דברים ניחומים על איכה ד:יא

1כלה ה' וכו' אחרי אומרו את כל הרעות הגדולות אשר באו על בני ציון היקרים הקטנים עם הגדולים אשר עליהם יחרד כל לב ויתר ממקומו הלא ידוו הדווים ותרדנה עיניהם דמעה ויאמרו במר נפשם איה חסדי אב הרממן על בנו בכורו ישראל אשר אהב ע"כ אמר אלקים ברוח קדשו דעו איפה כי לולא חסדי ה' כי לא תמו לא היה שריד ופליט מישראל ח"ו כי הלא שנים מה' חרשי משחית אשר התעתדו לפקוד עונות ישראל עליהם הלא המה חמה וחרון אף אמר הוא יתברך הביטו וראו עד היכן גודל עוצם אשמותיכם הגיע כי אלו הניח יתברך את החימה שתכלה בהם היו עדי אובד אך כלה ה' חמתו אשר היחלה בם בציון ואת חרון אפו אפילו לא הניחו להיחל בישראל כ"א שפך חרון אפו כלו ויצת אש בציון וא"כ אמור מעתה אם התחלת החימה בלבד הספיקה לכל הרעה הכתובה בכתובים הנאמרים באמת מה היה אם היתה החימה גומרת בם או החרון אף אם היה אפילו מתחיל בם אך אין זה כ"א שרבו כמו רבו רחמיו עד אין קץ כי על כן אתם בני ישראל לא כליתם והראיה על גודל חרון אף שהיה על ישראל כי לא הספיק אכול שרוף וכלה כל הבנינים אשר על הארץ כי אם גם היסודות שמתחת לארץ כי אין זה כי אם שלמען השלם והתיך כל כח הרוגז אשר היה מתוח על העם הוצרך כלות גם היסודות כולם למען נכיר ונודה לה' על אשר השאיר לנו שריד:

2או יאמר כלה ה' חמתו וגם שפך חרון אפו וכל כך גדלה קדושת ציון שאש חמתו וחרון אפו לא היו יכולין לשלוט בה לולא בערה בה אש ה' וזהו כלה חמתו שפך חרון אפו ולא שלט אשם כ"א שויצת ה' הנזכר אש בציון וזהו שלא נאמר והוצת אש בציון כי אם ויצת שהיא ה' באש הציתה והראיה כי אש ה' היתה כי הלא ותאכל יסודותיה כי אש זולתו לא היתה שולטת עד אכול יסודותיה:

3עוד אפשר באומרו ויצת אש ענין מאמרם ז"ל כי אש ה' לא בא כאשר כאשר יצא מלמעלה כי הלכה לכרוב ומכרוב לכרוב ושהיתה ביד המלאך עד שנצטננה והיו הגחלים עוממות ואח"כ הבעיר בם את ציון וזה יתכן יאמר פה ויצת אש שהאש לא היתה בוערת כי עוממות היו גחליה אלא שהציתם למשול בציון כי בהיותם בציון הציתם וזה אפשר גם הוא מאמר הכתוב שלח אש בעצמותי כי שלחה ע"י שליח שהוא למען תצטנן ואחר כך שהיו כבר גחלים עוממות חזר והשליטה וזהו וירדנה וגם זה אפשר ענין פסוק ושלחתי אש ביהודה ואכלה ארמנות ירושלים כי שלחה תחלה על ידי שליח למען תצטנן ביני וביני ועכ"ז אחר שלוחיה השליטה כי ואכלה כו' וסמך ואמר: