דברים טובים על קהלת א:ב

1והנה לבא אל הענין. נשים לב אל שינוי השם והתוארי' אשר שינה בספ' הלז מבשני ספריו הנותרי' ואומרה כי הנה אמרו רז"ל למה נקרא שמו קהלת מפני שהיה מקהיל קהלו' ברבי' להשמיע את חכמתו עוד ארז"ל ואם אמר אדם אחר הבל הבלי' כו' היו אומרי' מפני שלא ראה טובה מימיו אמר כן אבל למי נאה לומ' כן לשלמה ולפי דרכם זה אפש' כי גם אלה דברי שלמה והוא כי הנה פי המדבר לפני עמים רבים ונכבדים הלא יירא אם בכלל דבריו המצא תמצא תפיסה מה בדבריו שלא יעדר ולא יבצר איש מכלל מרובים יאחז בעקב פח הדבר ההוא לו' לא כן דיבר וע"כ מה שרוב המון גוים עולה על רוחם כי לא דבר ריק הוא עושר וכבוד וטובו' העול' הזה וכשמוע א' גדול מדבר ואו' כי הכל הבל הפך סברתם לא יבצר איש מלדבר ולו' אולי לא שלם הוא מטובות העולם הזה וע"כ יהבילם אך לו היה מלא כל טוב לא היה מהביל אותו כי הנה יין שכרות רב טוב העולם הזה משכר ונותן אל לבו כי דבר גדול הוא ומרוממתו על כל המעשי' לו' כחי ועצם ידי עשה לי את כל הכבוד הזה ימשך מזה כי ע"כ החי יתן אל לבו וימנע מלדבר בדבר ההוא ע"כ אמר שלמה הנה עם היות דברי קהלת המקהיל קהלות ברבים אשר לא יבצר מכללם משים לאל מלתו במה שהוא הפך דעת ההמון עכ"ז ערב אל לבו לאומרו למה שהוא בן דוד מלך בן מלך וגם מלך בירושלים רבתי בגוים שרתי במדינות ובכן לא יירא משוט לשון שיאמר איש שעל העדר אושר העולם הזה ממנו מהבילו וע"כ הבל הבלים אמר קהלת כלומר במקהלים ולא אבוש. או יאמר בשום לב אל מה שחזר והזכיר שמו בפסוק השני ולא סמך על מה שהוזכר בראשון וגם אומרו זה פעמים הבל הבלים וגם אומרו אח"כ הכל הבל והוא כי הנה אמרו רז"ל בגמר' כי שלשה זמנים עברו עליו מלך והדיוט ומלך מלך בתחלת מלכותו והדיוט כשהשליכו אשמדאי ארבע מאות פרסה והיה מחזר על הפתחים ואומר אני קהלת הייתי מלך כו' ולמ"ד לא חזר למלכותו' והיותר צודק הוא דעת האומר שחזר אך לא חזקה ממשלתו בכל גלילות העמים כ"א בירושלים וגלילותיה ומכלל דבריהם למדנו כי מה שנקרא קהלת בעצם היה קודם היותו הדיוט כי לא בהיותו הדיוט מחזר על הפתחים היה או' אני קהלת כו' יורה באצבע כי קהלת נקרא בראשי' מלכותו שהיו מקהלות כל רבים עמי' מתכנסים לשמוע את חכמתו ונבא אל הענין והוא כי היה מקום לו' כי עודנו ביקר תפארת גדולתו בראשית ממלכתו שאליו יבאו מאפסי ארץ סרים אל משמעתו לא היה מהביל העולם כי גדול כבודו בעיניו אך אחרי נפלו והיה הדיוט מחזר על הפתחים וראה כי להבל דמה או הסכים ואמר כי הכל הבל ע"כ אמר דעו איפה כי בכל מעמד שלשת זמניו הבל ההביל את העולם ויבז לו בלבו וז"א דברי קהלת שהוא הזמן הראשון שהיה מקהיל קהלות ישראל והעמים וכן בהיותו משולל אדר מלכות ולא היה תוארו רק בן דוד ולא מלך וזהו בן דוד וכן כשחזר להיות מלך שלא פשטה מלכותו רק בירושלים תמיד היו דבריו לאחדים כי מאז היה קהלת וגם אחרי כן בשני זמנים הנותרים תמיד הבל הבלים אמר וזהו הבל הבלים אמר מאז נקרא קהלת ולהמשיך סוף הכתוב בזה יהי' שיעור הכתוב דברי קהלת שהוא הזמן הראשון וגם בשני שהיה בן דוד משולל תואר מלכות וגם בשלישי כשיהיה מלך בירושלים תמיד הי' דברו באופן אחד ופירש ואומר הנה הבל הבלים אמר קהלת כלו' בזמן הראשון שהיה אז בתוקף מלכותו אך מסבר' בלבד כי לא נסהו עדיין אך אח"כ בזמן השני לא בלבד אמר שהוא אמירה בלי נסיון כי גם ראה וחתם כי כן וזהו שחזר ואמר הבל הבלים סתם כלומר כי בא זמן שלא הוצרך לאומרן והוא הזמן השני הנזכר באומרו בן דוד ולא תאמר כי אולי כששב למלכותו אחרי נפלו חזר לומר כי טוב לו עתה מאז נפל שדוד ויהיה הטוב הזה חשוב בעיניו לזה אמר כי גם בזמן השלישי הסכימה דעתו כי הכל הבל בין בחינת היותו מלך בין בחינת היותו הדיוט וזהו הכל הבל נמצא כי אומרו הבל הבלים אמר קהלת חוזר אל אומרו תחלה דברי קהלת ומה שחזר ואמר הבל הבלים חוזר אל אומרו בן דוד ואומר הכל הבל חוזר אל אומרו מלך בירושלים כמדובר. והנה ארז"ל כי שבעה הבלים הם כנגד מעשה שבעת ימי בראשית והנה לכאורה יקשה כי ביום השביעי לא נעשה דבר אך הנה רבותינו ז"ל הקשו דקשו קראי אהדדי כתוב א' אומר כי ששת ימי' עש' ה' וכתוב א' או' ויכל אלקים ביום השביעי כו' אלא ששת ימים עשה ה' והיה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה הנה שגם יום השביעי הי' חידוש בעולם ואפשר שעל בחינה זו נכלל מעשה השבת עם שאר מעשים שבכל יום ויום אך עדיין קשה איך קורא למנוחה מעשה והיא שב ואל תעשה אמנם הנה קושיא זו גם במאמר ההוא כי איך מתרץ קושיות הכתוב שאומר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה דמשמע שהוא דבר קנייני והלא אינו אלא שביתה ממעשה ולא מעשה ומלאכה אך לבא אל הענין נשית לב אל אומרו היה העולם חסר מנוחה אם המנוחה היא שביתה ממלאכה כמשמעו מה חסרון היה בעולם שיאמר היה העולם חסר מנוחה וגם להשכיל באמיתת הדבר נשית לב ג"כ אל מאמר הכתוב באומרו שבת וינפש כי אין למלת וינפש הבנה כ"א הוא ענין שביתה הרי אמר שבת. אך הוא כי הנה כתבנו בהקדמה כי זה דרך כל דבר גשמי כ"א אין איכות דבר רוחני בקרבו אינו מתקיים ועד ממהר אדם כי ימות שבהעדר נשמתו ממנו נפסק וכלה. וההיקש בעולם כי גשמי הוא ואם אין שפע רוחני נשפע בו יפסק ויאבד והן אלה דברי חכמים באומרם היה העולם חסר מנוחה והוא כי למה שהעולם גשמי הלא יפסק ויתקלקל והוא העדר המנוחה בלי ספק כי לא ינוחו הארבעה יסודות זה עם זה כי יתפרדו ויפסידו וישתברו והיה צריך יערה עליו רוח שפע ממרום כנפש אל הגוף לתוך מנוחת התערבותם לקיימם אך בימי החול אין בהם הכנה להריק שפע ההוא בעולם עד שבא שבת הגדול והקדוש ובאה אותה המנוחה ונתקיים בה העולם וזהו שבת וינפש כי שבת ממלאכה וישפיע רוח נפשיי אל העולם נמצא כי אין מעשה גדול מזה כי על ידו נתקיים העולם ואצלו ית' הפליג והריק שפע נקראת מלאכה ופעולה כמה דאת אמר מה רב טובך וכו' פעלת לחוסים בך הרי באנו עד תכונות המאמר ההוא כי גם בשבת נעשתה מלאכה והיא הנקראת מנוחה כמדובר אך אצל המאמר שאנו בו גדלה הקושיא עד מאד בדרך אחרת והוא כי היעלה על לב יקרא שלמה בחכמתו אל שפע קדוש שישפע בשבת כנפש אל העולם לקיימו הבל שיאמר כי הנעשה בשבעת ימי בראשית הם שבעה הבלים. אמנם לבא אל הביאור נשית לב אל מאמר' ז"ל האומרים שאם אין תורה אין עולם שהיא כנפש אל הגוף והוא אחד מהפירושים הנאמרים על ברכת התורה באומרו וחיי עולם נטע בתוכנו שהיא התורה המחיה את העולם והנה אחר אשר הוכחנו כי הקנה ית' רוח שפע כנפש לגוף מה צורך אל התורה אך הנה הוא כי בלי התורה אין אותו השפע מתקיים בעולם כי איך תתקשר עם אדמת עפר אך התורה היא המקיימו בה כמדובר. ונבא אל הענין והיא כי הנה ארז"ל בב"ר והובא בשוחר טוב כי ששה דברים קדמו לעולם והם תורה וכסא הכבוד ותשובה וגן עדן וגיהנם ושמו של משיח שנ' לפני שמש ינון שמו והנה בביאורנו לב"ר ביארנוהו ביאור רחב כי שם מקום כבודו אך הנה כלל הדברים הוא כי בלעדי אותם הששה דברים או שבעה למדרש שמוסיף גם האבות לא היה העולם מתקיים ע"כ הקדימם תחלה והענין דרך קצרה כי הנה בלתי שפע עליון אין העולם מתקיים ולעכירות איכות העול' הזה היה בלתי אפש' לקבל השפע מאתו ית' כ"א ע"י התאצל כסא הכבוד להשתלשל השפע ע"י הולך ומתעבה ולהיותם ראוים לקבלו צריך זכות תורה ומצותיה כנודע כי תחלה עולה למטה איכות אור קדושת עסק תורה ומצות וממשיכין אור שפע עליון ע"כ הכריחו ז"ל שם שהתור' נבר' תחלה ואח"כ כסא הכבו' כי עולים תחלה אורות תורה ומצות ואח"כ יורדים דרך התהפכות בהשתלשלות כסא הכבוד אורות שפע עליון לתקן עולם ולמה שיצר לב האדם רע ומונע השפע ברא תשובה וזכות אבות ומקדש לכפר ושכר ועונש שהם גן עדן וגיהנם למען הביאם אל התשובה ולמען יראו כי גם החומר יקנה גם הוא אושר ולא יהרהרו לאמר איה שכר הגוף העוסק גם הוא בתורה ומצות כי הגן עדן הוא לנפש לבדה ע"כ נברא שמו של משיח שהוא ינון כי נקרא כך כמשז"ל בשוחר טוב שנקרא כך על שעתיד ליינן ישיני עפר שהוא תחיית המתים ומעתה ברא ית שמו זה למען יהיה זכרון לבני ישראל על אושר הגוף גם הוא שיהיה אז. כלל הדברים כי ע"י שבעה אלה יש קיום למעשה בראשית ובלעדם הכל הבל וגם המנוחה הנבראת בשבת אם נצייר מנוחתו בלי תורה הנבראת קודם לעולם אין בה אושר וטובה כ"א אין התורה להבל דמתה כי לא תתקיים אין ממש במנוחת שבת נמצא כי כל הנברא בשבעת ימי בראשית בלעדי השבעה דברים שנבראו מקודם הכל הבל ובזה יצדק מאמרם ז"ל כי כל הנברא בשבעת ימי בראשית הבל כלומר בלי מה שנברא קודם לשבעת הימים שהם השבעה דברים הנבראו קודם לעולם ובזה ימשך פסוק שאחריו כמבאר הדבר ואומר מה שאמרתי שכל הנברא בשבעת ימי בראשית הבל שהוא בלעדי הז' דברים שקדמו לעולם הלא הוא כי מה יתרון לאדם שיעמול במה שהוא תחת השמש שהוא תחת הגלגל יומי ולא יעמיל במה שלמעלה ממנו שהוא בתורה ומצותיה שהוא שיעמול במה מלמעלה בעולמות הרוחניים כי שם פועל העוסק בם שהם הדברים שקדמו לעולם:

2או יאמר הבל הבלים וכו' בשום לב אל אומרו תחלה הבל ל' יחיד וסמיך ליה הבלים ל' רבים וחזר וגמר הבל ל' יחיד וסמיך ליה הבלים ל' רבים וחזר ואמר הבל ל' יחיד וגם מל' הכל מה בא להוסיף ולרבות. ויתכן על דרך רז"ל שעל מעשה ימי בראשית ידבר אך לא על שבעתם כ"א הששה והוא כי הנה ביום הראשון נכללה כל הבריאה לגמרי אך בדקות שהיו בכח בשמים ובארץ ובמים כמ"ש רז"ל אלא שבכל יום היה יוצא מתוך מה שנברא בראשון מן הכח אל הפועל כענין תוצא הארץ תדשא הארץ ע"כ אין ליום הראשון בחינה מתייחסת אל יום השני כי זה כולל את כל וזה תולדה אחת מן הפרטים על כן אמרו עליו ל' הבל בל' יחיד אך השני והשלישי נתאחדו במה שבין שניהם נגמרה מלאכת המים כי על כן לא נאמר בשני כי טוב שלא נגמרה ב' מלאכת המים ע"כ כללם בתיבה א' ועל שניהם כאחד אמר הבלים אך יום הרביעי הוא כראשון שאין הסמוך לו לפניו ולאחריו דומה אליו ע"כ אמר עליו הבל ל' יחיד אך על חמישי וששי שהצד השוה שבהם שבשניהם נבראו כל הב"ח אדם ובהמה על ייחוד זה כללם בתיבה א' אמר הבלים והנה היה עדיין מקום לו' כי לא לכלול את אדם כיון באומרו הבלים עם שגם בכלל כל ברואי יום הששי היה כי הלא הוא יציר כפיו יתברך ובשבילו נברא העולם כלו ולמה יוכלל בכלל הבלים ע"כ חזר ואמר הכל הבל והוא כי אדם נקרא כל כי הוא כולל ד' עולמות שעי"כ הוא כסולם להוריד שפע מעולם העליון ע"י עסק תורה ומצות כמדובר בפ' ויצא ועוד כי בו היו כל נשמות העתידות לבא בעולם כמאמר רז"ל פר' כי תשא בש"ר ושע"כ נאמר לאיוב איפה היית ביסדי ארץ איפה שלך היכן היתה נמצא כי אדם יקרא כל וכמאמרנו על פסוק הכל כאשר לכל ובזה יאמר פה אפילו מי שהוא הכל שהוא אדם הוא הבל והיא במה שכתבנו שמכוין כל מעשה בראשית משולל מעשה שקדם שהם השבעה דברים שקדמו לעולם שהם תורה וכסא הכבוד כו' כי גם האדם בלי תורה הבל הוא באמת וזהו שסמך ואמר מה יתרון וכו' לומר מה שלהבל דמיתי את האדם הוא בלי תורה כי מה יתרון לאדם שיעמול במה שעמלו הוא תחת השמש ולא באשר עמלו למעלה מן השמש שהוא בעסק תורה ומצות שעל השמים כבוד פעלו. ובמדרש חזית הבל הבלים ר' הונא בשם ר' אחא אמר דוד אמר דבר א' ולא פירשו ופירשו שלמה בנו שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו ופירש דוד אביו דוד אמר אדם להבל דמה לאיזה הבל אם להבל של תנור יש בו ממש אם להבל של כירה יש בו ממש בא שלמה ופי' הה"ד הבל הבלים אמר קהלת רבי ישמעאל בר נחמן מתני לה בשם ר' יהושע בן קרחה לאדם ששופת ז' קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו והבל של עליונה אין בו ממש שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחייו ויעשם כצל כאיזה צל אם כצלו של כותל יש בו ממש אם כצלו של דקל יש בו ממש בא דוד ופירש ימיו כצל עובר ר' הונא בשם ר' אחא כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה שמואל אמר כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום עכ"ל וראוי לשים לב מה הוקשה לו בכתוב שהוצרך לו' שהוא פירוש אל מאמר דוד ועוד היעלה על לב ידבר על הבל של תנור או כירה שהוצרך לדחותו וגם מה ממשות יש בהבלן ועוד אומרו הה"ד שהוא כמורה באצבע לו' זה הוא מאמר שלמה הבל וכו' ולא אחר ואין כל מאומה מזה בכתוב ועוד אומרו לאדם ששופת וכו' והלא אין בנמשל אפילו קדרה אחת וכן בענין הצללים מה ענין כל מיני צללים שהזכיר וגם מי הכריחו לומר שזה סמך על זה וזה על זה וגם ראוי לשית לב מה בין היות האדם הבל להיות ימיו כצל כי הכל יראה ענין אחד:

3אמנם הנה הוקשה לו כמה דברים. א' שאם פירוש אומרו הבל הוא אפיסה והעדר איך יצדק בו מנין כי הכל א' ועל הדרך הזה הוקשה לו בכתוב אדם להבל דמה כי מה דמות נעריך אל האפס לומר שהאדם דומה לו. ב' למה נפל הדבר עד מלת מנין שבעת הבלים. ג' למה אמר שלשה פעמים הבל ושני פעמי' הבלים ולמה לא סמך האחדים לבד והכוללים לבד. ד' כי ראה שני דברים נזכרים בדוד ושניהם בשלמה והם כי אדם הבל וימיו צל ודוד מטיל ה"א הידיעה בהבל באומר להבל דמה ובפת"ח הלמ"ד ולא בשו"א ולא עש' כן בצל רק אמ' ימיו כצל בשו"א ושלמה היפך כי אמר הבל הבלים וכו' בלי ה"א הידיעה ובצל הטיל ה"א הידיעה באומרו ויעשם כצל בפת"ח הכ"ף ע"כ גזר אומר כי דוד אמר להבל הידוע שהוא המפורש בדברי שלמה ושלמה שהטיל ה"א הידיעה בצל הוא שסמך על פירוש דוד כלומר צל הידוע במאמר דוד ועל הקושי הראשון גזר שהבל זה הוא מגזרת הבלו של תנור ובמה שמבאר מתיישבים השאר והיא כי בא ללמד דעת את העם בל יעלה על לבם כי ידם תקפה בחיי העולם הזה וזה בשני דברים א' כי יראה איש כי חום טבעי שלו חזק ואמיץ אומר בלבו מי יורידני ארץ עד אורך ימים. ב' כי יאמר איש הנה דרך אנשים להאריך עד שבעים שנה ובזה יהיה נכון לבו בטוח שעדיהם יגיע ובכלל הדבר שלא יעלה על רוחו שפרוש מן העולם עד עת צאת נפשו במותי ולא כן הוא כ"א בכל יום ויום הוא הולך ופורש מן העולם ומתקרב למות וזה מאמר דוד על הדבר הראשון אמר אדם להבל דמה שהבלו וחום חיוניותו להבל הידוע שפירש שלמה דמה והוא שבעה הבלים שאמר כי אין חום טבעי של אדם כהבל של תנור שיש בו ממש וכח התמדה שנוכל לו' שיתמיד הבלו יום או חצי יום ולא אפילו כהבל של כירה שנבטח שיתמיד חומה ב' וג' שעות כ"א כמו ששופת שבע' קדרות על גבי כירה והן זו על זו שהבל הכירה מחמם בעצם הקדרה הראשונה ומהבלה מתפשט אל השנית שעליה וממנה אל השלישית ועל דרך זה משתלשל החום עד השביעית כי אין ספק שאין כח בהבל השביעית אחר שבעת השתלשלות אלו והיא כי הנה השתלשלו' שפע המקיים העולם ידמה לשבעה קדרות שעל גבי כירה והענין כנודע מרז"ל כי שבעה רקיעים הם ערבות מכון מעון זבול שחקי' רקיע וילון וגם אמרו כי וילון אינו משמש כלום כ"א נכנס שחרית ויוצא ערבית שבו מתחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כי למיעוט אורו אין בו כח לפרוש ולהבהיק אור השני שעליו מתוכו ועל כן צריך להסתלק בכל בקר להראות מה שבשני ואין זה רק למה שההבל שהוא מקבל בא לו דרך שבעה מסכים כי הלא הוא יתברך רוכב בערבות הוא רקיע העליון ומקבל הכל ושפע מאתו ית' כמשל הכירה המחממת הקדרה הסמוכה לה בעצם וממה שמקבל ערבות משתלשל מרקיע לרקיע עד וילון ומאשר הולך ומתמעט בהשתלשלות אין בו להבהיק אור רקיע אל וילון וזהו אומרו שהבל השביעית אין בו ממש וע"כ נכנס ומסתלק שחרית ויוצא ערבית להראות שימוש חמה ולבנה כוכבים ומזלות שבשני כן האדם דומה הבלו לזה כאלו אין כח בו להתקיים יום ולילה בשלמות כ"א כנכנס לעולם שחרית ויוצא ממנו ערבית לגלות השגחת יתברך שמקיים בנו חדשים לבקרים מקיימו ימים ושנים וזה הודיענו שלמה בהזכיר שבעה הבלים לרמוז אל שבע השתלשלות ועל הדבר השני שבוטח האדם על ימי שנותינו שבעים שנה הוא מה שפירש דוד באומרו כצל עובר והוא שמפרש דרך סמיכות באומרו צל של עובר שהוא של עוף בעת שפורח ועובר ממקום למקום שאם היה חוזר אל הצל שהוא עובר ופונה ממקומו עדין היה אפשר יהיה כצלו של אילן העובר ממקומו אך הכריחו ה"א הידיעה של כצל שאומר שלמה שמורה שהוא מפורש במקום אחר וז"א דעבר וטוליה עבר עמיה לומר כי שניהם נזכרים בכתוב הצל והמוצל שעובר עם הצל והענין כי הנה שלשה הדרגות הן. א' צלו של כותל כי שתים הנה טובות המסתופף תחתיו א' שהצל עב והוא מחסה לו ומסתר השמש לא יכנו בשום צד ב' שיודע כמה יתמיד הצל ההוא לפי העת מהיום ידע עת התהפך השמש או סלוקו אך בצלו של אילן תמצא השנית אך לא הראשונות כי בין ענפי האילן עובר השמש ומכה בו בצד מה מבין ענף לענף אך צל עוף כשפורש כנפיו יחסרון שתיהן כי בין נוצה לנוצה יעבור שמש ולא יודע עד כמה יהי נצב בל יסע ממקומו וילך צלו והנה חסרונות אלה הנה הנם באדם שלא ידע את עתו וגם לא יהיה בטוח מהכות בו שמש הצרות כי אין לך אדם שאין לו יסורין באופן שאינו כצל כותל ולא כצל אילן אלא כצל עוף בשעה שהוא פורח שעובר וצלו עמו לומר מה שכתבנו כי אין מיתת האדם בא כרגע בעת סילוקו כ"א תמיד מהולדו הולך ומת וזהו שנשא המשל אל עוף דפרח וטוליה עובר עמיה כן האדם הוא הולך עם ימיו הנמשלים אל צלו מש"כ אם היה המשל אל עוף בשעת שהוא נצב היה הנמשל שגם לאדם יש התייצבות בחייו ואינו מת רק בסלוקו כעוף שאינו פורח רק בנסעו ממקומו ושמואל אמר כצלן וכו' ראה והנה גם שבעוף בפרוש כנפיו מתוך אויר שבין נוצה לנוצה נכנס שמש אך צל גופו של עוף הוא עב כך יתעתד לצרות סביביו אך לא בגופו לרוב בני האדם ע"כ אמר כצלן של דבורים שגם בצל גופן אין ממש וכן אין רגע בלי הפסד והתכת הלחות שרע גם לבריאים בגופם: