דרכי משה (עמיאל), הקדמה

1מעין הקדמה

2בשנת תרפ"ב הוצאתי לאור בעזהי"ת את החלק הראשון מספרנו זה.

3לא הרביתי עליו לא הקדמות ולא הסכמות, אם כי ידעתי שזהו חסרון מורגש, באשר שיש הרבה שבבוא ספר חדש לידם המה מעלעלים רק את דפי ההקדמות וההסכמות ובזה יוצאים ידי חובתם וחסל... ואם גם אלו אינן אין להם כלום, ובכ"ז לא באו כאלה בחלקנו הראשון, פשוט, מפני - האמת נתנה להגיד - שאינני בעל יכולת בכך.

4העבודה, שיותר נקל לי לחבר חיבור שלם מלכתוב הקדמה עליו, ולמרות כל עמלי בזה לא עלתה לי הדבר, ממש נעתקו מלים מפי...

5ההקדמות, כרגיל, מתחילות בגנות ונגמרות בשבח, כשם שההסכמות מתחילות בשבח ונגמרת בגנות.

6המחבר, כנהוג, רוצה להראות ענוות יתרה, והוא מקטין את עצמו בהקדמתו בכל שמות הקטנה שבעולם, הוא הקטן שבקטנים, צעיר הצעירים באלפי יהודה, המתאבק בעפר של תלמידי חכמים, האסקופה הנדרסת וכו' וכו', אכן דרך אגב הוא מפליט דברים בשבחו של החיבור שאין דוגמתו, שזכה לזה עפ"י זכות אבות וסיעתא דשמיא, כי סוף סוף "טוב טוב יאמר המוכר", וסוף סוף מתוך גנותו הוא בא לידי שבחו.

7וההסכמות, להיפך, מתחילות בשבחו של המחבר, שמרימות אותו במעלה היותר עליונה, מכתירים אותו בכל התוארים שבעולם שרק ישנם, או שהיו לפנים במציאות, כי בנ"י הלא רחמנים בני רחמנים המה מעולם ומה גם גדולי התורה, ומפני הרחמנות על המחבר, שהוא באמת נפש עלובה ואסקופה הנדרסת, אינם מקמצים כלל בתוארים ומפזרים זאת ברוח נדיבה כיד ה' הטובה עליהם. אכן לא ימלט ג"כ שלא יבואו מתוך שבחו של המחבר לידי גנותו של החיבור, כי מתוך השיטין של ההסכמות, אפשר לקרוא גם איזה דברים המגלים את הסוד, כי בגופא דעובדא לא ראה ה"שר המסכים" כלל את החבור, שהוא מעיד עליו, וכי באמת אין דעתו ושעתו כלל פנויות לזה, טרדותיו רבו מאד ויש ענינים יותר גבוהים מאלה, אלא שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן והוא מאמין להמחבר על דברתו צדק, כי אכן גדולות ונצורות יש בחבורו וכו' וכו'.

8ואני לא אכחד, והנני מביע את צערי ברבים, שיש לי קצת ממדת אניני הדעת, ונפשי סולדת גם מהגנות וגם מהשבח הנ"ל.

9וע"כ נסתבב הדבר שהחלק הראשון יצא בלי שתיהן יחד, בלי הקדמות ובלי הסכמות, ורק הבעתי את תקותי בראש הספר, כי אע"פ שפתגם ישן נושן הוא "כל ספר בלי הקדמה כגוף בלי נשמה" בכ"ז אקוה, כי אלה בעלי נפש המעטים יבינו גם בלי שום הקדמה את נפש המחבר והחבור יחד.

10וברוך השם, שתקותי זו לא נכזבה ועוד יותר מאשר פללתי ראיתי, כי החבור מצא קהל מבינים רבים, שידעו להעריך את ערכו אולי עוד יותר מכפי שהוא ראוי לזה באמת.

11עדות המה המאמרי בקורת שנדפסו עליו בהעתונים העבריים והלועזיים והמכתבי תודה לעשרות שקבלתי מגדולי דורנו, שכמעט כלם מכירים אותו ל"הופעה" בספרות התלמודית, גם בתכנו וגם בסדורו ובסגנונו, אלא שלא אוכל להעתיק מדבריהם אף משהו מן המשהו כדי שלא אהי' כמתהלל.

12אמנם, "אין למדין מן הכללות" וגם בזה יש יוצא מן הכלל, אחד מן המבקרים, בעתון יהודי אמריקני, ששאל שאלת תם, וכי בעת כזאת, שיש הרבה שאלות עגונות לפותרן וכדומה שאלות החיים, הכי כדאי להתעסק בעניני קדשים והלכתא למשיחא?

13אמנם יש מבקרים אצלנו שמסתפקים במועט לקרוא את השער של הספר לבד וכבר יש בידם להוציא משפט אם לשבט ואם לחסד ובודאות כל כך, כאילו היה זה הלכה למשה בסיני...

14ומבקר כזה בראותו על שער הספר שם "דרך הקודש" שהוא "חקר הלכה בעניני קדשים" זה כבר די לפניו לעורר רוגז.

15ברם, מי שמעיין גם בפנים הספר אם גם מעט מזעיר, יראה תיכף, כי הספר הזה אמנם אינו עוסק באופן ישר בהלכה למעשה, אבל "סוף מעשה במחשבה תחילה". והמחשבה תחילה היא הסבה והבית-אב ל"הסוף מעשה", ובברור המחשבה ההלכית עוסק הספר הזה, שממילא בא מזה גם ה"סוף מעשה".

16כי באמת ההלכות התלמודיות, אע"פ שמימי רבי ואילך נקבעו כששה סדרים, סדר זרעים, מועד וכו' הנה באמת "אין סדר למשנה", כל סדר איננו תחום מיוחד בפני עצמו, כי תורת חיים היא, וככל בע"ח "ינקי תחומין מהדדי (עי' ביצה לז, ב) ואותם יסודות ההגיון של סדרי קדשים וטהרות, למשל, משמשים ליסודות גם בסדרי מועד ונשים, כשם שלהיפך אנו יכולים להשתמש ביסודות ההגיון של מועד ונשים בעניני קדשים וטהרות, בעניני נגעים ואהלות. וכבר אמרו ע"ז חז"ל "דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה).

17אכן בעלי התלמוד בעצמם הדגישו כי סדר קדשים הוא העמוק ביותר מכל הסדרים האחרים, ולא פעם אחת אמרו "כי מטית לשחיטת קדשים" (ב"מ קט, ב) שהביטו על למוד זה ברגש כבוד מיוחד, כי אמנם תורת כהנים עשירה יותר ביסודות רבי הגוונים, שבה גם "מקרא מרובה" וגם "הלכות מרובות" וממילא יש מקום לבנינים רבים, בניני המחשבה והעיון, להשען עליהם.

18וכבר אמרו חז"ל על הכתוב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת חכמת זהו סדר קדשים (שבת לא, א) כי ראו בסדר הזה יותר חכמה מכל שאר הסדרים.

19וזו היא שהמריצתני לתת את משפט הקדימה לחדושי בסדר הזה, וחדושי בהסדרים האחרים, המרובים ג"כ בכמותם ואיכותם יבואו בעזה"י אח"כ.

20וגם זאת יראה בנקל המעיין, כי אע"פ שהספר נערך בדרך כלל בטעם וסגנון הרגיל של הספרות הפלפולית, שעוסקת ביחוד בקושיות ותירוצם ומדלגת בשביל זה מענין לענין, עוקרת הרים וטוחנת זה בזה בסברא, אבל בעיקר אין זה לבד מטרת הספר.

21מטרתי היא לתת דרכים ונתיבות מקוריים איך למצוא בהתלי תלים של הלכות את הנקודה המרכזית שבהן, ואיך להוציא מתוך אלפי אלפים של פרטים את הכללים, המושגים והגדרים המאחדים אותם, ולהראות על היסודות שמהן הורכבו אלה.

22וכבר אמרו חז"ל ע"ז בירושלמי "ר' זעירא בשם ר"א כל תורה שאין לה בית-אב אינה תורה" (שבת פי"ט ה"א) ובמדרש רבה (שיר השירים פרשה ב ד"ה א(ה) סמכוני) "א"ר יצחק, לשעבר היתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, עכשיו שאין התורה כלל, וכו'"; ולהחזיר את העטרה ליושנה לבקש את הבית-אב ולעשות את התורה כלל עד כמה שידי, יד כהה מגעת, זו היא מטרתי.

23אכן כל אלו אינם באים באופן ערטילאי, וכל שמעתתא ושמעתתא, וגם כל פרק ופרק הם דוגמאות, להראות כי ע"י זה אנו מוציאים בים-התלמוד דרך ובמים עזים נתיבה איך לישר את ההדורים.

24כי יש בפלפול, כמו בכל עבודה מדעית שבעולם, עבודת יצירה ועבודה סרסורית.

25עבודת יצירה אני קורא למי שמחדש ומוציא נופך משלו בעצם היסודות של הענינים שהוא עוסק בהם, ועבודה סרסורית, הוא כאותו הסרסור, שאין לו מגרמיה כלום, אך הוא מזווג רק את הקונה והמוכר יחד שיבואו במשא ומתן, כך הוא הפלפול שעוסק בזה לזווג איזה ענינים הנמצאים במקומות נפרדים, המראה, למשל, כי בסברא של ראשון או אחרון פלוני זה אפשר לתרץ קושיתו של אלמוני זה.

26באמת אמרו, כשם שאי אפשר לעולם בלי עובדים ויוצרים, כך אי אפשר לעולם בלי סרסורים, אלא שההבדל הוא בזה, אם זווגו של הסרסור לא עלה לו יפה והמשא ומתן בין המוכר והקונה לא הביאו לידי תוצאות-חיוביות, שוב כל עמלו בזה הוא לבטלה, לא כן בעבודת יצירה אם לא מצאה לה קופצים עכשיו בזמנו ובמקומו, הנה אין ראיה שאין לה מקום במקום אחר ואין לה שעה בשעה אחרת.

27והנמשל מובן מאליו, כי הפלפול ממין האחרון אם אינו עולה לגמרי אל נקודת האמת במקום שהוא דן בו, שוב כל טרחתו לבטלה, לא כן הפלפול ממין הראשון, אם גם המקומות בתלמוד ובראשונים שמשתמש בהם כדי לבסס את הנחותיו אינם מתאימים לגמרי אל האמת, אבל כיון שההנחות בעצמן מיוסדות על ההגיון האמת, סוף סוף ימצאו להן מקומות אחרים, ששם יתאימו היטב.

28את תמצית היצירה שבספר זה אפשר לראות מ"המדריך" שבא בראש, המוסר בקצור נמרץ מאד את כל הכללים המושגים, הגדרים, ההנחות והחקירות שנתחדשו בו עפ"י סדר א"ב.

29ואמנם בדעתי היה מראש לתת בתור פתיחה להספר הזה מאמר בשם "מבוא לתורת הפלפול התלמודי" בכלל, לבאר בו את השתלשלותו והתפתחותו של הפלפול מדור דור, מזמן הגמ' עד היום, אולם כשהתחלתי לעסוק בזה ראיתי ונוכחתי כי לא יצומצם הדבר במבוא, זהו ענין לספר גדול רב הכמות והאיכות, וגם הוא כמעט שנגמר אצלי בכת"י ויופיע אי"ה במהרה.

30ואני תפילה לנורא עלילה, כי יתקבלו מלי בבי מדרשא, וישוחו בהם בשערים המצוינים בהלכה, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ואגורה באהלך עולמים.

31המחבר.