא שקבלו סתם אבל אם פירש דבריו אם יחיה פלוני החולה אם מת פטור שהרי התנה ולא בעינן תנאי כפול דלא גרע מכונת הנודר (שם):

14קונם יין שאיני טועם בחג בין שאמר בלה"ק בין שאמר בלשון חול בחג הסוכות אסור גם בשמיני עצרת ושמחת תורה דבין בלשון תורה ובין בלשון ב"א נכלל בשם חג הסוכות (ט"ו ס"ק פ"ו):

15דין האומר לאשתו מה שאת עושה קונם שאיני נהנה ממנו עד הפסח או שאמר קונם שאת נהנית לי עד פסח אם תעשה זאת עד החג וכיוצא בו מבואר בש"ע שם סעיף כ"א עד סופו: