דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, המדריך

1מורה דרך להכללים, המושגים, הגדרים, ההנחות והחקירות שנתחדשו ב"דרך הקודש" בשני חלקיו עפ"י סדר א"ב

2איסור האיסורים מתחלקים לארבעה גדרים: איסור חפצא ואיסור גברא, איסור גופו גרם לו ואיסור דבר אחר גרם לו, הראשונים מחלקים את מהות האיסור והאחרונים את סיבתם (ש"א פ"א).

3איסור עשה נקרא איסור דבר אחר (ש"א פ"ב).

4חקירה באיסור חדש אם הוא בכלל איסור גופו או בכלל איסור דבר אחר (שם).

5חקירה בדברים שאסורים רק לחלק ידוע של בני אדם, אם הוא בכלל איסור גופו או בכלל דבר אחר (שם).

6ההבדל בין איסור דאורייתא ובין איסור דרבנן הוא כאותו ההבדל שבין קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה בידי אדם (ש"א פ"ט).

7באיסור דבר אחר גרם לו אי אפשר לחלק בין העצם ובין המקרה, כלומר, דבמקום שיש יוצא מן הכלל להתירו, אין כאן כלל השם איסור אף בעצם (ש"א פ"י).

8בדבר שאיסור דבר אחר גרם לו הנה כל רגע ורגע הוא סבה חדשה (ש"ט פ"י).

9באיסורים הבאים ע"י עצמו אין אנו צריכים כלל למשפטי התנאים (ש"ג פ"ד).

10איסור בשר בחלב הוא דבר שלם שלא ניתן להתחלק (ש"ג פ"ט).

11אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. אף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא בעינן שיהי' שלו ממש רק שלא יהי' ע"ז קפידא דבעלים (ש"ו פי"ב).

12דבר שהוא שלו ואינו ברשותו יכול לאסור (ש"ח פ"ח).

13טעם הרא"ה דבשוחט בהמת חבירו לע"ז נאסר באכילה הוא משום דה"לא אסר לו" הוא סבה לה"לא שרי לו" וממילא דיו לבא מן הדין להיות כנדון (ש"י כ"ד).

14וביתר ביאור, דדעת הרא"ה דנהי שאינו בעל הבהמה, אבל הוא בכלל בעל הפעולה (שם).

15איסורי הנאה. מחלוקת הראשונים אם ע"י איסוה"נ נעשה הדבר להפקר (ש"ה פ"ב).

16גם אם נימא דהוה הפקר הוא עד דאתי לרשות זוכה (ש"ה פ"ג).

17ההבדל בין הגדר דעד דאתי לרשות זוכה לר' יוסי ובין הגדר דעד דאתי לרשות זוכה באיסה"נ (שם).

18באיסוה"נ הנה בזמן האיסור גם בכח לא הוי ממון ואע"ג דאח"כ מותר, הנה פנים חדשות באו לכאן (ש"ח פי"ג).

19אין איסור חל על איסור הגדר הזה נאמר רק לענין עונש (ש"ב פי"ב).

20הגדר הנ"ל נאמר רק באיסורים שהם בחפצא, אבל במקום דכל עצמותו של האיסור הוא בגברא לא שייך זאת (ש"ב פי"ד).

21הגדר דאין הנ"ל הוא לא בגוף העבירות אך בהאדם העובר (ש"ט פ"ב).

22רק אז אמרינן אין איסור חל על איסור, כשהאיסור קמא יומשך גם אחרי התחדשות סבת האיסור החדש (שט פ"א).

23כשעצם האיסור אחד הוא, אך משתנה בפרטיו שם לא שייך הגדר דאין אחע"א (ש"ט פ"ז).

24אי עביד לא מהני. הגדר הנ"ל נאמר ביחוד לענין חלות המעשה, ולא כמו מצוה הבאה בעבירה הנאמר רק לענין קיום המצוה (ש"א פט"ז).

25ולכן לא שייך הגדר הזה רק במקום דהפעולה מביאה לידי איזה חלות (ש"א פי"ט).

26הגדר דאי עביד לא מהני הוא רק במקום דדרושים גם מעשה וגם מחשבה (שי"ג פ"ט ופכ"ב).

27בקרבנות דכשרים שלא לשמן לא שייך הגדר הנ"ל (שם).

28לפ"ד השער המלך בקדשים אין כלל הגדר דאי עביד לא מהני (שי"ג פ"י).

29הגדר דלא מהני הוא רק דהמעשה שנעשה בעבירה אינו פועל התחדשות, אבל היכא שהוא רק סבה למעשה אחר לא שייך הגדר הנ"ל (שי"ג פי"ב).

30הגדר הנ"ל הוא הגבלה בזכות הבעלות של האדם, וממילא לא שייך הגדר הנ"ל באלה הדברים שהמעשה בעצמו פועל מבלי ענין כלל לבעלותו של האדם (שי"ג פי"ג).

31איגלאי מלתא למפרע. חקירה אם שייך הגדר דאיגלאי מלתא למפרע בדבר הדרוש לנו ידיעת האדם (ש"ג פמ"ג וש"ד פ"ז).

32הגדר הזה הוא רק בדינא אבל לא במציאות (ש"ד פ"ז).

33אין בשר אין דם. חקירה כשהאין בשר יתהוה בב"א עם הרצאת הזריקה (ש"ט פ"ד).

34חקירה בהא דאין בשר אין דם אם הוא שם פסול בפני עצמו או לא (ש"ט פ"ה).

35מצד חסרון זריקה לא נחשב ל"אין בשר" (ש"ט פ"ו).

36אינו זבוח. האיסור אינו זבוח זהו בכלל איסור דבר אחר גרם לו, וממילא לא שייך בזה חזקה (ש"י פי"א).

37אתנן. באתנן מסתעף האיסור מהקנין ולא להיפך (ש"ח פ"ב).

38אוכל נפש. חקירה בגדר דמלאכת אוכל נפש מותר ביו"ט אם הוא מצד דלא הוי מלאכת עבודה, או מצד הנאה (ש"ח פי"ב).

39אכילת מזבח. ההבדל בין אכילת מזבח לאכילת אדם, דשם אין כלל המושג של לכתחילה ובדיעבד (ש"ט פ"ז).

40בל יחל. חקירה בהגדר דבל יחל אם הוא מצד הקבלה או מצד הקיום (ש"ב פ"ט, י וי"א).

41הבל יחל דנדרים והבל יחל דנזירות אינם מגדר אחד (ש"ג פ"א).

42בל יחל לא שייך רק במקום דהדבור נשאר בלי שום תוצאות (ש"ג פ"ו).

43בל תאחר. חקירה במקום דמקבל עליו חיוב להתחייב באיזה דבר לד' אם יש בזה הבל תאחר (ש"ג פ"ג).

44בל תאחר בנזיר איננו לאו בפני עצמו אך הוא דבר המסתעף (ש"ג פ"ל ושי"א פי"ב).

45בגדי כהונה. חקירה בהא דאמרינן בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם מהו בזה הסבה החיובית ומהו העדר הסבה (ש"י פ"ב).

46ראה זה דבר חדש, דפעמים כהונתם עליהם גם בלי בגדי כהונה (ש"י פ"ה).

47גם בנשים אם היו כשרים לעבודה היתה מצות ההלבשה עליהן בכח, אלא שבפועל אי אפשר להן למלאות זאת (ש"ד פ"ה).

48בכח ובפועל. בדבר שבמקרה אין סוג ה"בכח" דבזה ה"בכח" מתהוה יחד עם ה"בפועל" (ש"ח פי"ב).

49אי אפשר שמסבה חיובית יולד דבר שלילי, הבכח הוא סבה לה"בפועל" וממילא אי אפשר שה"בכח" יהיה סבה לשלילת הדבר (שי"א פ"ה).

50גט. למדס"ל דעדי מסירה כרת הנה לפני המסירה לא רק שלא הוה הגירושין אך גם השם גט על הניר לא הוקבע כלל (שי"ג פי"ב).

51דברים שבלב. דברים שבלב לא הוי דברים נאמר רק בביטול, דדברים שבלב אין ביכולת לבטל איזה חלות שנתהוה מפעולה או מדיבור (ש"ז פ"א).

52הגדר הנ"ל אנו מוצאים רק באלו הדברים שקיומם מתהוה רק ע"י מעשה או דיבור (שם).

53וא"כ במקום דהקיום מתהוה ע"י לב, שם לא נאמר הגדר הנ"ל, כי מהמושכלות הראשונות שהביטול נקל יותר מהקיום (שם).

54דבר המסתעף. ההבדל בין חצי דבר ודבר המסתעף, וזהו ההבדל בין חציך מקודשת למקדש לזמן (ש"ג פכ"ב).

55וזהו ההבדל מה דמועיל תנאי בדיני שומרים ולא הוה מתנה ע"מ שכ' בתורה (ש"ג פכ"ג).

56וזהו הטעם מה דגם לר"ש דאית לי' דאין נזירות לחצאין, מודה בכ"ז באומר הריני נזיר ליום אחד דהוה נזיר לשלשים יום, משום דהאחרון הוא דבר המסתעף (ש"ג פכ"ז).

57ההבדל בין קדושין לנדרים, דבקידושין האיסור מסתעף מהממון ובנדרים הוא להיפך (ש"ה פ"ח).

58בסוטה הממון מסתעף מהאיסור (שם).

59בממון האיסור דלא תגזול הוא דבר המסתעף, ובאיסורים להיפך הממון הוא דבר המסתעף, וזהו ההבדל שבממונא ספיקא לקולא ובאיסורים לחומרא (ש"ה פ"ט).

60מחלוקת התוס' והרמב"ם, אם יש הבדל לענין נאמנות בין הדבר העיקרי ובין הדבר המסתעף (שי"ד פ"ו).

61הפקר. חקירה בהגדר הפקר אם הוא רק סלוק רשות או דזהו גופא מהות ורשות בפני עצמו (ש"ה פט"ו).

62הפקר ע"י שליח לא מהני לפ"ד ס' ברית אברהם משום כיון דהשליח לא הוי בכלל רשות הפקר הוי כמו הפקר חוץ לאחד (ש"ו פ"ה).

63בכל הפקר יש גם גדר יאוש (ש"ח פ"ג).

64חקירה בהגדר דעד דאתי לרשות זוכה לר' יוסי אם גם ההתהוות ההפקר נעשה רק אז, או רק דעד אז יוכל לחזור (ש"ה פי"ב).

65לר' יוסי הנ"ל, הנה קודם דאתי לרשות זוכה הוה גם בגדר שלו וגם בגדר ברשותו (ש"ה פי"ג).

66ההבדל בהגדר הפקר לענין נדר ולענין מעשר (ש"ה פי"ג).

67לשיטת הרא"ש לר' יוסי נחשב ברשותו של המפקיר אך לא בכלל שלו (ש"ה פי"ד).

68מדברי השטה מקובצת נראה דגם גדר הפקר הוא מעין גדר שותפות לכל העולם, ואם כל העולם אינם יכולים לזכות בזה רק אחד, הנה אותו האחד אינו דרוש כלל לזכיה (ש"ח פי"ז).

69הפקר בית דין. חקירה בהפקר ב"ד אם כוחם יפה רק בשלילה או דאף בחיוב (ש"ח פט"ז).

70חקירה אם להפקר ב"ד יש גם ה"בכח" של הפקר (ש"ח פי"ז).

71גם בקרבנות לפני השחיטה שייך הגדר דהפקר ב"ד הפקר (ש"ט פי"ט).

72אין כח ב"ד יפה להפקיר למפרע, דלא עדיף כח ב"ד מכח הבעלים בעצמם (שם).

73כחם של ב"ד יפה להפקיע לא רק על העתיד אך גם בהוה (ש"ט פכ"א).

74הקדש. בכל הקדש יש שני דברים קנין ואיסור, ויש גם יוצא מן הכלל בזה: מיני הקדש שיש בהם רק אחד משני הדברים האלה (ש"ח פ"א).

75גם החיוב להקדש הוא בסוג הקדש, דשייך לב"ש לומר אין שאלה בהקדש (ש"ד פי"ג).

76חיוב הקרבן הוא בכלל הקדש אבל הסבה להחיוב דבר אין לזה עם ההקדש המסתעף ממנה (שם).

77חידוש החתם סופר דבקדושת הגוף יכול להקדיש אף באינו שלו ע"י מעשה (ש"ו פי"ב).

78גמר בלבו פועל בהקדש רק חיוב הבאה ולא החלטה (ש"ז פ"ב).

79שלשה גדרים יש בהתהות הקדש א) גמר בלבו ב) מוציא בשפתיו, דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ג) מסירה ממש (ש"ז פ"ג).

80בהג') לא שייך כלל הגדר דשמא לא מסרו יפה, בהב') יש מחלוקת ובהראשון כ"ע מודים דחיישינן (שם).

81בכל הקדש יש גם חיוב מצד גמר הלב (ש"ז פ"ד).

82קדשים קלים לר' יוסי הגלילי המה בגדר שלו ואינם ברשותו (ש"ח פ"א).

83סתירות רבות יש בש"ס לענין קדשי מזבח, אם נקראו הבעלים - בעלים לאחר ההקדש (ש"ח פ"ח).

84האמת דנקראו בעלים על הקרבן, אך לא בעלים על הבע"ח גופא (שם).

85בקדשי בדק הבית הנה נהי דעצם הדבר לא הוי שלו, אבל השיווי הממוני ברשותו הוא (שם).

86בקדשים עלינו לבקש סבות להיתר ובחולין להיפך עלינו לבקש סבות לאיסור (ש"ט פ"ט).

87ההבדל בין איסור קדשים ובין איסור קודש (שם).

88מזבח שנפגם לענין אכילת קדשים זהו רק איסור בקדשים ולא איסור קודש (שם).

89הולכה בקרבנות ומנחות. מנחות שאני מזבחים, דבמנחות יש שני מיני הולכה, הולכה דהקטרה והולכה דמתן כלי (ש"י פי"ט).

90האי דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה שייך רק על הולכה דהקטרה ולא על הולכה דמתן כלי (שם).

91נ"ל דהא דאומר "הולכה בזר פסולה אפילו לר' שמעון" לא על הזבח קאי אך על העבודה (ש"י פכ"א).

92לכאורה משמע, דהולכה אינה עבודה תכליתית רק עבודת סביית, אבל באמת לא כן, וכל החילוק מהולכה לשאר העבודות הוא בזה דאפשר לקצרה (שי"ג פי"ח).

93וע"כ דברי ר"ש דאמר "אבל אפשר בלא הילוך" לא יתכן רק בלשמן ושלא לשמן (שם).

94וא"ש דלא נמצא מחלוקת ר"ש בפיגול משום דאין מפגלין בחצי מתיר (שם).

95הרצאת פסול. ספק בהא דאמרינן לענין פיגול כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, אם הוא רק לענין כרת או דלא נפסל כלל קודם הקרבת המתירים (שי"ב פ"א).

96חקירה במקום דאיך שנימא נסתור את עצמנו, דע"י הפיגול לא יהי' קרבו כל מתיריו ולהיפך ע"י שלילת הפיגול יהיה קרבו כל מתיריו, איך נורה בזה (שי"ב פ"ב).

97ספיקא בגוונא דע"י התהוות היפגול יהיה קרבו כל מתיריו, איך נורה בזה (שי"ב פ"ה).

98בעצם הספק הנ"ל אם נפסלו קודם הקרבת המתירים נ"ל, דעל זה מועיל הק"ו דשלא לשמה, דהעבודה שעבד במחשבת פיגול דאינה מועלת (שי"ב פ"ו).

99ולפ"ז חלוקים פסח וחטאת משאר הקרבנות גם לענין חוץ לזמנו וחוץ למקומו, דבהראשונים נעשה הפסול גם קודם הקרבת המתירים (שי"ב פ"ד).

100הרמב"ם סובר דכל המיעוטים מפיגול הוא רק לענין כרת, והא דקודם הקרבת המתירים אין גם פסול הוא מפני שאין פסול חל על פסול (שי"ב פ"ט).

101ויש חילוק להרמב"ם בין חסרון בעצם הדבר ובין חסרון בפרטי הדבר (שם).

102התראה. התראה צריכה להיות על פעולת האיסור ולא על נושא האיסור (ש"ג פל"ו).

103זכיה. ההבדל בין זכיה מצד קנין ובין זכיה מצד ירושה (ש"ה פ"ו).

104חדש. חקירה אם איסור חדש הוא איסור גופו גרם לו או איסור דבר אחר גרם לו (ש"א פ"ב).

105חזקה. חזקה באיסורים לא שייך רק כשהספק הוא בגופא דהאדם או בחפצא ולא בדבר שאיסור דבר אחר גרם לו (ש"ג פי"ז).

106בגדר חזקה בכ"מ, הוא לא כפשוטו שאנו מניחים את הדבר כדאתמול, אך טעם הגיוני יש בדבר דכיון דהוא ספק השקול, ממילא נשאר הצד של העדר הסבה (ש"י פ"ח).

107חטאות המתות. חקירה בהא דאין חטאת מתה אלא כשנמצאת אחר שכפרו הבעלים אם הכפרה בכאן הוא בגדר סבה או בגדר העדר הסבה (שי"א פ"ד).

108חצי שיעור. חקירה בהא דחצי שיעור אסור מן התורה, אם הוא מצד דסתם אכילה הוי גם בכל שהוא אלא דאתי הלכתא ואוקמא אכזית לעונשין, או דסתם אכילה היא בכזית, אלא דגזירת הכתוב הוא שיאסר אף בפחות מכזית משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).

109חכם עוקר את הגדר מעיקרו. אין הגדר בזה כמו איגלאי מלתא למפרע, דשם אמרינן דלא נתהוה כלל הדבר, אבל בכאן הפירוש דחכם עוקר את מה שכבר נתהוה (ש"ד פ"ח).

110חולין בעזרה. בפסח גם בפסול מדרבנן לא הוי חולין בעזרה מדאורייתא (ש"ט פ"כ).

111טעה בדבר מצוה. מחלוקת רש"י ותוס' בהא דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור מחטאת, אם בעינן מצוה גם אחרי העבירה או אלמלא העבירה (ש"א פכ"א).

112טומאה והכשר טומאה. חקירה בטומאה שיש בזה גם טומאת עצמן וגם טומאת אחרים, אם הם שני מושגים או מושג אחד (ש"א פ"ז).

113חקירה בגדר טומאה דמחוסר כפורים אם הוא בשלילה או בחיוב (ש"ג פל"ב).

114חקירה בטומאת משקים אם שאין בהם כלל דינא דהכשר, או מפני שהם מכשירים את עצמם (ש"י פי"ד).

115חקירה אם הנשפך כמים הוא סבה לההכשר או להיפוך דהאינו נשפך כמים הוא סבה למנוע את ההכשר (שם).

116טבל. חקירה במהות האיסור טבל, אם הוא איסור מצד עצמו או דהוא מצד התרומה ומעשרות שבו (ש"ז פי"א).

117הערה חדשה, במקום שעדיין לא הוקבע השם תרומה אבל כבר נתברר החלק שיקרא בשם תרומה אם יש בזה איסור טבל (שם).

118בכל האופנים באופן זה אין בזה קדושת תרומה, כי בתרומה יש תמיד גם איסור וגם קדושה (שם).

119לפ"ז יש מציאות שיופקע האיסור טבל קודם שיוקבע השם תרומה (ש"ז פי"ג).

120לא נקרא טבל אלא כשלא הוציא את מה שצריך להוציא (ש"ז פי"ד).

121טריפה. חקירה בהא ד"כל שאין כמוה חיה" אם הוא בגדר סבה ומסובב או בגדר סימן (שי"א פ"ב).

122יאוש. חקירה בהגדר דעד דאתי לרשות זוכה ביאוש במה יבדל מהפקר אם הוא במושג או רק בזמן (ש"ח פ"ג).

123חקירה אם היד זוכה ביאוש הוא בגדר סבה או בגדר דבר המעכב (ש"ח פ"ה).

124כשם שבכל הפקר איכא יאוש, כך בכל יאוש איכא הפקר (שם).

125ההבדל בין יאוש להפקר לאו בלשון תליא מלתא אך הבדל המושגים יש כאן (שם).

126כולל. הגדר כולל הוא לא מצד סבה ומסובב, אך נעשה בבת אחת (ש"ב פט"ז).

127כח בית דין. אף שאין כח ב"ד יפה לבטל מעשה איסור דאורייתא, אבל איסור המתהוה ע"י מחשבה שפיר אפשר להם לבטל (שי"ג פ"א).

128אף דכח ב"ד יפה לענין מחשבה הוא רק בשלילה, אבל לא בחיוב (שם).

129כלל ופרט. ההבדל בין כלל המצורף מפרטים ובין כלל שהפרטים מסתעפים ממנו (ש"ג פי"ח).

130וזהו ההבדל בין נדרים לנזירות, ולכן אמרינן בנזירות מקצת היום ככולו משא"כ בנדרים (שם).

131בנדרים ושבועות כל רגע ורגע הוא איסור חדש, אבל בנזירות הזמן הוא דבר הנמשך ולא דבר הנפרד (ש"ד פ"ד).

132באיסור חמץ הזמן הוא דבר הנמשך (ש"ד פ"ו).

133כשאנו למדים דבר מדבר, הנה לא על הפרטים אנו דנים, אך על הכלל היוצא מזה (ש"ט פ"ג).

134כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. הכלל הזה לא שייך רק היכא דאיכא למימר שבטל הכל, אבל באיסור הבא מאליו שא"א לעשות היתר גמור לא שייך זאת (ש"ד פ"ה).

135אי אפשר להשתמש בהכלל הזה רק במקום דהאינו בזה אחר זה הוא רק לסימן, אבל במקום דהוא מצד סבה, שם אי אפשר להשתמש בכלל זה (שם).

136כל העומד. מה דנטמא הבשר לפני זריקה לא יזרוק את הדם הוא משום הגדר ד"כל העומד" (ש"ט פ"ג).

137חקירה בהגדר ד"כל העומד" אם הוא במציאות או רק בדינא (שי"א פ"א).

138ספק ב"כל העומד" איננו ספק כלל (שי"א פ"ב).

139הגדר ד"כל העומד" הוא מה שקוראים בעלי ההגיון בכח ולא בפועל, ולכן לא שייך הגדר הנ"ל במקום דדרוש לנו הבפועל (שי"א פ"ג).

140כלאים. כלאים הוא בגדר מעשה ורצון, ולכן אמרינן בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא דמי לפיגול, דשם הוא בגדר מחשבה במעשה (שי"ד פי"א).

141כהונה. שקלא וטריא אם אפשר שלכתחילה נבעי כהונה, אך בדיעבד יוכשר בזר (ש"י פ"א).

142חקירה אם המיתה בכל אלה דאין כהונתם עליהם אם הוא דבר המסתעף או יסוד חדש (ש"י פ"ג).

143אי אפשר שיהיו הכהנים כשרים לעבודה ולא יהיו מצווים ע"ז, דאז חסרה השליחות דרחמנא (ש"י פ"ד).

144הא דהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים לא בעינן אכילה ממש, אך חזי לאכלה בכח לבד (שי"א פ"ה).

145כלי שרת. חקירה בהא דכלי שרת מקדשין את הפסול, אם הוא משום דהם מסלקים את הפסול לגמרי, או משום דדינא הוא דיוקרבו בפסולן (ש"י פט"ז).

146כולה בפנים. מצד עד שתהיו כולה בפנים אי אפשר לבוא כשאין לה רגלים כלל, דהא מה שיש לה הוי שפיר בפנים (ש"י פי"ז).

147כיור. חקירה בהא דכיור שאין בו כדי לקדש ארבע כהנים דאין מקדשין, אם החסרון הוא בהמים, או בהאדם המתקדש (ש"י פ"ו).

148לא תסור. חקירה בהגדר ד"לא תסור" אם הוא רק ענין כיבוד כללי או דהא כאילו הן כתובין בהתורה גופא (ש"א פ"ד).

149להצד הראשון נחשבים כל איסורי דרבנן לראויים בכח אך לאינם ראויים בפועל (ש"א פ"ה).

150לאו שאין בו מעשה. דעת הרבה ראשונים, דאף דעצם הלאו אין בו מעשה אכן אם בא לידי עבירתו ע"י מעשה לוקח (ש"ג פל"א).

151ההבדל אם המעשה הוא בתור סבה להעברת הלאו, ובין אם המעשה הוא רק בתור תנאי, דבהראשון לוקה ובהשני אינו לוקה (ש"ג פל"א).

152שיטת הרמב"ם דבמקום שיצויר הלאו ע"י מעשה לוקין עליו אף כשעבר עליו בלי מעשה (ש"ז פ"ו).

153לאו שיש בו מעשה נקרא רק אז כשסבת העבירה הוא במעשה (ש"ז פ"ט).

154לאו הניתק לעשה. חקירה לדעת הרמב"ם דבמקום דהלאו כולל יותר מן העשה אין זה בכלל לאו הנתק לעשה, איך נורה במקום דעל הפרטים שאינם נתקים אין מלקות מצד אחר (ש"ז פ"ו).

155חקירה במקום שיהי' הא בהא תליא (שם).

156לא תוכל לאכול בשעריך. הלאו הזה כולל כל הדברים שלא נעשו בהם כמצותם, וא"כ בפיגול קודם שקרבו כל מתיריו לא שייך כלל הלאו הזה (ש"ט פ"א).

157ולפ"ז בבשר קדשים שנטמאו לפני זריקה אין כאן מלקות כלל דאורייתא (שם).

158מחשבה בקדשים. אי אפשר לבוא במחשבה בקדשים מצד ל"ת כל תועבה, דאין התיעוב שבהמחשבה יכול לפעול יותר מהמחשבה כשהיא לעצמה (שי"ב פ"ה).

159חקירה בהא דא"ר יהודה מחשבה כמעשה אם הוא בעצמותה או רק בהשפעתה (שי"ב פ"י).

160ולפ"ז מחשבה כמעשה ועדיפא ממעשה, וממילא אע"פ דכשהניח אימוריו למחר לא נפסל הקרבן לגמרי, ע"י מחשבתו שפיר נפסל (שם).

161חקירה בהא דאין מחשבה מועלת אלא מי שראוי לעבודה, אם משום דמי שאינו ראוי, מחשבתו כמאן דליתא או דמחשבתו לא תביא לידי אותן התוצאות (שי"ב פי"ב).

162הא דמחשבות מוציאות זו מידי זו בקדשים, הנה לשיטת הרמב"ם איננה זאת סבה להסתלקות הפיגול, אך סבה שיוכנס גם זאת תחת הגדר דלא קרבו כל מתיריו (שי"ד פ"ט).

163חקירה בהא דמחשבות מוציאות זו מידי זו, אם משום דעצמותן של המחשבות שונות או משום דהפסולים שונים (שי"ד פ"י).

164מחשבים מעבודה לעבודה. חקירה בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה, אם דהחידוש הוא בהמחשבה או דהחידוש הוא בהעבודה (שי"ד פי"ב).

165מחשבת אוכלים ומחשבת ערלים לשיטת הרמב"ם שני ענינים נפרדים הם (שי"ד פי"ז).

166מצוה הבאה בעבירה. מצהב"ע לא שייך רק באיסור גופו גרם לו ולא באיסור דבר אחר גרם לו (ש"א פי"ב).

167יש הבדל בין מצות שהן בחפצא אם כי חיובן הן על האדם ובין מצות שכל מצותן הוא בגברא, דבהאחרונות שייך הגדר דמצוה הבאה בעבירה אף באיסורים שאיסור דבר אחר גרם לו (ש"א פט"ו).

168איסור דרבנן לא הוי בכלל מצוה הבאה בעבירה כיון דהוא רק בכלל איסור דבר אחר גרם לו (ש"א פט"ז).

169הגדר שמצוה הבאה בעבירה איננו מונע רק את קיום המצוה של האדם העושה ולא את חלות המעשה גופא (שם).

170הגדר הנ"ל שייך גם במקום דקיום המצוה מתהוה מפעולה לבד, ולא כהגדר דאי עביד לא מהני דשייך רק במקום דהפעולה מביאה לידי איזה חלות (ש"א פי"ט).

171לשיטת התוס' אף במצוה הבאה בעבירה מצוה כל דהו מיהא יש בזה (ש"א פכ"א).

172מושבע ועומד מהר סיני. ההבדל בין הגדר דמושב ועומד מהר סיני לבין אין איסור חל על איסור, דהראשון נאמר רק לענין עונש והשני נאמר לענין עצם החלות (ש"ב פי"ב).

173מעילה. חקירה אם המעילה הוא מצד המקדיש או מצד ההקדש (ש"ח פ"ז).

174גדר המעילה הוא לאו מצד איסור קודש אך מצד דמיוחדין לד' (ש"ט פ"ז).

175חילוק הנתיבות המשפט דבקדשי בדק הבית המעילה הוא מצד גזל ובקדשי מזבח הוא מצד כפרה אינו נכון, אלא הכל מצד דמיוחדין לד' (שם).

176חקירה בהא דכשהיה לה שעת היתר לכהנים דאין מועלין, אם השעת היתר הוא בכח או דבעינן דוקא בפועל (שי"ד פ"ז).

177מזיק. מזיק בשלילה לא הוה אלא גרמי (שי"ד פ"א).

178נדר. חקירה בגדר דרבנן אם יש בזה עשה ול"ת או ל"ת בלבד (ש"א פ"ח).

179אותו ההבדל שיש בין נדר לשבועה באיסורא מחפצא אותו ההבדל יש ג"כ בין איסורים במעשה (ש"ב פ"א).

180גם במקום ששניהם גם המצוה וגם הגדר הוא בחפצא נמי חייל הנדר (שם).

181הא דמתפיס בנדר נדר והא דהתפסת נדר הוי התפסה שני גדרים הם (ש"ב פ"ג).

182חקירה בנדר שיש בזה איסור חפצא ובל יחל אם הוא שני דברים נפרדים או דהוא דבר אחד (ש"ב פ"ג וי"ג).

183חקירה בהגדר דדבר הנדור אם מביטים אנו בזה על הסבה או על המסובב (ש"ב פ"ח).

184ההבדל בין סבה ישרה ובין סבה בלתי ישרה (שם).

185הא דנדר שבטל מקצתו בטל כולו הוא בגדר סבה ומסובב, והסבה צריכה כמובן להיות קודם המסובב (ש"ב פט"ז).

186ההבדל בין התפסה ובין תלה נדרו בנדרה (ש"ג פל"ט).

187ההבדל בין נדר לשבועה, שאם שניהם הם בסוגי איסורי עצמו יבדלו בזה, דבנדר החלות נעשית מעצמו אבל החזקת האיסור נעשית מאליו לא כן בשבועות (ש"ד פ"ב).

188חקירה בהא דקי"ל דבהותר גוף הנדר דנתבטלה גם ההתפסה אם דזהו נעשה באופן ישר או לאו (ש"ד פ"ט).

189אם המדיר יאסור את הדבר על עצמו בקונם נעשה מזה היתר להמודר (ש"ה פ"ד).

190גם מה דהוה בגדר ברשותו של המדיר ולא בגדר שלו אסור להמודר (ש"ה פי"ד).

191ספק באומר קונם ככר זה לכו"ע אם יש עצה להתיר בהנאה ע"י הפקר (ש"ה פט"ו).

192נזירות. חקירה במהות הנזירות אם הוא איסור חפצא, או איסור גברא, או דהוא שם תואר מיוחד (ש"ג פ"א ובעוד הרבה פרקים מש"ז).

193המחלוקת בזבחים אם קרבנות דנזירות המה בכלל ישרות או בכלל חובות תלויה בהחקירה במהות הנזירות הנ"ל (ש"ג פ"א).

194מחלוקת הראשונים באומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר אם חלה עליו הנזירות תיכף או רק חיוב שיקבל עליו נזירות (שם).

195אם תועיל שאלה לאחד מפרטי דיני הנזירות הדבר תלוי בהחקירה ע"ד מהות הנזירות (ש"ג פ"ד).

196אם מגלה בפירוש בעת קבלת הנזירות שאינו חפץ באיזה מהפרטים, אם יש באלו הפרטים העבירה דבל יחל, הדבר תלוי בחקירה ע"פ מהות הנזירות הנ"ל (ש"ג פ"ז).

197באמת יש בנזירות שני הדברים יחד (ש"ג פ"ו).

198בכל האופנים הקבלה בנזירות הוא לא באופן ישר, אך באופן בלתי ישר (ש"ג פ"ז).

199בנדרים ושבועות סבת האיסור הוא רשותו, לא כן בנזירות דהוא דין דממילא (ש"ג פי"ג).

200בעבד כיון דלא שייך בו קבלה אינו בבל יחל על נזירות (שם).

201חקירה במהות הכפיה בעבד, אם הוא בגדר ביטול או בגדר עכוב (שם).

202חקירה בטומאה דסותרת בנזירות אם דזהו הוי נזירות חדשה, או דהוא רק המשכת הנזירות (ש"ג פי"ט).

203לצד השני יוסבר מה דאמרינן דבנחית לנזירות ספיקא להחמיר (שם).

204אם תוכל נזירות לחול על פחות משלשים יום יש מחלוקת רש"י ותוס' בנזיר (ש"ג פכ"ח).

205חקירה בהגדר דאין נזירות לחצאין אם הוא בכוונתו או בהחלות (ש"ג פכ"ט).

206נזיר שטמא את עצמו אינו עובר גם משום בל תאחר תגלחתו וקרבנותיו (ש"ג פ"ל).

207בביטול עצם הנזירות אינו מועיל תנאי, אבל בביטול חיוב הקרבנות ע"ז שפיר מועיל תנאי (ש"ג פל"ד).

208אפשר דאנו מבדילים בין איסור טומאה לשאר איסורי נזיר, דאיסור טומאה בא רק מצד הקבלה (ש"ג פל"ז).

209בירושלמי משמע דנזירות שמשון הוא מצד הקבלה (שם).

210חקירה בהגדר סתירה אם הוא מצד בטול המנין או מצד הפסק הנזירות (ש"ג פ"מ).

211חקירה בהעשה דגדל פרע אם הוא מצוה תכליתית או מצוה אמצעית (ש"ג פמ"א).

212שאני נזיר מצורע מנזיר סתם (ש"ג מ"ב).

213ספק אם בנזירות עולם תועיל שאלה לזמן (ש"ג פמ"ד).

214ההבדל בין נזיר עולם לנזיר לאלף שנה דאז תועיל שאלה (שם).

215ההבדל בין נזירות שמשון דאינה מועלת שאלה ובאומר הריני נזיר עולם דמועלת שאלה, משום דנזירות שמשון זהו תואר נזירות ממין אחר (ש"ד פ"י).

216חקירה בהגדר ד"קדוש יהיה" אם בשביל קדושתו לכן הוא מחוייב בכל דיני הנזירות, או להיפך דיען שהוא מוזהר בדיני הנזירות לכן הוא קדוש (ש"ד פי"א).

217אין הקדושה בנזירות סבה להתחייבות, אך להיפך, וא"א שהמסובב יהא טעם להסבה (ש"ד פט"ו).

218מצד קבלה שבלב יהיה עליו רק חיוב קבלה אבל לא חלות נזירות (ש"ד פט"ו).

219גם לב"ש דס"ל דאין שאלה בנזירות בכ"ז תועיל השאלה לענין זה דלא יעבור על בל יחל (ש"ד פט"ז).

220באומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר גם ר"ש מודה דיש שאלה (שם).

221נדחה. חקירה בהגדר דאין נראה ונדחה, אם משום דנמשך מהות האיסור כמקדם, או דהדחוי גופא זהו סבה חדשה לפסול (ש"ט פ"ח).

222הכלל דאינו חוזר ונראה הוא רק באיסור קדשים ולא בשאר איסורים (ש"ט פ"ט).

223בכ"מ דאמרינן דחוי הוא לא מצד שורש האיסור אך מצד דחוי המתיר (שם).

224הדחוי הוא סבה להאינו חוזר ונראה וכל סבה צריכה להיות קודם המסובב (ש"ט פ"י).

225בכל המקומות דאנו מוצאים גדר דחוי הוא באופן דאף אם יהיו חוזרים ונראים בכ"ז לא יתוקן העבר על ידי זה, אבל כשהחוזר ונראה מתקן את העבר למפרע שם לא שייך הגדר הנ"ל (ש"ט פכ"ב).

226על איסור חולין בעזרה לא שייך הגדר דחוי (שם).

227סמיכה. חקירה דנשים שאינן מחויבות ואינן רשאות לסמוך מהו בזה הסיבה ומהו המסובב (ש"י פ"ז).

228גם לר' יוסי דס"ל דנשים סומכות רשות יש לנסח את החקירה בסגנון אחר, אם הסבה הוא בהקרבן, או בנשים (שם).

229חקירה בהא דיורש סומך אם הוא מצד בעלים, או מצד פרט היוצאין מן הכלל (ש"ח פ"י).

230ספיקות. ההבדל בין ספק נדרים להחמיר לספק הקדש דאוקי ממונא בחזקת מרא קמא (ש"ח פי"ט).

231בכל ספק ממונא יש גם ספק איסורא ובכל ספק איסורא יש גם ספק ממונא, אלא דמביטים אנו על עיקר הספק ולא על המסתעף (שם).

232גם בהקדש כשיהיה ספק מצד כוונת אמירתו הרי הוא בכלל ספק נדרים להחמיר (שם).

233חקירה בהגדר דספיקא דאורייתא לחומרא, אם החומרא הוא בגדר ודאי או בגדר ספק (ש"ט פי"ד).

234אם ספק פסול בקדשים עושה דחוי ודאי מתלי תלוי בחקירתנו הכללית הנ"ל (שם).

235גם אם נתפוס בהגדר דס"ד לחומרא כהצד הראשון, זה לא יתכן רק למד" דלא בעי אקבע איסורא באשם תלוי (ש"ט פט"ו).

236ונמצא דגם באיקבע איסורא יש הבדל בין המ"ד דס"ד מן התורה לחומרא ובין המ"ד דרק מדרבנן לחומרא (שם).

237הא דפשיטא ליה להכ"מ דמספק אין לנו לפסול את העבודה מספקא לי טובא (ש"י פ"ח).

238ובאמת רק בשלשה מקומות פסק הרמב"ם דמספק כשירה העבודה, ובכולם העדר הסבה מביא לההכשר (שם).

239עוד טעם מה דבספק עבודה כשר, משום דבאלה הפרטים שאנו מסופקים שאין כל צורך בהם, וגם המצוה שבהם אינה ברורה, ממילא זה ודאי שאין בזה השנה עליו הכתוב לעכב (ש"י פ"י).

240עשה דוחה לא תעשה. באיסור חפצא לא שייך הגדר דעשה דוחה ל"ת משום דהאיסור חפצא עושה את הדבר כאילו איננו (ש"א פי"א).

241כמו דבעינן בעידנא במציאות כן בעינן בעידנא בדין ובאיסור חפצא לא שייך זאת (שם).

242שיטת הריב"א בחולין לא משכחת רק בל"ת ועשה שאיסור דבר אחר גרם לו, דבדבר שאיסור גופו גרם לו יש בזה מצד מצוה הבאה בעבירה (ש"א פי"ג).

243בהקדש ומעשר לא שייך דהגדר דעשה דוחה ל"ת משום דהוי איסור חפצא (ש"א פי"ד).

244במקום שסבת הל"ת זהו גופא סבת העשה אין אנו זקוקים להגדר דחוי, ובמקום שהעשה גופא זו היא סבת הל"ת אין שייך בזה הגדר דחוי (ש"ג פי"ב).

245עבודת הקרבנות. חקירה באלו העבודות בקרבנות שאינם רק לכתחילה, אם מקפידים אנחנו על אופני עשייתן (ש"י פכ"א).

246עבודת הקרבנות פועלות שלשה דברים א) אכילה ב) הרצאה, ג) לצאת להבעלים ידי חובתם (שי"א פ"ח).

247שני הדברים הראשונים באים רק אחרי גמר העבודה, אכן על השלישי יש להסתפק, דאפשר כיון שהביא ליד כהן יצא ידי נדרו (שם).

248פחות משוה פרוטה. חקירה בפחות משוה פרוטה בהקדש דיש בזה איסור הנאה דאורייתא אך מעילה ליכא, אם הוא מצד דסתם הנאה הוי בכל שהוא, אלא דאתי הלכתא ואוקמי אפרוטה לענין מעילה, או דסתם הנאה הוא בפרוטה, אלא דגזירת הכתוב, שאסר אף בפחות משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).

249ספק במקום דאיכא איסור מחודש מלבד האיסור הקדש אם שייך בזה פדיון (שי"ב פ"ה).

250פדיון הקדש. פסולין להקרבה.

251חקירה בהפסולין לעבודה, אם הם פסולים בחיוב או רק בשלילה (ש"י פי"ח).

252ואם כי פסול אינו עושה שיריים עדיין יש לחקור אם הדם שתחת ידו נפסל בחיוב (שם).

253פיגול. חקירה אם הפסול והכרת בפיגול הוא מושג אחד או שני מושגים (שי"ב פ"ח).

254לכאורה מדוע אין אנו אומרים בחצי מתיר דהבעלים מתכפרים, אחרי דכל הפסול הוא רק מדרבנן (שי"ב פי"ד).

255באמת יש למילף בחצי מתיר דפסול ק"ו משלא לשמן, אכן מהקל וחומר אי אפשר לדעת רק פסול בשלילה (שם).

256פיגול הוא פסול חיובי, ולא כשלא לשמן שנראה יותר דהוא רק פסול שלילי (שי"ד פ"א).

257בפיגול העבודה היא סבה להפסול, ולא כשלא לשמן דהוא רק מסובב, וע"כ בפיגול לא נוכל להוסיף מסברא עוד עבודות, כמו דאנו מוסיפין בשלא לשמן (שי"ד פ"ה).

258ספיקא אם בפיגול נשאר מלבד הפסול החיובי עוד חסרון בעבודה (שי"ד פ"ז).

259פיגול הוא דבר האסור ולא כשלא לשמן דהוא דבר הנדור (שם).

260פגול הוא מחשבה במעשה, ולכן לא שייך בזה לומר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולא דמי לכלאים דשם הוא בגדר מעשה ורצון (שי"ד פי"א).

261צבור. חקירה בגדר דבר צבורי אם הוא מפרט לכלל או הוא מכלל לפרט (ש"ה פ"י וש"ח פי"ד).

262הקנינים הצבוריים יתחלקו לשני גדרים, אלה שעומדים להשתמש לכל הצבור, ואלה שעומדים להשתמש לכל יחיד בפרט (ש"ה פ"י).

263החשש שמא לא מסרו לצבור יפה יפה נאמר רק במקום דהיחיד נותן את מה שעל הצבור לתת, אבל כשהיחיד נותן רק בתור יחיד, אף שפטור מזה מן הדין, שם אין החשש הנ"ל (ש"ח פט"ו).

264קנינים. חקירה במה שקנה עבד קנה רבו. אם הוא קונה ישר מהנותן או מהעבד (ש"ה פ"ז).

265ואותה החקירה היא גם במה שקנתה אשה קנה בעלה (שם).

266חזרה וקנין המה שני מושגים, יש שהוה קנין ובכ"ז יכולים הצדדים לחזור, ויש דלא הוה קנין ובכ"ז אינם יכולים לחזור (ש"ה פי"ב וש"ח פי"ט).

267במקום דיש יכולת להמוכר או להנותן לחזור הנה נחשוב להם הדבר בגדר ברשותו ואינו שלו, ולהלוקח והמקבל מתנה להיפך בגדר שלו ואינו ברשותו (ש"ה פי"ד).

268המושג קניני כלול משלשה דברים: הבעלות, הרשות, השיווי (ש"ח פ"א).

269יש דברים שהמה בסוג שלו ואינם ברשותו ויש להיפך דברשותו ואינם שלו (שם).

270ההבדל בין דבר שיש בו מושג קניני ובין דבר שיש בו רק זכיה משולחן גבוה (ש"ח פי"א).

271קרבנות. חקירה אם שייך המושג ירושה בקרבנות (ש"ח פ"י).

272ההבדל בין ה"מקופיא" של יורש ובין ה"מקופיא" של עשה שבחטאת (שם).

273חקירה בגדר המצוה של הקרבת המתירים, אם המצוה הוא בכל הקרבן או רק בחלק האכילת מזבח לבד (ש"ט פ"ז).

274שחיטת הקרבנות הוא על הבעלים ושאר העבודות הן על הכהנים (ש"ט פי"ט).

275בכל הקרבנות גם בלי שליחות כשרים, אלא דאינם מרצים (שם).

276בקרבנות הבאים על חטא יש להסתפק אם הדבר ניתן להתחלק, דאע"ג דלא נתכפר בכ"ז יצא ידי חובתו (שי"א פ"ח).

277הדבר מתלי תלי בזה, אם החטא הוא סבת החיוב, או דחסרון כפרה הוא הסבה (שם).

278ההבדל בין הלשון "אינו מרצה" ובין הלשון "אינו מכפר" בקרבנות (שי"א פ"ט).

279חקירה אם תוכל להיות בקרבנות שיתכפרו ולא יעלו בכ"ז לשם חובה (שי"א פ"י).

280ראי' דאי אפשר להפריד בזה בין הדבקים (שם).

281בכל הקרבנות האכילה היא רק מצוה פרטית בהכפרה, לא כן בפסח, דהאכילה מסתעפת מעצם הכפרה (שי"ג פ"ה).

282מיני הקרבנות המה ארבעה, אבל יתחלקו לשני סוגים לנידר ונידב ושאינו נידר ונידב, וע"י השלא לשמן יתהפך האשם מהסוג השני להסוג הא' (שי"ג פ"כ).

283הפסול מטעם חסרון שליחות בקרבנות איננו רק שלילי (שי"ד פ"ג).

284שבועה. חקירה מהו איסור גברא בשבועה אם זהו האיסור דבל יחל או דיש עליו שני איסורים (ש"ב פ"ב).

285הבדל בין המהות ובין הסבה, או בהסבר יותר רחב ההבדל בין תוצאות הדבר ובין עצמותו של הדבר לענין שבועה לביטול או לקיום מצוה (ש"ב פ"ו).

286שבועה אם כי היא איסור גברא אבל במפרש הוי האיסור גברא בחפצא לא כן בסתם (ש"ב פי"ד).

287הגדר מיגו בשבועה על שבועה הוא לאו מטעם כולל, אך מטעם דאנו עושים את כל הטצדקאות שבעולם שיתקיים הדבר ולא שיתבטל, וזה יתכן רק בדברים המסתעפים ע"י האדם, אבל לא במידי דממילא (ש"ב פי"ז).

288שחיטה. המחלוקת אי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה או לא לאו בשמא תליא מלתא אך במושג, ועיקר המחלוקת הוא בהעדר התכלית מצד איזה סבה צדדית, אם מטילים אנו זאת בקולר השחיטה (ש"י פכ"ה).

289בעגלה ערופה אי נימא דעריפתה זו היא שחיטתה לא שייך כלל המחלוקת הנ"ל (שם).

290שחיטה בקרבנות. מחלוקת רש"י ותוס' בטעמו של דבר דשחיטה לאו עבודה, דלשיטת רש"י אם נמצא באיזה מקום דשחיטה בעי כהונה תו לא שייך האי תירוצא דשחיטה לאו עבודה, משא"כ לשיטת התוס' (ש"י פט"ו).

291הסתירה בש"ס אי בעינן שליחות בשחיטת קדשים, אמנם הכפרה בודאי דרושה לשליחות דהיא בעד הבעלים, ובהכשר הבשר יש הבדל בין הקרבנות שכשרים שלא לשמן ובין אלה דפסולים שלא לשמן (שי"ג פ"ו).

292באמת רק בפסח לבד שייך הגדר שליחות (שי"ג פ"ז).

293שחוטי חוץ. מצד כל שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד, אי אפשר לנו למעט רק במקום שמקודם השחיטה לא היה ראוי ולא במקום שנעשה אינו ראוי ע"י השחיטה גופא (ש"י פכ"ב).

294עצם האיסור דשחוטי חוץ אינו ברור כלל (ש"י פכ"ג).

295שליחות. להרמב"ם גדר שליחות הוא דנעשה השליח במקומו של המשלח ולהטור הוא רק כמכונה (ש"ו פ"ב).

296אכן באמת גם להרמב"ם יש בשליחות שני הדברים (שם).

297ההבדל בין שליחות לתפילין ובין שליחות לקבלה בגט (שם).

298אם נימא דמועלת שליחות בהקדש, הנה המקדש הוא לא המשלח אך השליח (שם).

299אם כי בנזירות לא שייך הגדר שליחות בכ"ז בנדר ושבועה שפיר שייך גדר שליחות (ש"ו פ"ג).

300ספק בנדר ע"י שליח אם ישנו בשאלה או לא, אכן עכ"פ שניהם ביחד, המשלח עם השליח, מצי לישאל (ש"ו פ"ד).

301כשיש גם פעולה וגם מילי, אך צורך השליחות הוא לא בפעולה אך במילי, אם זהו בכלל מילי לא מימסרי לשליח במחלוקת שנויה (ש"ו פ"ו).

302אף דעצם השליחות הוי במילי, אך כיון שדרושה לזה גם פעולה אין בזה הגדר דמילי לא מימסרי לשליח (ש"ו פ"ז).

303כשעושה לשליח לתרום רק במחשבה, אף דהוה תרומה לא יקיים בכ"ז את המצוה (שם).

304חקירה בעשה שליח לתבע את חובו מי נחשב להתובע המשלח או השליח (ש"ו פ"ט).

305בעבד אי אפשר לבוא מצד הגדר השני בשליחות דהא מה שקנה עבד קנה רבו (שם).

306בכל האופנים הקדש ע"י עבד מהני (ש"ו פ"י).

307אם המשלח אומר בפירוש מה שיתרום הקטן יהי' תרומה שפיר דמי (ש"ו פ"א).

308גדר שליחות לא יתכן רק היכא דהפעולה הוא בעד המשלח או מכח המשלח, והיכא דאין אחד משני האופנים הללו לא שייך שליחות (שי"ג פ"ו).

309המצות דבעינן בהן הגדר שליחות כו"ע מודי דמברכינן בל' (שי"ג פ"ז).

310שלא לשמן. שלא לשמן גרע מנשפך הדם וגם מפסול מגופו כמו פיגול (שי"א פ"ו).

311חקירה בלשמן ושלא לשמן, מהו הסבה הגורמת ומהו הדבר המסתעף (שי"ג פ"ג).

312שני מיני סתמא יש, סתמא דחשוב כלשמן ממש וסתמא דחסר השלא לשמן (שי"ג פ"ד).

313בכל השלשה דברים "לשם זבח, לשם זובח, לשם חטא" יש שלשה גדרים (שם).

314בפסח הלשמן הוא המכשיר, לא כן בחטאת דשלא לשמן הוא הפוסל (שם).

315אם אין ברירה לא הוברר הלשמן, אך ג"כ לא הוברר השלא לשמן (שי"ג פ"ח).

316ההבדל מגט למצה, דבגט הלשמה הוא המכשיר, לא כן במצה דשלא לשמה הוא הפוסל (שם).

317חקירה בשינוי קודש, אם גם שינוי בסבת הקרבן נמי הוה בכלל זה (שי"ג פי"ד).

318וזאת היא המחלוקת בחטאת חלב שנשחט לשם חטאת דם (שם).

319כשם שיש הבדל הסבות בהנ"ל, כן יש הבדל הסבות בין חטאת חלב של ראובן וחטאת חלב של שמעון (שם).

320ולפ"ז בכל שינוי בעלים איכא גם שינוי קודש, והא דבעינן מקרא מיוחד לשינוי בעלים הוא משום דחשב בהכפרה, והא דאמרינן דשינוי בעלים הוא בהכפרה זהו בתור אע"פ (שם).

321חקירה אם בקרבן אחד יהיו דיני שני קרבנות ואחד מהם אינה פוסלת בו מחשבת שלא לשמן, ויעשה השינוי בדין הקרבן הנ"ל מהו הדין (שי"ג פט"ז).

322והציור הזה יש לנו בחטאת דיש בו גם דין עולה דמכפרת על חייבי עשה, דשלא לשמן אינו פוסל בו (שם).

323חקירה בשינוי קודש דפסול, אם הוא בעד העבר או בעד ההוה (שי"ג פי"ז).

324ספיקא אם ר"ש פליג גם בשינוי בעלים דאינו פוסל בהולכה (שי"ג פי"ט).

325חקירה בהא דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים, אם ההכשר הוא בשלילה או בחיוב (שי"ג פ"ב).

326חקירה באשם שלא לשמן דכשר והוי נדבה אם ההכשר הוא סבה להנדבה או להיפך (שם).

327חקירה בפסול דשלא לשמן אם הוא פסול בשלילה או בחיוב (שי"ד פ"א).

328בשלא לשמן העבודה אינה סבה להפסול אך מסובב, משא"כ בפיגול, וע"כ אם כי בפיגול לא נוכל להוסיף מסברא עוד עבודות, אבל בשלא לשמן אפשר שפיר להוסיף, דהא המסובב הרי הוא כבר מלתא דמסתבר (שי"ד פ"ה).

329שלא לשמן הוא דבר הנדור ולא כפיגול דהוא דבר האסור (שי"ד פ"ז).

330שבעה נקיים. חקירה בשבעה נקיים בזב וזבה אם הוא דבר המטהר או דבר המטמא (ש"ג פ"כ).

331שותפות. חקירה בגדר שותפות אם הוא חצי לזה וחצי לזה או כולו לזה וכולו לזה (ש"ח פי"ד).

332גם להצד הראשון מהחקירה הנ"ל יש חילוק בין שותפות סתם לשותפות דירושה, דשם כו"ע מודים דכולו לזה וכולו לזה (שם).

333ירושה מתהוה תמיד מסבה אחת לא כן בשותפים כדמספר השותפים כן מספר הסבות (ש"ח פי"ח).

334לשיטת הרמב"ם יש בכל שותפות דין מקח וממכר (שם).

335שיעבוד. חקירה בהגדר שיעבוד, אם הוא משום דלגבי המלוה לא נעשה כלל קנינו של הלוקח, או דאף דנעשה שלו לגמרי בכ"ז יכול לגבות ממנו (ש"ח פ"ג).

336לשיטת רש"י בשיעבוד צריך להיות מדאורייתא להיפך, דיגבה מן הלקוחות ולא יגבה מן הירושין (ש"ח פ"ד).

337שכיב מרע. חקירה בהא דשכ"מ יכול לחזור, אם מצד דכ"ז שהוא חי לא נתהוה כלל הקנין, או ע"י החזרה ישוב שוב הדבר לרשותו (ש"ח פי"ט).

338שינה עליו הכתוב לעכב. אם עובר ל"ת בעבודה המעכבת, אז לא בעינן שינה לעיכובא, דמטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אנו באים בזה, ורק הא דבעינן שינה לעכובא הוא רק בדבר דאינו מעכב (שי"ג פי"א).

339התוס' סוברים דכל הגדר דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב הוא רק בפסול קדשים ולא כשאנו מדברים על עצם התהוות ההקדש (שם).

340תנאי. חקירה במקום דקיום המעשה יביא לידי ביטול התנאי ולהיפך בטול המעשה יביא לידי קיום התנאי (ש"ג פכ"א).

341בהגדר מתנה על מה שכתוב בתורה השתמשו גם לענין זה דהמעשה בטל במקום שהוא נגד התורה (ש"ג פכ"ה).

342מתנה על מה שכתוב בתורה הוא רק כשקיום התנאי הוא נגד התורה ולא כשביטול התנאי הוא נגד התורה (ש"ג פל"ג).

343מעשמכב"ת הוא רק כשהתנאי הוא בדין ולא במציאות (ש"ג פל"ה).

344תרומה. הקדושה שבתרומה הוא לא מצד גדר, אך מצד דין תורה (ש"ד פי"ד.

345הא דתרומה נטלת במחשבה, בכ"ז לא הוי כהפרשה ממש (ש"ז פ"י).

346תוך כדי דיבור. חקירה בהגדר תוך כדי דבור אם הוא מצד חזרה, או דעצם החלות לא נעשה רק אחרי כ"ד (ש"ו פ"א).

347את"ל כהצד השני שבחקירתנו הנ"ל עדיין יש לחקור אם הוא בדין או במציאות (שם).

348בהקדש יכול לחזור בתוכ"ד מצד אחר, מצד שאלה (שם).

349תמורה. חקירה מהו עיקר האיסור בתמורה, אם הוא ברצונו או במעשהו (ש"ז פ"ט).

350תקרובות עכו"ם. פשיטא לי, דבכל תקרובות עכו"ם אין בזה טומאת נבילה (ש"י פכ"ד).