דברים טובים על קהלת ד:ב

1ושבח וכו' הנה ידוע מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם נוח לו לאדם שנברא וכו' ונמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו וזהו ושבח וכו' וטוב משניהם את אשר עדן לא היה כי נוח לו שלא נברא ותלה הדבר על כי יראה למראה עיניו קלקול בהנהגה ויהרהר ויאבד והקדים ואמר ושבח וכו' ולא אמר טוב אשר עדן לא היה הלא הוא כ"א היה אומר כן ראה והנה נקשה לו אנה עזבת טעם גדול ועצום שטוב אשר עדן לא היה שניצול מלטעום טעם מיתה והלכת לתת טעם על שלא ראה את המעשה ע"כ הקדים לומר ושבח אני וכו' לומר אינני עושה עיקר מטעימת מות שא"כ היה טוב בעיני אליעזר עבד אברהם וסרח בת אשר ופנחס כו' שלא טעמו טעם מיתה מה אבות ומשה ואהרן ודומיהם מתו אך לא כן הוא כי הנה ושבח אני את המתים אותה שכבר מתו ולא יצטרכו למות עוד בגלגולים כאשר אמרו בספר הזוהר במלת שכבר וזהו משובח בעיני מן החיים אשר הם חיים עדנה מיום הולדם כפנחס ואלעזר וכו' והוא כי אין מיתת הצדיקים ההם כמות כל אדם כי אינו רק גויעה ודבקות הנפש עם קונה ויזכנו עוד לעלות נפשותם מעלה מעלה מאלו היה להם עדיין שארית מחומרת באשר אשר הן חיים עדנה הוא כי אין טעימת המיתה פוגמת בצדיק ועם כל זה אני אומר כי טוב משניהם אשר עדן לא היה לא על שלא יטעום מיתה כי אינה פגם רק על כי לא ראה את המעשה הרע וכו' שלא יקוץ ויהרהר בראית דמעת העשוקים וכו' וכיוצא מקום ההנהגה למראה עינים וא"ת ישראל למה תאמר כי נוח לו לאדם שלא נברא על שיקנא לבו בחטאים והלא לעומת זה יש טענות להורות כי נוח לו שנברא כי הלא אדרבה יוכן בהבראו ע"י מדת קנאה אשר יגורת ממנה משלים בה רוחו וגופו והוא כי הנפש מלחם אביה תאכל טרם בואה פה חנם ועתה בבואה תורה ומעשים טובים כעדי תלבש להתפאר לפני קונה ומעל ידיה תאכל ולא תבוש וגם החומר תתקדש ברמ"ח מצות אשר יעשה ברמ"ח איבריו ויהיו כל אלה ע"י קנאה כי קנאת סופרים תרבה חכמה וקנאת אנשי מעשה יחזיקו ידי רואיהם לעשות כמעשיהם הנה כי הקנאה אשר אמרת גורמת אומץ בסברת שנוח לאדם שלא נברא נהפוך הוא לזה אמר הנה על משמרתי אנכי נצב כי נוח לו שלא נברא וראיתי טענותיך שהם את כל עמל תורה ומצוה אשר תאושר בה הנפש בעמל מה שתחלה היתה אוכלת חנם בלי עמל וגם כשרון המעשה הוא מצות מעשיות המשלימות הגוף כי זה וזה היא קנאת איש מרעהו שע"כ היה מקום לומר שנוח לו שנברא אך אינם טענות כלל כי הטענה השניה דסלקת מונה משלמות החומר גם זה הבל והראשונה שאמרת משלמת הרוח ונפש אדרבה הוא רעות ושברון ורוח ונפש כי אשר אמרת שע"י מדת קנאה יאושר החומר במעשה ידיו במצות מעשיות הנה זה יהיה לחד בדרא חכם לבב ואמיץ כח נגד יצרו שע"י מדת קנאה יאושר חומרו ולא יקנא לבו בחטאים כ"א ביראת ה' אך הכסיל אדרבה מקנא אך החובק את ידיו ומבטלין מעסק מצות מכעס קנאתו ותחת השלי' גופו אדרב' במדת קנאה אוכל את בשרו בקבר ומאבד גופו והוא מאמר רבי אחאי בר יאשיה שאמר לו רב נחמן איך לא נאכל בשרו אחר ריבוי שנים שמת ואמר לו לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה מי שיש בו קנאה נרקב גופו ואמר לו שעל שבזה העולם לא היה לו קנאה מעולם ע"כ היה שלם בגופו ובשרו וזה יאמר שלמה מה שאמרתי שע"י מדת קנאה יושלם בשר איש אשר בה יתעתד הכסיל שהוא משולל החכמה שהוא המון העם כי מקביל אל חכם נקרא כסיל שיחבוק ויאסוף ידיו ממעשה המצות ותחת השלים בשרו אדרבה אוכל את בשרו במד' קנאה שהוא סיבת האכל לרמה ותולעה ועל הטענה הראשונה שהיא את כל עמל כי מתחלה היתה הנפש אוכלת מעט ומאשר לא עמלה בו מה שאין כן בהבראה שתעמול ומעמלה תאכל גם זה אינה טענה כי הלא טוב לה מלא כף שהוא מועט נחת כלומר בלי עמל שהיה לה מתחלה ממלא חפנים עמל שיוכפל אושרה ע"י עמל בעה"ז אחר שימשך רעות רוח שיתעתד בה לחטא ולשבר נפשו מה שאין כן עודנה למעלה שטובה לא תחסר גם אם מעט יהיה ולא תירא מרעות רוח באופן כי הטבתי אשר דברתי כי נוח לו לאדם שלא נברא. או שיעור הענין הלא תצטער פן מדת קנאה תאבדך שיקנא לבך על מעשה הרע אשר נעשה תחת השמש הלא לעומת זה גם ע"י קנאה תקנה עולמות כי הלא כאשר תראה מעשה הרע גם תראה כל עמל תורה וכשרון המעשה נמשכת מקנאת איש מרעהו כי רבים עוסקים בתורה ומצות ויראו המקנאי' ויעשו כהם נמצא כי מה שמקלקלה קנאת ה' מתקנת קנאה אחרת אך גם תקון זה הבל הוא ורעות ושבר רוח ונפש והוא כי הלא לא יקנא בעמל וכשרון המעשה רק איש חכם כי תלמוד גדול מביא לידי מעשה אך מה תעשה שהכסיל חובק ידיו מעשו מעשה מאשר יקנא בכשרון כי יפותה מקנאת מעשה הרע ויאבד עצמו כי ע"י מדת הקנאה אוכל את בשרו כמאמר ר' אחאי בפסוק ורקב עצמות קנאה וז"א את בשרו שמרב' האת גם את עצמותיו כלל הדברי' כי נוח לו לאדם שלא נברא וש"ת הלא למעלה אם לא היה נברא אוכל מעט חנם ועתה תמלא הנפש כמדובר בשכר מעשיו לז"א טוב מלא כף נחת וכו' וש"ת א"כ מה תעש' מהקושי' אם נוח לו שלא נברא למה נבר' לזה אמר ושבח כו':