דברים ניחומים על איכה ב:יג

1מה אעידך וכו'. כהתימה כנסת ישראל לספר צרתה כי גדלה מאוד משיכה רוח הקדש ואומרת לה מה אעידך וכו' והוא כי הנה דרך המנחמים לסבול צרה רבה עד מאד להעיד למיצר על זולתו שסבל כצרתו ולא היה בועט כי אם יושב ודומם ומצדיק עליו את הדין יעשה כן גם הוא ולפעמים מעיד לו המנחם מאיש שלא ידעו המתנחם כי אם על פי עדות המנחם ולפעמים שאיש סובל צרה אשר ידעו המתנחם ועל האחד אמר מה אעידך מאשר לא ידעת מאומה שסבלו כמוך מה אדמה לך לאשר ידעת כי אין דומה לך במעל' ואיכותו ובירידת פלאים וזה במה שאת בת ירושלים העליונה כי נפשותך מתחת כסא הכבוד ואין דומה לך באומות והנה עדין היה אפשר כי גם שאין דומה לך להשות מפלתך למפלתו עם כל זה הי' אפשר להשוות ולהסביר לך כי מכאוב הבלתי דומה הוא כמכאובך למען אנחמך בו עם שאינו כן אך הנה זה היה אפשר על בית שני שכבר בעלוך אדונים תחלה זולת אדום שהם יון ומדי ובבל אך על חרבן בית ראשון שעדיין היית בתולת בת ציון שלא בעלך מלך אשר לא מבני ישראל ונמשלה לבתולה שלא נבעלה מעולם והיית מתייחסת לבת ציון שהוא פנימיות קדושה מהקרא בת ירושלם כנודע ליודעים חן הנה על חרבן ההוא אין דרך להשוות זולתך אליך אפי' דרך השאלה כדי לנחמך והוא כנודע מיתרון מעלת בית ראשון על השני שחסרו בו חמשה דברים גדולי האיכות עד מאד וע"כ על הראשון אמר מה אשוה לך וכו' ומה שאמרתי שאין שברך כשבר זולתך בהיותך בתול' בת ציון הלא הוא כי גדול כים שברך והוא כי בהשבר אחד מהאומות הקדמונים הי' חלק משבעים של עולם אך איבוד ישראל ח"ו הי' איבוד העולם כי אם אין ישראל כו' כמז"ל שאמר קטיעא בר שלום מפסוק כי בארבע רחות השמים פירשתי אתכם כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם כו' והנה ידענו כי הים הוא כדי שני שלישית של ישוב נמצא כי בהבטל שני שלישי ישראל הוא כהבטל שני שלישי העולם וזהו כי גדול כים שהוא ב' שלישי עולם שברך כי ב' שלישי יש' נכרתו לגמרי כמאמר הנביא שלישיתך בדב' ימותו שלישיתך בחרב יפלו ושלשתיך לכל רוח אזרה כו' הנה לא נשארו זולת השלישי' נמצא שברם דומה לים שהוא שני שלישי עולם אך דעי וראי מי ירפא לך כי אם תאמר נביאיך ירפאוך וזהו טעם רביע שעל תיבה זו כמרים קול ואומר נביאיך האם ירפאוך לא כן הוא כי הלא אשר היו אומרים כי ה' ישיב שבותך מאשר הגלה נבוכדנצר בימי יהויקים ובימי יכניה כי הוא יתברך ישיב הכלים לירושלים ושלא יחרב הבית הנה חזו לך שוא ושקר כאשר ראית בעיניך ולא תפיל עול אשמתך עליהם כי הלא ותפל כלומר כי זולת היות שוא גם היה תפל מבלי מלח וטעם ולא הי' לך להאמין כי הלא ולא גלו על עונך להשיב שבותך וכאשר היחלו בחזון אח' שהיה שוא ותפל ושמעת להם נמשך שהרבו לחזות לך משאות רבים של שוא לא בלבד העדר תיקון על עונך כי אם גם מדוחים להדיחך מעל אלקיך בנבואות רשע ואם כן איך ירפאוך ושמא תאמר כי כל האומות עוברי דרך הרואים בצרתך ידאגו עליך וינחמוך הנה אין ספק כי ספקו עליך כפים כל עוברי דרך כמצרים ומצטערים על צרתך אך שרקו כשמחים לאבודך ומה שויניעו ראשם כמצטערים לא עליך בת ירושלים על עצמך כי על עצמם כנודע מרז"ל שאלו ידעו בבליים כמה אבדו בהחריבם בית המקדש לא החריבוהו כי השפע היה כל כך גדול כי גם כל העולם היה מתברך יותר ממה שמתברכים אחר החרבן כענין הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר וזה יאמר פה כי מה שהניעו ראשם על בת ירושלים היה על כי אומרו אוי לנו כי הזאת העיר שיאמרו שכשהיא כלילת יופי ע"י ביהמ"ק היא משוש לכל הארץ שמשיורי ותמצית ירושלים ישישו כל הארץ והוא כנודע מרז"ל שאלו ידעו בבליים מה שהפסידו לא החריבוה ודאגת עוברי דרך בהניעם ראשם על בת ירושלים הוא לומר הזאת העיר החריב' כ"כ היא שיאמרו עליה שכשהיא כלילת יופי היא משוש לכל הארץ כלומר אוי לנו כי אשר משיוריה ישישו כל הארץ נפלה נפילה כזאת מה נעשה אנחנו אם נפול בנופלים נמצא כי כל דאגתם על עצמם ואיך ירפאו לנו והנה זה הוא כל עוברי דרך הבלתי אויבים לנו ומה גם עתה האויבים כי הלא פצו עליך פיהם כל אויביך והיא כי כל עוברי דרך אשר לא אויבים הם טרם ידברו דבר ספקו עליך כפים כי תמהו מרוב השממה ואחר כך שרקו להשמיע יתקבצו כל העוברים לראות ואחרי כן נתנו אל לבם כי גם כל אומה מעותדת גם כן לצרות ויניעו ראשן באומרם אם הגבירה שמשיורי טובה הי' משוש לכל הארץ לקתה כך מה יעשו השאר. אך אויביך לא התחילו בסיפוק כפים לדאוג כעוברי דרך כ"א שפצו עליך פיהם כל אויביך ומה שפצו פיהם והתחילו בפה הוא כי שרקו לקבץ יבאו כל השומעים לראות כבלע את הקדש לשמוח במפלת ירושלים ולא היה כעוברי דרך שאחר ששרקו הניעו ראשן ויצטערו על עצמן כי אם אדרבא ויחרקו שן על מה שלא כלו רעה וכמזמיני עצמם להרע ואמרו בלענו כלומר ידענו שבמה שעשינו בלענו סתם כלומר את כל הגוים כי בחרבן בהמ"ק גם כל העולם הפסידו כי מתמצית שיורי שפע בית המקדש היו מתמלאים כל העולם טובה באופן שבלענו סתם כלומר גם את עצמנו אך לא יבצר כי זה היום שקוינוהו מצאנו ראינו כלומר ולא נחוש על מה שחסרנו אחרי מלאת תאותינו זאת:

2או יאמר ויחרקו שן על מה שלא עשו הם כל הרעה כי אמרו הן אמת שבלענו אנחנו זה היום המוכן לפורעניות הוא תשעה באב מצאנו און לנו שהיה מעיר לעזור לעשות אנו הרעה אך לא כלינו את כלה כ"א ראינו ברעה ע"י הזולת ויהיה מאמרם ז"ל בפסיקתא וז"ל פתיתני ה' ואפת בשעה שהגיע קלה של ירושלים ליהרס אמר לו הקב"ה לירמיה קום לך לענתות וקח השדה מאת חנמאל דודך אותה שעה חשב ירמיהו בלבו שמא נותן חן המקום על בעליו וכו' כיון שיצא ירמיה מירושלים ירד מלאך מן השמים ונתן רגליו על חומת ירושלם ופרצו וקרא ואמר יבואו השונאים ויכנסו לבית שאדונו אינו בתוכו ויבוזו אותו ויחריבו אותו ויכנסו לכרם ויקצצו את גפניו שהשומר הניחו והלך לו שלא תהיו מתפארים ואומרים שאתם כבשתם אותו קריה כבוש' כבשתם עם הרוג הרגתם באו השונאים וקבעו בימה שלהם בהר הבית הלכו ועלו להם בבימה אמצעית מקום שהיה שלמה המלך יושב ונוטל עצה מן הזקנים מקום שנשתכלל בית המקדש שם ישבו השונאים ונטלו עצה היאך לשרוף ב"ה עד שנמלכו ביניהם נטלו עיניהם והנה ארבעה מלאכים יורדים ובידם ארבעה לפידי אש ונתנו בארבעה זויות של היכל ושרפו אותו וירמיה הנביא יצא מענתות לבא לירושלים נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה אמר בלבו שמא חזרו ישראל בתשובה והקריבו קרבנות שהרי עשן הקטרת עולה בא ועמד לו על החומה וראה בית המקדש עשו גזרות של אבנים וחומת ירושלים מסוגרת התחיל צווח פתיתני ה' ואיפת אפקתני מן ביתא ואחרבתי' כו'. כלל הדברי' כי לא השליט הוא ית' את הע"ג בבית ראשון כי אם שהראם עין בעין כי את מלאכיו צוה להרוס החומה ולהצית אש במקדש גם שלא יבצר שגם המה אויבי ה' מרו ועצבו ועשו רעה. ונבא אל הענין אמר כי אמרו הגוים הן אמת כי אנו בלענו ושחתנו בידינו אמנם לא על הכל כי אך זה היום שקוינוהו המיוחד לפורענות ישראל מצאנו און לנו בו לבלע להשחית וגם ראינו ברעה שלא היה לנו בדב' פועל כי אם ראות ענינו שהוא מה שהראם ה' ע"י מלאכיו יתברך באופן שלא כלינו בידינו הרעה כי גם מה שבלענו מצאנו את העזר לנו וגם היה דבר שראינו ולא פעלנו וזהו מצאנו ראינו: