דברי אמת, התנהגות מהרב המחבר

1להווי ידוע שגם ההתנהגות האלו העתיקו מכתיבת יד המחבר ע"כ לא רציתי לשלוח ידי בהם להגיה' אף באיזה דברים שנראו שנכתבו שני פעמים או כיוצא בזה. כי יראתי לשלוח ידי בקודש במקום שאין נ"מ לפשט. ע"כ הצגתים כפי כתיבת יד המחבר בלי מגרעת אף נקודה אחת: א לזכור בה' ית' כמו שכתיב וזכרת את ה' אלקיך:

2ב ולאהוב אותו ית' תמיד כמו שכתיב ואהבת כו':

3ג ולמסור אליו ית' הנפש בהארבעה בחינות וסתם גם זה שייך בכל עת:

4ד ולקיים את ה' אלקיך תירא גם זה בכל עת:

5ה וכן ובו תדבק:

6ו ושלא לכעוס

7ז וליזהר נמי מלהקפיד כי הכל לטובה:

8ח וכן שלא לשנוא:

9ט ושלא להתעצל מלימוד תורה לשמה או דביקות:

10י ולהתאמץ אם תהי' אפשר בכל האפשר להתדבק ע"י העולמות בו ית' בכל יום:

11יא וליזהר מלהרבות שיחה עם אשה אפי' עם אשתו טהורה:

12יב וליזהר מאד מלגלות מה שאין צריך בודאי לגלות ושלא להקל כי כמה פעמים הי' נראה צורך לגלות ואח"כ נתחרטתי וזה סימן שלא הי' ראוי' לגלות כדאיתא בר"מ אלשיך על ויך לב דוד כו' ויאמר חלילה:

13יג ומלדבר כעין שאין סתם בני אדם מדברים כן דהיינו בלשון חסידות או אפילו הכנעה נפלאה מאד וכמו שאמרו רז"ל א"כ לא שבקת חיי כו' ועוד כי זה הוא באמת גאוה כן שמעתי [ונמחק בכתיבת ידו ממי ששמע]:

14יד וליזהר בין העולם לזכור לפחות ציור אותיות השם הוי' ב"ה לזכור שהוא שמו ית' ולייחד אותו בשפעו ית':

15טו וליזהר מאד מלדבר בגנות בני אדם ומלשון הרע כי זה מצוי ללמוד מבני אדם הרגילים בו גם צדיקים וכמו שאמרו רז"ל כולם באבק לשון הרע וגם הוא דבר שעבר ושנה נעשה לו כהיתר ע"כ אפי' מה שאין אסור לא ידבר כי אם יודע בודאי שמונע מרצון אל אם לא ידבר זה:

16טז וליזהר מאד מהתפארות כי אם לפאר ליוצרינו ית':

17יז וליזהר מאוד מלהיות נחשב [אפילו] מעט בעיניו ואעפ"כ לא תהי' לו שום נדנוד עצבות אדרבה ישמח בהאמת וראיתי בשם הרב בע"ש כי גם ענוה שלא לשמה טוב כי בא לשמה:

18יח ולאהוב אותו ית' בכל לבב ובכל הנפש ובכל מאד כפי הפירושים שכתבנו במ"א וממילא לא תהי' לו עצבות לא ע"י ענין עולם הזה. ולא ע"י שפלות מהאמת כראוי כנ"ל:

19יט ועיקר לזכור שלא לעשות ולא לדבר ולא לחשוב כ"א מה שתהיינה רצון האל ב"ה להיות נחת רוח לפניו ית' או שתמשיך מזה לו ית' נחת רוח:

20כ וליזהר מאד מליהנות בכבוד התורה:

21כא ולזכור כישב ואל תעשה עדיף במקום שאין הנהגה רצוי' ויש בה אפי' חשש חטא ויש ספק שאפשר יבא מהנהגה תועלת להשמר מהחטא ואפשר אין צריך וכיוצא שב ואל תעשה עדיף:

22כב ולהנצל מתאוות אשתו שלא להרבות שיחה עמה:

23כג ושלא לרצות כ"א מה שהוא רצון לו ית' ולהיות לו ית' נחת רוח ובמקום ספק שב ואל תעשה עדיף:

24כד ולזכור מה שאמרו רז"ל כל המביא עצמו לידי הרהור וכו':

25כה וטוב וצריך להרהר מה שתהיינה לרצון לפניו ית' ונחת רוח לו ית'. ומעין זה פרשנו על אם תרצה. ליחנק היתלה באילן גדול. הוא רצון הבורא ב"ה לעשות ולפעול רצונו ית' לבד היא אילן גדול. ניצל מליחנק והיא תאוות אשה כי מן ההיתר כו'. וכבר כתוב זה הפירוש במקומו [עיין בסוף הספר דף ס"ב ע"א ד"ה קומי אורי כי שם מבואר ענין אילן גדול]:

26כו ועוד טוב וראוי ונכון לקום וללמוד בלילה אחר חצות מה שהוא רצון לפניו ית' מאד ידוע אך י"ל לפעמים כי השינה ג"כ היא לרצון כי טוב וצריך לבריאות הגוף ולהיות דעה מיושבת לתורה ולתפלה דביקותו ית'. אך יש עוד בדבר כי מועיל לטהרת המחשבה ועוד כי הלומד תורה בלילה איתא בזוהר אורייתא מודעת לי' חובי' ולא באורח דיני' כ"א כאם שמודעת לבנה כדי שישוב וזה היא בלילה אם לומד והיא אחר חצות. וראוי ליזהר מאד בזה כי מועיל לכל הכתוב ונ"ל שע"כ משיג מאד מה שמגרע ועובר ושב:

27כז ועוד לזכרון שלא לשמוח בתקלת חבירו:

28כח ושלא להתכבד בקלון חבירו:

29כט ושלא ליהנות בכבוד תורה כלל:

30ל ועוד לזכור ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כפירושם וכמו שאיתא ברמב"ם ז"ל:

31לא וכן ליזהר מלשון הרע אפי' אם נראה שטוב לדבר באותו גנות יחמיר כנ"ל כי עבר ושנה כנ"ל ובזה מתקן זוהמת הנחש התחלת לשון הרע ר"ל לדקדק באלו:

32לב וכן ליזהר מביטול תורה:

33לג ושלא לדבר משום אדם כי באמת לא גרוע ממנו

34לד ולזכרון לדון לכף זכות:

35לה וליזהר מגבהות כי שקר הוא וזה גופ' היא השפלות הגדול תועבת הש"ת ושקר והיפך מזה אוהב הבורא ב"ה אחד שהוא אמת ועוד מי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כולן:

36לו ולהתקדש כראוי:

37לז וליזהר משפת יתר. מכ"ש מלגלות שום דבר בלא הכרח לכבוד שמים בודאי:

38לח וליזהר משטות:

39לט ולזכור המ"נ בכל הארבע:

40מ והכלל בכל רגע כמעט יצייר הוי' ב"ה:

41מא ולהסיר ממנו התרוממות הלב:

42מב ולראות שלא לחשוב כ"א מה שתהי' נתת רוח לפניו ית' וממילא ינצל ממחשבת חטא שודאי אינה נ"ר לפניו הגם אם עבר ושנה וכו':

43מג והנה לקיים וזכרת את ה' אלקיך היא נ"ר לפניו שאמר ונעשה רצונו:

44מד וכן לקיים מה שאמר ואהבת בכל לבבך וכו':

45מה ולקיים את ה' אלקיך תירא:

46מו וכן ונקדשתי בתוך בני ישראל היא במ"נ בכל הד' בחינות וסתם ושייך בכל עת וזמן לקיים מצותו ית' כו':

47מז וכן שלא לרצות אפי' להיות ט"י כ"א לפעול נ"ר לפניו ית':

48מח וכן לזכור הזכירות הוא לרצון לפניו י"ת שאמר ונעשה רצונו:

49מט וכן להתדבק:

50נ וכן לזכור רוממותו ונפלאותיו וחסדו הגדול [כאן הי' כתוב איזה תיבה. או וכתיב. או כמו שכתיב] ואת פועל ה' לא יביטו וכתיב שאו מרום עיניכם:

51נא וכן לקיים ואהבת לרעך כמוך:

52נב וכן לזכור שפלותו של עצמו כי מי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כולם וכתיב בהם ריח נחוח:

53נג וכן לצייר אותיות שמו הגדול ולהמשיך שפע מהמקור הכל להקוצי של יו"ד וכו':

54נד וכן לשמוח בו ית' כמו שכתיב שמחו בד' כו':

55נה לקיים וגילו ברעדה: עוד גמרתי בדעתי שלא לחשוב איך מחזיקים כלל ואם בא כן לזכור מה יועיל או יזיק כך או כך:

56נו וכן שלא לרצות ולחשוב אם אומר במתיקות חידושים או סתם רק לה' ית' מנ"מ ואם תבא כשאומר כן לזכור כנ"ל מה מעלה ומוריד כן או כן:

57נז וכן ליזהר שלא לחשוב כלל שום ממון:

58נח וכן שלא לרצות כלל מזה העולם כ"א לה' ית' לבדו:

59נט וכן לזכור שלא לשכוח ית':

60ס ולא לשומם:

61סא ולהתגבר על יצה"ר בקיום לכבוד שמים:

62סב וליזהר מאד לגלו' מה שהוא כמו נביאות ואם צריך לכך להיות בשכל גדול בעזרת האל ב"ה:

63סג ולזכור פי' הפסוק השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה: עוד גמרתי בדעתי הכל בל"נ לזכור שלא לדבר שום ענין לש"ה אפילו מה שנראה לש"ה שלא להיות חילול השם ושלא ילמדו ממני על מה שאסור ושב ואל תעשה עדיף:

64סד וליזהר מכעס והקפדה כלל ובפרט על אשתו:

65סה ולזכור ולא תתורו בשני ענינים אפילו רגע:

66סו וליזהר להתאמץ ללמוד גמרא בכל יום:

67סז ולהיות שם הוי' נגד העינים בעת האפשרי:

68סח וליזהר מאד מלגלות שום ענין שאין כל העולם יודעים אפילו לצורך אין לגלות מפני כי הלא לא נראה כן למ"ו:

69סט וליזהר להתגבר מאד בעזהי"ת לקום בלילה אפילו בספק אחר חצות והכל לכבוד שמים:

70ע וליזהר מאד משלא להצטער בצרות שום נפש ישראל ומכ"ש בצרות ת"ח:

71עא וליזהר משפת יתר כי סיג לחכמה שתיקה ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה וכן גם אויל מחריש וכו':

72עב וליזהר מלהתכבד בקלון חבירו כי הוא מהדברים המעכבים את התשובה:

73עג וכן גם מלחשוד בכשרים כן אחד מהדברים המעכבים התשובה כן איתא בהרמב"ם ז"ל:

74עד וליזהר לקיים בעת הצורך וחטאתי נגדי תמיד:

75עה וגם אם זמן רב הציל הבורא ב"ה [אותו] מחטא שלא להחזיק טובה לעצמו וכמו שאיתא אל תאמין בעצמך וכו':

76עו ולזכור גם שפלות עצמו:

77עז ולהיות עסוק תמיד בדביקותו ית' כידוע ובמ"נ ויחוד שמו ית' בעת שצריך כן: ועיקר לזכור כי כמה פעמים בפשפש עוונות הבנתי שצריך לי תמיד להתבייש מהבורא ית"ש ממה שעברתי על רצונו ית' הרבה כי הוא גמל טובות בלי מנין ועד אין חקר ובכל פעם יותר ואני לא כן הי' ביתי עם אל גמרתי בלבי להיות עכ"פ שפל בעיני מאד ואח"כ עוד חטאתי יותר הרבה פעמים ובכל פעם גמרתי בדעתי יותר כן והגם אם אראה גודל חסדו וניסיו ויראה לי ית"ש חסדו וקרבתו ומדרגות גדולות זה הוא מפני גודל טובו ית' אשר ימינו פשוטה לקבל שבים וכמו שפרשתי על ארך אפים וגדל חסד. כי אם אדם מתבייש על עוונותיו מרחם עליו ית' ומקרבו יותר מצדיק מעיקרו וכמו שאיתא בספ' הישר לרבינו תם זה וזה אינו מעלה שלי אדרבה:

78עח וגם לחשוב שלא תהי' ח"ו משלם לשונאיו וכו' ולא בזה ולא שקץ ענות עני גם העני בדעת: וטוב הי' להיו' שפל בעיניו לא ע"י עבירו' [כ"א] כמשה רבינו ע"ה ודומה לזה שאין להם אותם החסרונות ולב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה:

79עט ולא להאמין בעצמו כי כמה פעמים הי' נראה כבר טוב ואח"כ לא כן הי' וכל נדנוד גאוה בא מחטאים וכדאיתר בזוהר מתגאה עליה דבר נש וע"כ הי' בעת שהי' קדושה יותר הכרתי יותר החסרונות באמת גמור בלי שום ספק כלל. אך אעפ"כ להיות שמח בהאמת:

80פ וליזהר מעצבות הדוחק רגלי השכינה חלילה:

81פא וליזהר אחר הדביקות בו ית' ואהבתו ות' לזכור תיכף היראה והבושה לפניו והכנעה כי בזה בא יחוד מהאהבה ליראה ולענווה ולא לימשך ממדת גדול לגדלות רע שהיא גאוה וזה מריק בא כ"א מהאהבה לזכור תיכף ביראה וענוה כנ"ל משא"כ בהדביקות גמור אין צריך לזכור זאת כי אז אין שטן ואין פגע רע. וכשמתעורר ח"ו שום גאוה זה בא מאשר הנפש לא מטוהרה כנ"ל:

82פב ולזכור השפלות והבושה והכנעה לפניו ית':

83סליק