דרכה של תורה ו

1עץ הדעת ועץ החיים אם יאמר לך אדם, יש חכמה בגויים תאמין, דכתיב והאבדתי חכמה מאדום ותבונה מהר עשו. יש תורה בגויים אל תאמין, שנאמר מלכה ושריה בגויים אין תורה (מ"ר איכה פרשה ב, יג).

2מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין, שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמה, ב).

3כימי העץ כן עמי, באיזה עץ הכתוב מדבר, אם בזית ושקמה הרי יש להם קץ וסוף, אם בארז הרי יש להם קץ וסוף, הא אין הכתוב מדבר אלא בתורה, שנקראת עץ, שנאמר כי עץ חיים היא למחזיקים בה (מ"ר קהלת).

4חרות על הלוחות מהו חרות, ר' יודא אומר חרות מן המלכות, ר' נחמיה אומר חרות ממלאך המות, כשעמדו ישראל בסיני וקבלו את התורה, אמר הקבה למה"מ, על כל אומות יש לך רשות, ועל אומה זו אין לך רשות, שהם חלקי" (מ"ר בראשית לב).

5ספר הספרים זהו השם שקוראים כל העולם, כל האומות והלשונות, להספר הקטן שלנו, ספר התנ"ך.

6ו"עם הספר" זהו השם שאנו מתכנים בו, בהיותנו הראשונים, שהמצאנו עפ"י ד' את ספר הספרים הזה.

7ספר הספרים, ואמנם מי יוכל לספור ולמנות את כל הספרים שנתחברו מימות עולם עד היום הזה בכל השפות והלשונות, ואם אמרנו לצבור את כל הספרים האלה ולהניחם לארכם ולרחבם יהיו בודאי ארוכה מארץ מדתם ורחבם מני ים, ובכ"ז הספר הקטן שלנו כאן עד היום הזה נשאר ספר הספרים, גולת הכותרת של כל הספרים שבעולם.

8ספר הספרים, ואמנם משונה הוא ספר זה מכל הספרים שבעולם, שבכולם הננו רואים דור דור וספריו, וגם היותר מפורסמים שבהספרים לא היה להם קיום נצחי, אלא שיש מהם, שהיו בבחינת נפלים, שבלידתם ראו תיכף מתתם, יש שהאריכו ימים ולא שנים ומתו מיתה חטופה ר"ל, ויש שהאריכו גם ימים וגם שנים עד שראו שלשים וגם רבעים, אבל הצד השוה שבהם, שכולם ירדו במשך זמן יותר קצר או ארוך מעל במת החיים וכתביהם נעשו ל"כתבים בלים" בבית אוצר הספרים הישנים, שהמה ענין רק לחוקרי קדמוניות, אך אחד הוא ספר הספרים, שככחו אז כן כחו עתה לא כהה מראהו ולא נס ליחו עד היום הזה, ואדרבא כל דור ודור מוצא בו חדשות, אשר לא שערו הראשונים, כל שנה ושנה מביאה לידי תגליות אחרות בו.

9ועם הספר, כגורל הספר הקטן הזה כן גורל העם הקטן, המעט מכל העמים, המחזיק בידו את הספר הזה, שבעוד שכל העמים אשר על פני האדמה כולם עומדים תחת הזמן והמקום, עולים ויורדים לרוח היום, והמה כהמלאכים האומרים את שירתם והולכים להם, והמה נשארים ג"כ רק ענין לחוקרי קדמוניות, הנה אחד הוא ממנו, שהוא למעלה מהזמן והמקום, וככחו אז כן כחו עתה, ואדרבא בכל דור מתגלים בו כחות חדשים, ואחרי בלותו היתה לו עדנה.

10עם הספר וספר הספרים, וגם בהשקפה שטחית יש לראות את הקשר הפנימי שביניהם.

11עם-הספר בסמיכות, העם המתיחס עם הספר "ומי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול", ואמנם כן קטן הוא העם הגדול הזה לגבי ספרו הקטן כל כך בכמותו וגדול הוא באיכותו. כי לא העם מחזיק בידו את הספר, אך להיפך, הספר מחזיק את העם, או כדברי חכז"ל "הארון נושא את נושאיו". "עץ חיים היא למחזיקים בה", למחזיקים אותה לא נאמר, אלא למחזיקים בה, כלומר, שרק בה הנה אנו, עם הספר, מחזיקים מעמד ואיננו מטים לנפול נפילה עולמית.

12ולכאורה במה כחו של הספר הקטן הזה גדול כל כך?

13אמנם אנחנו הננו מאמינים בני מאמינים, שכל דברי הנביאים אמת וצדק ו"חותמו של הקב"ה אמת" טבוע על כל דבריהם, אבל במה כחו גדול גם על הגויים, שאבותיהם לא עמדו על הר סיני? מה היא הסבה, שגם הבלתי-מאמינים כשפותחים את הספר הזה מרגישים איזה עונג רוחני, מה שאי אפשר להרגיש כזאת ע"י קריאת שום ספר אחר שבעולם?

14לדעתי, ההבדל הוא בזה, שכל הספרים שבעולם גדלו והצמיחו ועשו פרי מעץ הדעת, והוא, רק הוא הספר הקטן שלנו, פרי עץ החיים שבגן עדן מקדם.

15עץ חיים היא, וכשאנו נגשים לו מיד הננו מרגישים בהרגשה פנימית, כי אין בדומה לו, כי רק בו נשאר הריח נחוח של גן עדן מקדם, לפני שהטיל הנחש את הזוהמא שלו.

16עץ חיים היא ורק היא, כי בכל הספרים אמנם תמצאו בהם מעץ הדעת, כי דעת יש בהם במדה מרובה או מועטת, אבל עץ חיים מאן דכר שמיה.

17ואם נרצה לעמוד על זה די שנתבונן מעט על חיי דורנו זה.

18הנה לכאורה לא היה עוד מעולם דור חכם ונבון, דור דעה כדורנו זה, שנוכל לאמר עליו בלי הגזמה והפרזה יתירה, כי מחבק הוא זרועות עולם יודע איך לעלות בשמים ממעל, ע"י אוירונים הנפלאים, ולרדת בארץ מתחת ע"י תת-מימיות, שבדורות מקדם איש לא פלל כזאת, ולמרות כל זאת, הננו רואים את הדור הזה, מאידך גיסא, כי הוא דור מושחת המדות, דור אכזרי, אשר לא ידע רחם, דור הרומס ברגליו כל צדק ומשפט, דור שעשה את כל העולם כולו לבית מטבחיים גדול, ששוחטים בו גם גסות וגם דקות, עופות ואפרוחים קטנים, ודמי השחיטה היא במדה גדולה מאוד, מקבלים בעד זה גם עושר וגם כבוד, כי דור הזה מודד את כל אדם באמת המדה של שחיטתו, ומי ששחט יותר בחייו מתעלה יותר בגרם המעלה, שלפניו יכרעו ברך כל מי שיש לו ברכים לכרוע, ולפניו ישוררו כל המשוררים "בחסד עליון". בדורנו זה הנה לאו דוקא "שכל המיצר לישראל נעשה ראש", אך גם המיצר לבני נח נעשה ראש, ואנו עומדים ומשתוממים, איך יתכנו שני הפכים בנושא אחד, איך אפשר בבת אחת לראות תרתי דסתרי כאלה?

19אכן אולי אין זה כלל שני הפכים, אולי אין זה כלל תרתי דסתרי, אך אדרבא הוא בגדר סבה ומסובב, ואל תאמר למרות, שלמרות שהוא דור דעה הוא דור לא ידע בושת, אך אמור יען, יען שהוא כ"כ דור חכם, לכן הוא כ"כ דור רע, או להיפך, יען שהוא כ"כ רע ושואף לדם כמו הנחש הקדמוני, לכן הוא כ"כ ערום וחכם?

20ואמנם אמת ויציב הוא הדבר הזה, "מלאך המות מלא עינים". אומרים חכז"ל (עבודה זרה כ, ב) זאת אומרת, שכל העינים - החכמות כי "החכם עיניו בראשו" - כל עיקר הורתן ולידתן באו מהמלאך המות שאין כמוהו גדול בחכמה ודעת.

21נתבונן נא על המלחמה הנוראה, מלחמת העולם [הראשונה], שבאה זה לא כבר לידי קצה - ומי יודע אם באמת באה לידי קצה - שהביאה חורבן נורא לעולם ומבול גדול של דמעות ודם, אבל מאידך גיסא אנו רואים, איך שע"י המלחמה נתרחבו המדעים כ"כ באופן שלא יאומן כי יסופר מקודם, המצאות כבירות ורבות הערך מצאו, אשר לא שערו אבותינו ואבות אבותינו מעולם, המציאו, למשל, תותחים כאלה הקולעים אל המטרה ממרחק מאות פרסאות ובאחרונה נתגלה אור חדש בדמות ה"טנקסים", שכמוהם לא היה, שאי אפשר לכחש, שכל אלה המה פרי השכל הכביר מדור העולה למעלה להשכיל, וכל אלה הרי הם תולדות ישרות מהמלחמה האכזרית, ולולי המלחמה הרי היו כל הדברים הגאוניים האלה מכוסים וטמורים מאתנו עד היום הזה.

22ומי יודע רוח האדם העולה למעלה, אפשר הדבר, שגם כל ההמצאות שהמציאו לפני המלחמה היא היתה הסבה שלהן, אם כי באופן בלתי ישר. המלחמה, כי גם אז אם לא היתה מלחמה בפועל, היתה מלחמה בכח, ובאמת מה שקוראים בני אדם זמן מלחמה וזמן שלום, הוא רק לשבר את האוזן, אין שלום בעולם, אך יש זמן מלחמה בפועל ויש זמן מלחמה בכח, זאת אומרת, שעושים את ההכנות למלחמה.

23ואפשר מאוד, כי גם המסלת הברזל, הטילגרף, הטיליפון וכדומה גם כל אלה נוצרו מסבת ההכנה למלחמה, שכל אחד מהעמים חפץ להיות יותר מוכן ומזומן ליום קרב, וזו היא שהמריצתם ליגע את מוחם להמציא את הדברים האלה, כי האדם בהחיים הפרמטיביים שלו אפשר שהיה עד היום הזה משתמש בהחמור המשרך את דרכו לצרכו ולהנאתו, אבל תכונת המלחמה היא תכונת "בחפזון" ונעשה החמור לא יוצלח לזה, ושע"כ התחילו להשתמש בהסוס, שהוא יותר מהיר במלאכתו, ואז היה הסוס סמל המלחמה "סוס שוטף למלחמה", אבל כשאלהי המלחמה נתגדל מאוד, אזי נעשה כחו של הסוס לקטן יותר מדאי והוצרכו בני אדם לבקש כחות יותר גדולים, כדי שיתאימו לזה, וכשמבקשים - מוצאים, כי "יגעת ולא מצאת אל תאמין".

24ואמנם זוהי תכונתו של עץ הדעת כפי שמספרת לנו התורה גופא.

25כי אם תרצו לדעת עץ הדעת של כל העולם, של כל האומות והלשונות אם כי קוראים אותו בשמות שונים, צוויליזציה, קולטורה וכדומה, אם תרצו לדעת את שרשן ומקום גדולן, אזי עליכם להתחיל מבראשית ואזי תדעו.

26כי המסית לזה, הסבה הגורמת להעץ הדעת שבקרב האדם, הוא הנחש הקדמוני, הנחש, שדרכו לילך ולהזיק, הנחש שאין הנאה לו להזיקו ורק ההנאה לראות איך שארסו מכלה וממית.

27והנחש - מספר התורה - היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ד' אלהים (בראשית ג, א). הרשעות שלו עשתה אותו להערום מכל, והרשעות זו היא המסית של האדם מששת ימי בראשית עד היום הזה להטותו שיטעום מעץ הדעת ויאכל ממנו כדי שביעה. בקיצור, הנחש זה הוא הסבה של עץ הדעת שבאדם.

28ואם תרצו לדעת את תוצאות הדבר של עץ הדעת, מה הביא לו להאדם? קראו ג"כ בתורה ותראו:

29וישלחהו ד' אלהים מגן עדן וכו' וישכן מקדם לגן עדן את להט החרב המתהפכת (שם, שם כד).

30כי ע"כ אל תתפלאו לראות דור דעה ודור ש"הכל שוחטים" כדורנו זה.

31כי "משורש נחש יצא צפע" והדעת, שהורתה ולידתה היתה ע"י הנחש, תוכל להביא רק לידי להט החרב המתהפכת, שיעמדו בני אדם כחיות טורפות זה לעומת זה, כל אחד עם להט החרב המתהפכת שלו.

32והלהט החרב המתהפכת זו היא המגרשת את האדם מגן עדנו. כי תארו נא בנפשכם, איך היו חיים בני אדם. לולי המלחמות, הלא המלחמה שהיתה בשנים האחרונות האלו היא בעצמה בלעה מאות מליארדים, וכל העשרות שנים מקודם הרי היו, כאמור, הכנות למלחמה. ומי יכול לספור ולמנות את כל מה שהוציאו מן העולם. הלא כל הביודזטים של המדינות הנה החלק היותר גדול מהם הוא לצרכי הצבא, ובלי שום הגזמה נוכל לאמר, כי אלמלא הלהט החרב המתהפכת, שנבראה מעץ הדעת, כי אז ישב האדם עד היום הזה בגן עדן מקדם כמלך במסבו והכרובים ממעל לראשו...

33ואת זאת שאנו קוראים בספר התורה, קוראים אנו עוד ביותר בהירות בספר החיים - להבדיל בין הקודש ובין החול - כאשר מבאר חכם אחד מחכמי או"ה במופתים חותכים, כי השלמת האדם באה ע"י ההתהדרות - לוקסוס בלע"ז - הוא מראה כי ההתהדרות וההשלמה - ציוויליזציה בלע"ז - שמות נרדפים הם. ובמדה שהלוקסוס מתרבה במדה זו מתרבה גם הציוויליזציה. והא ראי' כי באירופה ואמריקה, ששם הלוקסוס מפותח מאוד, שם הציוויליזציה חזקה, ולהיפך באסיה ואפריקה. והוא מראה עוד בעליל, כי לא ההשלמה היא הסבה לההתהדרות אך להיפך ההתהדרות היא הסבה לההשתלמות, כי בזה שהאדם איננו מסתפק במועט, אך מבקש הוא התהדרות בכל, התהדרות במאכלו, במלבושו, בדירתו וכדומה, בע"כ הוא מוכרח לבקש תחבולות שונות כדי להשיג כל אלה ולעלות על חבירו שאין לו כל זאת וע"י זה הוא מוכרח להמציא חדשים לבקרים המצאות שונות.

34ובאמת כבר הקדימו בזה חכם אחר, ודוקא מבני עמנו, הלא הוא החכם מכל אדם שאמר:

35וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו. (קהלת ד, ד).

36כי אמנם ההתהדרות גופא זו היא לא סבה אך מסובב, מסובב מקנאת בני אדם, שכ"א נכוה מחופתו של חבירו, שכ"א עינו צרה בשל אחרים, כי ע"כ כל אחד רוצה להתפאר ולהתהדר יותר מחבירו, ובמה יתפאר ויתהדר אדם המעלה, אם לא במיני לוקסוס שונים, שרק אלה נחשבים לעטרת תפארת.

37וא"כ נמצא, כי כל כשרון המעשה שבעולם, כל החכמות השמושיות והמעשיות מקורן מקנאת איש מרעהו.

38ואמנם כן עץ הדעת מתהוה מעיקרא מהידיעה הזאת: "וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעש להם חגרת" (בראשית ג, ז) זה היה הלוקסוס הראשון של אדם הראשון הדואג לא על דבר כסוי מערומיו הפנימיים, אך ע"ד כסוי מערומיו החצוניים.

39ודא עקא, כי "עץ הדעת טוב ורע", לא רק נקודת השקפתנו על הנאה והמכוער באה לנו מעץ הדעת הנ"ל, אך גם נקודת השקפתנו על הטוב והרע באה לנו מזה. למשל, לולא הטנקים שהומצאו בזמן האחרון של המלחמה העולמית, אזי היו בודאי הכל מודים שהטוב - הצדק והיושר הוא על צד של "ממשלת הברית" והרע היא על צד "ממשלת ההסכם", ועשו הטנקים מהפכה גם בהטוב והרע.

40כי באמת גם הטוב והרע של בני אדם הם משתנים ככרום, כמו המודות המשתנות לרוח היום.

41וישמעו את קול ד' אלהים מתהלך בגן לרוח היום (שם שם, ח). גם קול ד' אלקים שבתוך לב האדם נעשה אצלו דבר התלוי ברוח היום...

42וכל הספרים שבעולם הלא נוסדו לכתחילה על עץ הדעת הזה, שהמה באים רק להוסיף עליו ענפים, או יותר נכון, ציצים ופרחים, מהם יפים ומהם בלתי יפים, אבל היסוד והשורש שלהם אחד הוא.

43ואחד הוא הספר, זהו ספר הספרים של נביאי האמת וצדק, הנוסד מראשו ועד סופו על עץ החיים העומד בנגוד גמור ממסד עד הטפחות לעץ הנ"ל ומלחמת עולם ביניהם.

44זהו עץ החיים, המורה להיפך, כי "הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ד, כא). זהו עץ החיים האומר לכל "איזהו עשיר השמח בחלקו, איזהו גבור הכובש את יצרו", זהו עץ החיים שבמקום הלהט החרב המתהפכת הוא גוזר "ואהבת לרעך כמוך", זהו עץ החיים שבעשרת הדברות שלו כתוב לא רק "לא תרצח" ו"לא תגנוב" אך גם "לא תחמוד", כי יסוד כל המדות הרעות שבאדם, הוא החמוד מה שאין לו, זה הוא המביא לידי כל עקא ולידי כל מרעין בישין.

45וכל הנגש אל הספר הזה הוא מרגיש תיכף, אם בהכרה ברורה או בלי הכרה ברורה, כי זהו עץ החיים, שלא הנחש אשר בקרב האדם, הנחש שאם שהוא ערום מכל חית השדה, אך ביחד עם זה ארסו ממית יותר מכל חית השדה, כי לא הנחש הוא המסית לאכול ממנו, אך קול ד' המתהלך בתוך האדם הוא הוא האומר לו "מכל עץ הגן אכול תאכל", זהו עץ החיים הנטוע בגן עדן וכרובי מעלה סובבים אותו, זהו עץ החיים שאינו מביא על האדם את להט החרב המתהפכת, אך אדרבא עוקר את החרב משרשו כמו שאמרו חכז"ל "תני בשם ר"א, הסיף והספר נתנו מכורכין מן השמים, א"ל הקב"ה, אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם נצולין מן הסיף, ואם לאו סוף שהוא הורג אותם" (מ"ר ויקרא לה, ה).

46וכשאנו נגשים לספר זה בע"כ מתמלאת לבבנו חרדת קודש והננו מרגישים, שעל דא נאמר, "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (שמות ג, ה).

47כימי העץ כן עמי, אין הכתוב מדבר, אלא בתורה שנקראת עץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה.

48כי גם עד היום הזה נשאר העץ חיים נחלת בני ישראל לבד וכל שאר האומות והלשונות מרגישות רק את טעם עץ הדעת, וקהה הרגשתם להרגיש בעץ החיים כדבעי.

49ורק לפנים, לכה"פ היו בני בניו של עשיו הרשע אנשים המודים על האמת וכשנגלה להם הקב"ה ואמר להם: "מקבלים אתם את התורה? אמרו לו, מה כתיב בה? אמר להם לא תרצח, אמרו לו כל עצמן של אותם האנשים אביהם רוצח הוא, שנאמר והידים ידי עשיו" (ספרי דברים לג, ב). זו היא אמת של אנשי אמת מפורסמים כמוהם, אבל לבני בניו של עשיו הרשע היום חסרה גם מדת האמת הזאת, והם צועקים בפומבי, כי תורה זו שכתוב בה "לא תרצח" ו"אהבת לרעך כמוך" רק לנו היא נאה ויאה, כי מי כמונו הנזהרים בכל אלה, בעוד שבאמת... ומי אינו יודע את האמת הזאת.

50באמת, גם בעץ החיים שבנו המה מרגישים רק את טעם עץ הדעת ורוצים הם בעלי תאנה לבד לכסות את ערותם הנפשית. יודעים הם אמנם כעת מעץ החיים, אבל אינם חיים עפ"י עץ החיים; יש להם התורה שבכתב אבל אין להם התורה שבע"פ כדברי חכז"ל "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית, לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל, אלא בשביל תורה שבע"פ" (גיטין ס, ב). כי אמנם על גבי הכתב, ע"ג הנייר, יש להם העשרת הדברות וכל המדות טובות שמנו חכמים, אבל בע"פ יש להם תורה אחרת, לגמרי אחרת, שהכל יודעים אותה, אלא שכל המנבל את פיו... ורק עפ"י התורה שבע"פ הזאת המה חיים. ומי כעם ישראל גוי אחד בארץ, שתורתו אחת היא, גם התורה שבע"פ וגם התורה שבכתב שלו, כי יודע הוא ש"בפיך ובלבבך לעשותו".

51אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, יש לנו הזכות להגיד גם עד היום הזה, כי רק אצלנו נשארה תורת אמת זו לנטיעת עולם. נטיעה שעושה פירות, בעוד שאצלם התורה היא אילן סרק, שאינה עושה פירות בחיים, ואחרת היא התורה שבכתב אצלם מהתורה שבע"פ, אחרת היא בפה ואחרת היא בלב.

52ועד היום הזה הננו רואים, כי כל התנועות המתרחשות בעולם לטובת הצדק והיושר, לטובת השלום והצלת הנרדפים, יסודתן ועיקרן באו ע"י בני אברהם יצחק ויעקב.

53וע"כ כימי העץ כן עמי, שהאומה הישראלית בכללה בתור אומה איננה בת תמותה. כי רק על אוכלי עץ הדעת גזר הקב"ה, "כי ביום אכלך מות תמות" (בראשית ב, יז), ולא על אוכלי עץ החיים.

54ואם כי, כמובן, כל איש ישראלי בתור אדם פרטי הוא ג"כ רק בן אדם, בן תמותה, כי בחיינו הפרטים יש גם בנו הרבה מעץ הדעת, כי ס"ס הלא הננו רק בני אדם וחוה הננו; אבל האומה בכללה, בתור אומה, חיה עפ"י העץ חיים שלה. ואינה משתמשת מעולם בלהט החרב המתהפכת נגד שאר האומות, וזאת היא הסבה של אריכת ימים שלה.

55בקצור, "כימי העץ כן עמי".

56וכשאנו רואים עד היום את העובדא, כי עוד לא פסקה הזוהמא מעכו"ם, אם אנו רואים בכל דברי ימיהם רק מין "חד גדיא" "ואתא מלאך המות ושחט לשוחט, דשחט לתורא דשתה למיא דכבה לנורא, דשרף לחוטרא, דהכה לכלבא, דנשך לשונרא, דאכלה לגדיא", זאת אומרת, שכל ההסטוריה שלהם היא מלאה רק מזה נשך את זה וזה הכה את זה, זה שרף וזה שחט, ובראש כולם עומד המלאך המות; בעוד שהיהודי בטבעו מרגיש גועל נפש לכל זאת, אל תתפלאו על המראה, זהו "מפני שלא עמדו על הר סיני". שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא", ומאז נעשה הנחש להיועץ הראשי בתבל, ועל פיו יצאו ועל פיו יבאו כל הגויים והמלוכות שבעולם, גם בחייהם הכלליים וגם בחייהם הפרטיים, ורק בני ישראל, שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן; וע"כ אנו רק אנו מרגישים יותר מכל את ה"לא תקום ולא תטור", את ה"צדק צדק תרדוף", את ה"והאלהים יבקש את נרדף". ועוד ועוד.

57בני ישראל שעמדו על הר סיני יודעים היטב את האזהרה שהוזהרו שמה "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות כ, כא) זאת אומרת, שגם המזבח שהוא כולו לד', גם המזבח שהוא קודש קדשים, הנה קדושתו נפגמת ויוצא תיכף לחולי חולין כיון שנגע בו החרב, אם כי ע"י החרב מקבל המזבח יופי מיוחד, כי היופי הזה לא ירצה לד', בעוד שהעכו"ם שלא עמדו על הר סיני מתנהגים להיפך, המה משתמשים בהמזבח שלהם כדי לפאר ולקדש את החרב, המה לוקחים את כל הדברים היפים, שיצאו לנו ממזבח ד', כמו צדק, חסד, משפט, אגודת עמים, שלום עולמי וכדומה, כדי שתהיה להם אמתלא ללטוש את להט החרב המתהפכת שלהם.

58חרות על הלוחות, חרות מן המלכיות, חרות ממלאך המות, בכל התנועות שבאו לעולם כדי לשחרר את בני אדם מעבדות לחרות, לקחו בני אברהם יצחק ויעקב חלק בראש ובכל המהפכות שנעשו בעולם לצורך זה היתה תמיד יד ישראל באמצע, אם כי אינהו לא חזו בעצמם את העץ החיים, מזלם חזא, כי בטבע הישראלי לקום כנגד כל יד חזקה הבאה לכבוש בכח הלהט החרב המתהפכת; וזו היא הסבה, שחרות הוא ממלאך המות, "שעל כל אומות יש לו רשות ועל אומה זו אין לו רשות", ואם כי מלאך מות זה ממית גם בני ישראל יום יום, אבל רק בני ישראל, אבל לאומה זו בתור אומה אין לו רשות. ובעוד שכמה וכמה אומות כבר ספו תמו מן העולם ע"י מלאך המות זה הנה האומה הישראלית "כימי העץ ימי עמי".

59וכשתשאלו, איך אנו מרהיבים להיות חושדים בכשרים ולהוציא שם רע על הגויים לאמר, שהצדק והמשפט, החסד והיושר לקוי כ"כ אצלם?

60ע"ז משיב לנו מאמר חכז"ל: "אם יאמר לך אדם, יש חכמה בגוים תאמין וכו' יש תורה בגוים אל תאמין שנאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה".

61אמנם יש חכמה בגוים זאת אי אפשר לכחש, שהרי אנו רואים בעליל את ההמצאות הרבות המתחדשות חדשים לבקרים בעולם והמגלות גדולות ונצורות, מה שלא יכול שום בן אדם לפלל בדורות הקדמונים, אבל תורה, תורה מאן דכר שמה אצלם.

62שנאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה.

63כנס"י זו היא אמת המדה - טרמומטר - של כל העולם, שעל ידה נוכל למוד את הצדק והיושר השולט בעולם.

64כנסי - אומרים חכז"ל - נמשלה ליונה" (ברכות נג, ב), וכמו היונה לפנים בדור המבול היתה לעד, שבעת ש"לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה" אז ידע נח כי עדיין המבול שורר בעולם, והמים הזדונים עודם שוטפים בשטף קצף, ורק אז כשבאה היונה עם עלי זית טרף בפיה, אז, רק אז נודע הדבר, כי קלו המים מעל הארץ; כן הוא הדבר ג"כ עם הכנס"י שנמשלה ליונה; כ"ז שבנ"י לא מצאו עדיין מנוח לכף רגלם, והמה הולכים מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר לבקש מקום מקלט להניח את ראשם ואינם מוצאים; כ"ז שהגוים לא תיקנו עדיין את העול הגדול שעשו עם הכנס"י ולא קיימו עוד את העשה של "והשיב את הגזילה", גזילת ארץ ישראל שגזלו מעם ישראל, אז אין ספק בדבר, כי עדיין שוררים בעולם המים הזדונים, ורק כשנזכה לקבל עלה זית בפינו ולאמר כהיונה לפנים: "רבש"ע יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם" (עירובין יח, ב) זאת אומרת, כשתחדל הגלות הנוראה הזאת, אז, רק אז יהיה ידוע כי "קלו המים מעל הארץ".

65בקצור, כ"ז שאנו רואים ש"מלכה ושריה בגוים", אז אנו יודעים שאין תורה בגוים.

66ובחנם המה מדברים בכל צרה שלא תבוא בשם הצדק והיושר ובשם כל הדברים היפים הידועים, כי השקר והצביעות שבזה בולטים יותר מדי.

67ואם גם הקימו כעת איזה עמים נדכאים לתחיה ב"חסד" האיתנים אז אין מזה עוד שום ראיה ומופת חותך על "החסד" של האיתנים האלה, כי כונתם בולטת לעשות מהנדכאים האלה גופא לכח מדכא ושותפים בקיום המצוה של "על חרבך תחיה", ורק כשכנס"י תחדל להיות "מלכה ושריה בגוים", אז יביאו בזה מופת על צדקתם וישרתם.

68ואחרי כל אלה נמצאים אצלנו רופאי אליל החפצים לרפאות את שבר עמנו על נקלה על ידי... עץ הדעת, זאת אומרת, לדעתם כי כשנתרחק כמטחוי קשת מעץ החיים ונקבל מלא חפנים מעץ הדעת ככל הגוים, אז תחדל ממילא שנאת עולם לעם עולם. ואולי אל זה מכוונים דברי חכז"ל:

69המן מן התורה מנין, שנאמר המן העץ (חולין קלט, ב).

70כי מה נואלו רופאי אליל האלה בחפצם לעשות מקטיגור סניגור, או, יותר נכון, לעשות את המכה לרפואה, כי הלא מ"המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת" נוצרו ההמנים שבכל דור ודור, כאמור, כי משורש נחש יצא מצפע וקנאה מולידה שנאה, וביחוד למי שחלש ביותר וכל מה שיתרבה העץ הדעת יתרבו יותר ההמנים החפצים "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים".

71סוף דבר, תשועת ישראל תבוא לא ע"י עץ הדעת, אך ע"י עץ החיים...