דרוש חדושי הלבנה ה:ט

1וְאָמְנָם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, מַה נִּשְׁתַּנָּה שָׂעִיר זֶה כו׳, בְּכַוָּנָה נִפְלֵאת. וְהוּא מִמַּה שֶּׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דִּשְׁבוּעוֹת (ב.), עַל מָה הַשְּׂעִירִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשֶׁל רְגָלִים וְשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ מְכַפְּרִים? וּפְלִיגֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר שָׁוִים שֶׁשְּׂעִירֵי רְגָלִים וּשְׂעִירֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ מְכַפְּרִים עַל שֶׁאֵין בּוֹ יְדִיעָה לֹא בִתְחִלָּה וְלֹא בְסוֹף. וְיָלְפִי מִדִּכְתִיב בִּשְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ "[לְ]חַטָּאת לַה׳",(במדבר כח טו), חֵטְא שֶׁאֵין מַכִּיר בּוֹ אֶלָּא ה׳. וּשְׂעִירֵי רְגָלִים נַמִּי, מִוא״ו נוֹסֶפֶת. אֶלָּא דְּרַבִּי מֵאִיר מוֹסִיף אַף שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ, דִּשְׂעִירֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֵינָן מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא.

2וְהַשְׁתָּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא יָלִיף "לַה׳" דְּגַבֵּי חַטַּאת רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְחֵטְא שֶׁאֵין מַכִּיר בּוֹ אֶלָּא ה׳. וְאִם כֵּן קַשְׁיָא, מַאי עָבִיד בֵּיהּ. וְכָתַבְתִּי בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב (שם), דְּמִסְתַּבְּרָא דְּדָרִישׁ כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר, אִם כֵּן, לִכְתּוֹב 'חַטַּאת ה׳', מַאי "לַה׳"? שְׁמַע מִנָּהּ תַּרְתֵּי. כָּךְ כָּתַבְתִּי שָׁם בְּסִפְרִי תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וּמִמֵּילָא, דִּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מַשְׁמַע לֵיהּ תַּרְתֵּי, אֶלָּא בָּעִי לֵיהּ לִדְרֵישׁ לָקִישׁ בִּלְחוּד. וְזָכִיתִי לְדֵין, דְּזֶהוּ עַצְמוֹ כַּוָּנָתוֹ שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ, דְּנָקִיט לֵיהּ "מַה נִּשְׁתַּנָּה שָׂעִיר", וְלֹא "מַה נִּשְׁתַּנָּה חַטָּאת כו׳". אֶלָּא לְהַכְרִיחַ מַאֲמָרוֹ, מִדְּשָׂעִיר זֶה נִשְׁתַּנָּה מִבֵּין שְׁאָר הַשְּׂעִירִים. אֶלָּא, לְפִי שֶׁשָּׂעִיר זֶה נִשְׁתַּנָּה בְּדִינוֹ מִשְּׁאָר הַשְּׂעִירִים שֶׁל הָרְגָלִים הָאֲמוּרִים עִמּוֹ בַּפָּרָשָׁה. וּלְמִי נִשְׁתַּנָּה דִינוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. שֶׁלְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר הֲרֵי כֻּלָּם שָׁוִים, בְּכַפָּרוֹת מִי שֶׁאֵין לוֹ יְדִיעָה לֹא בִתְחִלָּה וְלֹא בְסוֹף. וְהֵם לָמְדוּ "חַטָּאת לַה׳" לְעִנְיָן זֶה, חֵטְא שֶׁאֵין מַכִּיר בּוֹ אֶלָּא ה׳. אֲבָל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּנִשְׁתַּנָּה זֶה הַשָּׂעִיר, וְאֵינוֹ מְכַפֵּר כַּפָּרָתָם זֹאת שֶׁל שְׁאָר הַשְּׂעִירִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה, אֶלָּא מְכַפֵּר עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְאֵינוֹ לוֹמֵד "חַטָּאת לַה׳" לְעִנְיָן זֶה, וְאִם כֵּן קַשְׁיָא לְמַאי קָאָתֵי הַשִּׁנּוּי הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "חַטָּאת לַה׳"? אֶלָּא וַדַּאי אָתֵי לִדְרָשָׁא זוֹ דְּהָבִיאוּ כַּפָּרָה כו׳.

3וְאַף עַל גַּב דְּנוּכַל לוֹמַר דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר נַמִּי סְבִירָא לְהוּ, וְכִדְכָתַבְתִּי בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב, דְּתַרְתֵּי מַשְׁמַע לְהוּ, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מֻכְרָח כָּל כָּךְ, דַּהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא סְבִירָא לְהוּ אֶלָּא חֲדָא, הַיְנוּ הָא דְּחֵטְא שֶׁאֵין מַכִּיר כו', שֶׁזֶּה מְפֹרָשׁ מִדִּבְרֵיהֶם מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁשְּׂעִירֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ מְכַפְּרִים עַל שֶׁאֵין בּוֹ יְדִיעָה כו'. וּמְנָא לְהוּ דְּתַרְתֵּי סְבִירָא לְהוּ? שֶׁאֵין זֶה שֶׁנּוּכַל לוֹמַר דְּתַרְתֵּי סְבִירָא לְהוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא נֹאמַר שֶׁחוֹלְקִין עַל רֵישׁ לָקִישׁ. אֲבָל, מַאן יֵימַר שֶׁהָאֱמֶת כֵּן, דְּדִלְמָא אֵין הָכִי נַמִּי דְּחוֹלְקִין, וְלֹא סְבִירָא לְהוּ לִדְרָשָׁא דְּרֵישׁ לָקִישׁ, וְנֵיזֵל בָּתַר שְׁנֵי הַתַּנָּאִים וְלֹא אַחַר הָאֲמוֹרָאִים. וְאִי הַגִּירְסָא בַּמַּאֲמָר שֶׁלָּנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי, דְּהָוֵי נַמִּי אֲמוֹרָא, דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק כְּלָל גָּדוֹל, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עַצְמוֹ אֲמוֹרָא הוּא לט עיין בשו"ת יוסף אומץ להרב חיד"א סימן מ"ו שהאריך בזה. . אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּשְׁנָה בְּסוֹף עוּקְצִין (פ"ג מי"ב), הוֹכַחְתִּי שָׁם מ וז"ל: אמר ריב"ל - חשבו הרמב"ם עם התנאים בפ"ב מי' פרקיו שהקדים לפי' המשניות. ולקמן אכתוב על זה. ובסוף המשנה כתב וז"ל: והנה אף על פי שר"ש בן חלפתא היה זקן בימי רבי כנראה מתוך דבריו שהשיב לרבי. סלעים נעשו גבוהים. בפכ"ג דשבת דף קנ"ב. ואילו ריב"ל לא חשבוהו בגמרא אלא כאמורא. דבפ"ג דמסכת נדה דף י"ח מתניתא קאמרי שמעתתא לא קאמרי. וקאמר שמעתתא על מימרא דאמר ריב"ל. וכן פירש"י שמעתתא ריב"ל אמורא היה ע"כ. וכן הוא עוד בפרק מרובה ריש (בבא קמא דף פ"ב.) (ומ"מ בימי רבי היה. שהיה גדול מרבן יוחנן) ואף על פי כן ראה רבינו הקדוש להקדים מאמרו של ריב"ל למאמרו של רשב"ח כדי שתהא החתימה בשלום. ובמדרש רבנן אומרין גדול השלום. שכשמלך המשיח יבא. אינו פותח אלא בשלום. שנאמר (ישעיהו נ״ב:ז׳) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום: בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אֲמוֹרָא. אִם כֵּן, נָפַל הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ בְּבִירָא.

4הִלְכָּךְ נָקַט לוֹמַר "מַה נִּשְׁתַּנָּה שָׂעִיר כו'", לִתְפֹּס עִם זֶה דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁסּוֹבֵר דְּנִשְׁתַּנָּה בְּדִינוֹ, דְּלֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר, וְאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ ״חַטָּאת לַה׳״ כְּמוֹתָם. וּמַאי דָּרַשׁ בֵּיהּ? עַל כָּרְחָךְ דּוֹרֵשׁ "הָבִיאוּ כַּפָּרָה כו׳", וּסְבִירָא לִי אֲנָא כְּוָתֵיהּ, וּדְרָשָׁא שֶׁלִּי דְּרָשָׁא גְּמוּרָה הִיא אַלִּבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאִיהוּ נַמִּי תַּנָּא. זֶהוּ מַה שֶּׁהֶעֱלֵיתִי בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא בַּמַּאֲמָר הַזֶּה: