דברים ניחומים על איכה א:יד

1נשקד עול כו'. כהתימה כנס"י להזכיר גודל צרתה החילה להצדיק עליה את הדין ולומר ידעתי כי עונותי הטו אלה אך תלונתי אינה רק על כי נשקד עול פשעי בידו וכו' והוא כי הלא כתבנו למעלה כי הוא יתב' כל עוד שהיו עוסקים בתורה היה מאריך על כל פשעים ע"ג וג"ע וש"ד כאשר כתבנו על פסוק זכרה ירושלם וכו' כי הוא משל למנגן המלך שבהאמר למלך הנה מנגנך הרג את הנפש היה אומר הניחו לו וכן אחר ימים באמור לו את אשת רעהו טמא בזמה אמר אל תגעו בו וכן על דרך זה ימים רבים ויהי כי ארכו הימים ויאמרו למלך איש פלוני קטע ידי מנגבך ויהי כשמעו ויען ויאמר קחו למנגן אשר לי ותלו אותו על עץ ויתמהו האנשים בשומע' ויאמרו הלא בהעוותו אתה שכת בעדו ובעת רעתו צוית לתלותו ויאמר המלך הנה זה לו תחת אשר הוגד לי מכל אשר חטא על הנפש כי כל המעשים הרעים ההם בספר נכתבו והייתי מאריך לו כל ימי היותו מנגן ביד אך עתה כי קצור קצרה ידו כי איננה ושבת' משוש כנור כי אזלת יד זכרתי לו עונות ראשונים ועליהם מת כדבר הזה המלך ה' צבאות כל עוד שהיינו משמחי לב יוצרנו בעסק התורה היה מאריך על כל פשעים ובספרו ית' נכתבין עד עזבנו עסק תורתו ומן אז חדלנו ממנו זכר לנו כל עונות ראשונים ותתך עלינו כל הרעה הכתובה בדברים הרעים שבירמיה וחרבה עירנו ושמם מקדשנו וגלינו מארצנו והנה אם במשל הנזכר בכל עת אשר יבואו אל המלך לאמר כה עשה עבדך אם תחת אומרו תניחו לו היה מכהו חמשים מכות היה מיקל מעליו ובאשר יאמרו לו כי קצצו את ידו לא היה מצוה לתלותו על עונות ראשונים כאשר עתה כי עונותיו צרורות בשמלותיו על שכמו ובאחרונה יחד יבואו נצבו כמו נד עליו להאבידו מן הארץ וכן בנמשל כי הוא יתברך לא היה מאריך לנו רק מכה בנו על כל עון ופשע וחטאה לפי רשעתנו ולא מאריך לנו על עסק התורה לא ירדנו פלאים באחרונה כי לא יבואו עלינו כמשא כבד יחד כלם ומה גם כי בכל יום ויום כל עון מהם היה עושה סעיפים ומשלח פארות בהתרחק עת פקודה באופן לא יכולנו לסבול וחסרנו תקומה וז"א נשקד עול פשעי אשר פשעתי בידו יתברך היה שמור לנו שקוד בידו יתברך בעודנו תופסי התורה כי לא נפקד מהם דבר באופן שאין צ"ל שהיו קיימים עלינו עונותינו כ"א שגם ישתרגו ושלחו פארות עלו על צוארי הכשיל כחו כי כל הזכיות היו באין כנגדן ואז נתנני ה' בידי לא אוכל קום והוא כנודע כי העונות עצמם הם המייסרים את האדם כד"א ותמוגגנו ביד עוננו ובהצרף כולם לא יכולתי קום כי משא כבוד היו ולא שוה לי לעומתם זכות אבות ותחינתם כמדובר במדרש שהאבות ומשה רבינו ע"ה בקשו בעצמם ולא שוה לנו: