דברים ניחומים על איכה ד:א

1איכה וכו' למה שגדול כבוד עם בני ישראל לפניו יתברך מכל מחמדי העולם כי בהם בחר כמפורסם ע"כ בהראותי כביכול מרירות דאגתו הגדול ורב על אבדן מחמדי עולמו בעת רעת חרבן ביתו דבר ויקרא לבכי ולמספד עשר ידות על בני עמו מעל כל יתר רעות רבות וצרות כי ע"כ חשב מחשבות להשחית חומת בת ציון ולהצית אש בבית אשר נקרא עליו שמו לבלתי התם וכבות גחלת ישראל לבל האביד שריד חלילה כי רבו מאוד רחמי האב הרחמן על בניו כי אהבת עולם אהבם ועד ממהר פתחי פיו יתבר' בקינה הזאת הלא הוא כי הנה כאן נמצאו וכאן היו בעולם השפל הלז שני מיני אושר. הא' גשמי הוא כתם וזהב ודומיהם. שני עושר רוחני אשר היה בבית אשר חמד אלקים לשבתו הוא בית עולמים וכולם לקו בזמן החרבן עם ישראל עמו ועל מעמד שלשתן אמר אלקים ברוח הקדש הקינה הזאת ממנה עשה עיקר הוראת דאגתו כי היחל מעט בעושר ירושלים ובמקדש ועזב אותם ודאג לנו כי על צרותינו האריך הרחיב והוא באומרו איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב שהוא העושר ועל המקדש כאומרו תשתפכנה אבני קדש וכו' ועל כולנה נשא קינה דרך קצרה בפסוק א' ועל בני ציון היקרים ובהם האריך כי מזה עשה עיקר והראשונים איידי דזוטרן מילייהו אקדמנהו ולא זו בלבד אלא שעל הכתם ועל הזהב ועל אבני קדש נשא קינה אחת על מעמד שלשתן ועל בני ציון לבדם נשא קינה בפני עצמה והיא כמאמרם ז"ל כל מקום שנא' איכה לשון קינה ובזה יאמר איכה יועם וכו' לומר איכה וקינה אחת אני נושא על מה שיועם זהב וישנא הכתם הטוב ושתשתפכנה אבני קודש וכו' אך על בני ציון היקרים קינה ואיכה אשא עליהם לבדם וזהו איכה נחשבו לנבלי חרש וכו'.

2ולענין התכת תיבות המקרא אפשר הוכח יוכיח את בני עמנו בל ישיתו מעייני לבם ועינם אל חמדת כתם וזהב אחרי אשר נפלה עטרת ראשינו ויחרב בית מקדשינו והוא כמאמרם ז"ל בבראשית רבה על פסוק וזהב הארץ ההיא טוב לא נברא זהב אלא לבנין ב"ה ואמר כאן טוב ונאמר להלן ההר הטוב הזה והלבנון ובזה יאמר ויצדק אומרו לשון יועם ולא אמר הועם לומר איכה ראוי יועם ויתאבל הזהב וישנא הכתם הטוב אחר שמה שנקרא טוב הוא ב"ה אשר בשבילו נברא תשתפכנה אבניו בראש כל חוצות. או יאמר אוי ואבוי על על בני ציון היקרים כי הלא ירדו פלאים בשלילת הדרגה כי הנה לכל הדברי' החשובים על פי הדרגתם היא ואלה אשר יקרותן עלה על כולם נפלאתה מפלתם והוא כי הלא איכה יועם זהב אך הכתם הטוב מזהב לפי חשיבותו נתמעט הפסדו כי ישנא בלבד ולא יועם בעצם כזהב והאבנים הבלתי חשובות כזהב תשתפכנה בלבד אך בני ציון היקרים מכולם המסולאים בפז הגדול מזהב וכתם הלואי יועמו או ישתנו או יתפזרו כאבני קדש כ"א שנפלג עד החשב לנבלי חרש וענין ההגזמה היא כי הנה הפז הוא מעלה מעלה מעל ערך השבעה זהבים אשר מנו רז"ל כי זה בהיר הוא מאד ולא נמנה למיעוטו כמשז"ל כי לכל העולם לא ירד רק משקל קטן כי אין זה זהב מופז כי פז לחוד ומופז לחוד כי פז לבהיקותו אין חקר והנה לפי זה היה הדעת נותן כי לו יצוייר איש האדמה היפה מראה שבאנשים ילבישוהו פז הלא יראה כעור בערך בהירת הפז אשר לבש אמר כי בני ציון כ"כ היו מבהיקים כי היו עודפים על הפז וזהו המסולאים בפז שאין צ"ל שלא יראו כעורים וירדו משבח יפיין כי אם אדרבה הם מסולאים ומתעלים בהיותם בפז ועתה איכה נחשבה איכה היתה מפלתה עד שנחשבו לנבלי חרש ומי יתן ויחשבו לנבלי חרש שלימים כי אם לנשבר שאין לו תקנה כאלו היו שברי זכוכית ודומיהם וזהו מעשה ידי יוצר והוא כי הנבל או יותר כלי חרש בהיותו שלם ב' דברים ימצאו בו א' כותלי הכלי והם מעשה ידי היוצר ב' התוך ההוא בית הקבול אשר לו אמנם בהשתברו אין לחרשים זולתי מעשי ידי היוצר כי התוך אשר לא עשה היוצר רק נמצא עשוי מאליו איננו באופן שזולת שפלות הדמות' אל כלי חרש מחרשי אדמה גם עוד גדלה מפלתם להדמות אל הנשבר אשר לא יצלח לכל ולא אל השלם. או על דרך זה הקינה הראוי לומר אל הזהב הוא שיועם אך עודנו זהב שמו וכן הכתם ישנא אך עדין כתם הטוב שמו וכן תשתפכנה אבני הקדש ועוד אבני קדש יקראו כי לא נשתנו רק מראיתן אך לא איכותן להשתנות שמותם אך בני ציון היקרים המסולאי' בפז לא בלבד נשתנו מראיתן כי אם גם שמותם על הפסד איכותם ותחת היותם מסולאים בפז נחשבו לנבלי חרש ולא דרך הדמות בלבד. עוד יתכן בשום לב אל אומרו יועם וכן ישנא ותשתפכנה לשון עתיד ונחשבו לשון עבר לומר חבל על האנשים מבזהב וכתם ואבני קדש כי הלא הזהב וכתם ואבני' לא הועמו מיד בעת החרבן רק בהמשך זמן החרבן וכן הכתם ישנא וכן אבני קדש תשתפכנה מעט מעט ממקומן עד יהיו בראש כל חוצות אך בני ציון היקרים לא הוצרכו אל המשך זמן ולפסוד ולגרוע איכותם כי אם מיד נחשבו לנבלי חרש וכו':