דברים ניחומים על איכה א:ח

1חטא חטאה ירושלם שהם ב' חטאות ועל כל א' קבלה עונשה על כן לניד' היתה ועל הב' כל מכבדיה וכו' ולבא אל הביאור נזכירה מאמרם ז"ל חטאו בכפלים שנאמר שתים רעות עשה עמי ולקו כפלים כי לקתה מיד ה' כפלים וכו' ויהיה הענין פסוק שתים רעות והוא כי הנה העוזב מקור מים חיים ובוחר בבור מים מכונסים גם כי יכיל מימיו הוא הוללות רעה כי זה אינו כלה לעולם וזה כלה ומה גם אם הבורות מים מכונסים הם נשברים שלא יכילו המים אשר יכניסו בם כי זו רעה חולה וגדולה מהראשונה עד אין קץ והנמשל כי הנה הוא יתברך מקור שפע מעצמו בלתי צריך לקבל מזולתו וגם כי ינוחו בעד מלאך או מזל הוא רע ומר כי המזל או מלאך אין לו משלו כלום אם לא מה שיותן לו מאתו יתברך ומי בער יעזוב המקו' וילך אל המכונס. שנית הבוחר באלהי זהב וכסף שאין צ"ל שאין למו גם מכונס כי אם הכסף והזהב שיתנו בם אבודים הם כבורות נשברים שהמי' שיתנו בם ילכו לאיבוד. וזה מאמר הכתוב שתים רעות וכו' א' אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות. שנית היותם בורות נשברים כו' ועל שתי אלה יאמר חטא חטאה על הא' שהוא עזוב את ה' ונודד ממנו בעד זולתו על כן לנידה היתה וזהו בנפול עמה ביד צר שהוא השבי כי נדדו מארצו יתברך ומנחלת אבותם ועל הב' בחרו בע"ג אשר לא תכיל המים שבחרו בבלתי מועיל די להם חרפתם אשר חרפו ובזו אותם באמור להם האם אלוה גדול כזה היה לכם ותלכו ותעבדו אל הבלתי מועיל וזהו כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה שהיא טומאה אשר בחרה לה ולא עמדה להם כי הבל הוא ואין ספק כי כסתה כלימה פני כל ישראל ויהי נא היותה לחרפה ולקלס לכפרת עונה זה ואין לומר הן זה היה אלו הכירה רעתה ותשוב בתשובה כי תתמרמר על אשר חטאה אך אולי לא שתה לבה לא כן היא כי הנה גם היא נאנחה כי כאשר מכבדיה הזילוה כי הכירה חטאה גם היא נאנחה הרגישה ונתאנחה וזהו גם היא נאנחה ואל נא תאמר כי מה שנאנחה הוא על השביה או על מה שהזילוה אך לא על על עובר' רצונך כי מה שהיא נאנחה אינו על ההוה רק ותשוב אחור אל מה שקוד' הצרה הוא על הסיבה על מה שחטא חטאה כי תשליך צרותיה מנגד בערך אל חטאתיה:

2או שיעור והתכת התיבות גם היא נאנחה על היותה לניד' ועל מה שהזילוה ונאנחה מיד ותשב אחור לשית לב אל הסיבה והיא כי חטא חטאה ושוקטת מהאנחה כי תצדיק עליה את הדין לומר כי ראויות מכותי' אליה:

3עוד אפשר בפסוק זכרה ירושלם וכו' לומר כי מה שעם היותה קודם החורבן עניה ומרודה לא פשפשה מעשיה ולא חששה פן מרה תהיה באחרונה הוא כי זכרה בימי עניה ומרודיה כל מחמודיה אשר היו מימי קדם כזכות אבות ומרע"ה וכיוצא יגינו בעדה כדרכה בימים ראשונים אך בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה כמאמר המדרש שבאו האבות ומשה ולא הועילו לה אז ראוה צרים צחקו על משבתיה אשר שבתה מלבקש תרופה למחלותיה ולהסיר רוע מעלליה וגם בדרך זה כוונת המקונן להליץ עליה ותשובתו בצדו בפסוק שאחריו וכמפורש בקודם: