דברים ניחומים על איכה ג:נא

1עיני עוללה וכו'. הנה אמרו רז"ל במדרש חזית על פסוק בנות ירושלים מלמד שירושלים היא מטרפולין לכל המדינות והוא כי דעתם ז"ל שאומרים בנות ירושלים הוא כמה דאת אמר יריחו ובנותיה שהם הכפרים שסביבותיה ודעתם ז"ל שכנסת ישראל מדברת עם כל העמים ואומרת אליהם שחורה אני ונאוה בנות ירושלים שהם בעלי כל מדינות שבעולם ואיך קראם בנות והם כרכים ועיירות גדולות אלא שכלן ככפרים לפני ירושלים שהיא מטרפולין לכל המדינות ועל דרך זה יתכן יהיה פה אומרו בנות עירי על כל סביביו צריו מכל מדינות שסביבות ירושלים והוא כי הנה אמר המקונן למעלה צוה ה' ליעקב סביביו צריו וביארו שהוא צוה ה' לשיהיו ישראל נקראים בשם יעקב שהוא בהיותם בלתי כשרים שיהיו סביביו צריו וכן היו כרצועות מלקות ליסרנו לשוב מרעתנו עד ה' אלהינו היו אויבינו הם העמים אשר סביבותינו. ונבא אל ביאור הכתוב והוא כי אחרי דברו כל הדברים שאפשריים להועילנו מצרותינו. א' תשובה כאומרו נחפשה דרכינו וכו'. שנית תפלה כאומרו נשא לבבינו אל כפים. הג' וידוי כאומרו נחנו פשענו ואמר שכל זה לא הועיל בגלות הלז המר והנמהר וע"ז נתרעמנו באמו' סכות באף כו' ועל הכל על התפלה והיתה התלונ' כפולה באמור כי אתה סכות בענן לך מעבור תפלה ימשך כי סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים והם שהקול אינה שלהם לקחוהו ממנו ופצו עלינו פיהם ואבכה על סובלך זה ועל שברי כי פחד ופחת היה לנו השאת והשבר אז פקח עיניהון ית' פלגי מים תרד עיני על השבר שהוא ענין מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על שבר בת עמי כלו' איני חושש על הנוגע אלי כי אם אליכם כי פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי שהוא מה שאמרו ז"ל על במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לבבליים אז בראותינו מאמרו יתברך כי דבר גדול הוא הדמעה כי הראה לנו כי כביכול לתקן שברנו אמר פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי אז למדנו כי זהו התיקון ותפסנו לעורר בבכי ואמרנו עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות כמדובר למעלה על פסוק צעק לבם אל ה' חומת בת ציון כאשר דקדקנו כי אוחו השם הוא שם אדנות והוא שכינה שאומר המקונן כמדבר אליה הנה צעק לבם של ישראל אל ה' גם שלא צעקו בפיהם את שאת חומת בת ציון כד"א ואנכי אהיה לך חומת אש אל תתני פוגת ורפיון לך על הנוגע לך ונבא אל הענין כי אומרים כ"י הנה אתה ה' אבינו עשי' עיקר מצערנו יותר מעל כבוד שכינתך שאמרת פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי שהוא מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם ולא אמרת על גאותה של מלכות שמים הנה עשית את שלך בחסידותיך גם אנו בעניינו נעשה את שלנו כי נעשה עיקר ממלכות שמים ולא על צערינו כי עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות שהיא על שמה שאמרנו לשכינה אל תתני פוגת לך שכך היא עושה כי אין נותנת הפוגות לה וע"כ מאן הפוגות עיני נגרה על צערה עד ישקיף השקפה לרעה וירא ה' הוא השגחת שם הרחמים עלינו משמים עתה אני כנסת ישראל אומרת כי מכל הנדבר פה מעל התיקונים האפשריים על צרתנו לתקן נפשי להרפא מאתו ית' העולה מן הכל הוא כי עיני שנגרה בדמע' הוא לבדה אשר עוללה ופעלה לנפשי לתקנה להרפא יותר מכל בנות עירי כי כל הגוים סביבי צרי שהם בנות עירי אמר אותם צוה ה' ליסרני לתקן נפשי ביסוריהם יותר העולה לנפשי מכלם לתקנם כי שערי דמעה לא ננעלו והיא המועילה יותר מן הכל:

2נב

3צוד צדוני וכו' הנה אמרתי שלא שוה לי תפלה רק דמעה ומי יתן והייתי בגלות החיל הזה כאשר בגלות מצרים שקולי שמעת בלי דמעה כי הנה זכורני בזמן שצוד צדוני שהייתי עתיד ליצוד במצרים מגזרתו יתברך לאברהם צדוני המצריים כצפור שעל ידי גרעיני החטה נצוד בפח כן ירדתי להתכלכל ברעב שם ונשארתי במצודה רעה. או כענין מאמרם ז"ל בשוחר טוב שהיו כצפור ביד הצייד אם חפץ החיה אם חפץ המיתה על פסוק ומארצות קבצם וכו' והיו אויבי חנם שלא אשמתי להם רק היו אויבי חנם. או שצדוני בלי הוצאה הפך הצד צפור שמוציאה גרעיני חטה מה שאין כן אני שהכל היה מיוסף ובזכותו נתקיים ואח"כ צמתו ונדחקו בבור חיי והוא כי הנה הנביא קרא מצרים בור דכתיב שלחתי אסיריך מבור אין מים בו וגם בפסוק הלז יאמר בור על מצרים כי אחר שצדוני בה כצפור צמתו וצמקו בה חיי ואחר היותי שמה בצאתי ידו אבן בי והוא ענין מאמרנו על פסוק ופרעה הקריב ארז"ל קרב לא נאמר אלא הקריב שהקריב לבן וכו' ועל דרך הפשט יאמר שע"י חכמת טומאתו בו עשה שהשר שלו לא מן השמים ילחם עם שרנו בו כי אם הקריבו לישראל להלחם גם למטה עם ישראל שעל ידי כן כאשר וישאו בני ישראל את עיניהם ראו את השר נוסע ממקומו ומתקרב אליהם אז ויזעקו בני ישראל אל ה' ויענם על ידי משה לאמר אל תיראו וכו' וזה יאמר כי אחר שצמתו במצרים הנקראת בור חיי ידו אבן בי הוא השר לכתותני שהקריבו והשליכו עלי ונתחברה לי צרה אחרת סמוכה והיה כי נכנסתי בים עד שצפו מים על ראשי אז אמרתי נגזרתי אז קראתי שמך כמשז"ל שצעק נחשון בן עמינדב ואמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש והיה מבור תחתיות כי גם שמצרים נקראת בור הוא בור תחתית א' אך בים היו שני תחתיות תחת שעבוד מצרים ותחת מצולות הים והענין כי השר היה רוצה לעמוד בדין כי היינו עובדי ע"ג ואז מיד מבלי אבכה קולי שמעת עם היותי בלתי כדאי ועתה כהיום אל תעלים אזנך לרוחתי לשועתי שלא יהיה בלבד העדר ההעלם ועל דמעתי וזהו לשועתי ולא שתוציאני מיד מהגלות כי זמן קצבת רק לרוחתי שתרויח לי ויהיה לשועתי ולא מדמעתי:

4או יאמר ענין תאות לבו נתת לו שהוא משל לשני אהובי מלך שהולך כל אחד לבקש שאלה מאתו ובהחיל הא' לדבר אמר המלך ידעתי את שאלתך כלך מדברותיך כי אעשה רצונך ואת השני עם שידע גם כן שאלתו ובהחילו הסכים לעשותו עכ"ז לא נמנע משמוע את כל דברי שאלתו עד תומו והנה אין ספק כי אהבת השני גדלה על אהבת הראשון כי בהשתעשע לשמוע דבריו ולא השתיקו כאשר את הראשון והוא מאמרנו ג"כ על פ' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי ועל פ' טרם יקראו ואני אענה שעם שאענה ואסכים לעשותו לא אמנע מלשמוע כי אם עוד הם מדברים אחר שאענה ואני אשמע ועל דרך זה יאמר פה אל תעלם אזנך כו' לומר אחר שקולי שמעת אל תעלם אזנך ופי' מ"ש קולי שמעת הוא לרוחתי ששמעת להרויח לי שהוא שהסכמת הרוחתי לעשותה ומה שאמרתי אל תעלם אזנך הוא לשועתי כי אחר ששמעת והרוחת לי לא תמוש משמוע את דברי שועתי:

5ונחזור אל הדרך שהיינו בו כי בגלות מצרים מבלי נבכה שמעת קולי גם עתה אל תעלם וכו' ועוד הוספת להטיב לי אז כי עם היות שאז הקרבת ביום אקראך בצעקי אליך בראותי את מצרים נוסע אחרי וצעקתי אל ה' אז קרבת ואמרת אל תיראו כד"א אל תיראי התיצבו וראו וכו' ועם היות נפשי מלוכלכת בטיט עונות כמאמרם ז"ל שהיה השר של מצרים או' שיהיה מיכאל מורשה בעד ישראל ויעמדו לדין ולא היתה תקומה עד שהוא יתברך בעצמו נעשה בעל דין וירב עמו בטענות כבמדרש וזהו רבת ה' ריבי נפשי הנוגעים אל הנפש ואח"כ גאלת חיי שהייתי לפי הדין חייבת כמאמרם ז"ל על ויסע מלאך האלקים וכו' וכל הטוב ההוא עשית אז עמי עם שראית ה' עותתי שהייתי בלתי כשרה גם עתה שפטה משפטי עם אויבי כי הנה גם שאני אשמתי והייתי ראוי' אל הצלה הלא ראית ה' נקמתם שלא על עוברי רצונך הכוני רק דרך נקמה וזה אומרו כל נקמתם כל מחשבותם לי בשבילי להצר לי ולא לך ליפרע מעוברי רצונך זה הוא בפועל הנקמה אך בחרפותם שמעת חרפתם כל מחשבותם אינם לי רק עלי כלומר למעלה ממני שהו' אל אלקי כי לחרפך יכוונו וזה אומרו פה עלי ובפסוק הקודם אמר לי:

6או יאמר ראית ה' עותתי וכו' ואמר עותתי על העוות שעשו אויבי לי ואמר הנה במצרים היית עד ודיין ובעל דין כי רבת ה' ריבי נפשי והוא דרכו יתברך שהוא העד הוא הדיין הוא הבעל דין אך אתה איני מבקש תהיה בעל דין רק עד ודיין כי היותך בעל דין איני צריך לאומרו כי מוכרח הוא כאשר אדבר והוא כי הנה ראית ה' עותתי ואתה עד ראיה תהיה גם כן דיין ושפטה משפטי שפוט המשפט הנעשה לי ע"י אויבי וטרם אענה אני מגיד טעם אל היות מוכרח תהיה אתה העד וזה משני טעמים א' כי ראית כל נקמתם מה שלא ראה את הכל זולתך. שנית כי כל מחשבותם לי ואין זולתך יודע מחשבת לב והם נידונים גם על המחשבה והיא כי תעלה עליהם כי כלה עשו ח"ו ביש' כי הלא זולת נקמתם כאשר הרגו עתה כל מחשבותם לי גחלת הנשארה לכבותה באופן שבהצטרפות מחשבה ומעשה כאלו עשה כלה ח"ו ומה שאין צריך לומר שתהיה בעל הדין הוא כי הנה מאליך אתה הוא הבעל דין כי הנה שמעת חרפתם כל מחשבותם אינם לי בחרפה אשר חרפונו רק עלי הוא על השכינה שעלי נמצא כי בשותפות חטאו לך ולנו ואם כן שותף נעשה בעל דין גם על חלק שותפו מתוך שדן על חלקו: