דברי ריבות קעה

1עוד שאלה כי טוען ראובן ואומר שכיון שמן הדין יש לו חלק בכורה וכמו שכתבתי רוצה שיתנו לו חלק בכורה מכל הנכסים שנמצאו עכשיו בין מהבתים שבנו אחר מיתת אביהם בין מהנכסי' האחרים שהשביחו אחר מיתת אביהם ומלבד זה טוען שהוא היה הגדול שבאחין והאחרים היו קטנים ונמצא שהוא השביח את הנכסים.

2תשובה תדע כי מתניתין הוא בבכורות פרק יש בכור שאומר הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק וכו' והטעם כמו שאמר בגמרא דכתיב בכל אשר ימצא לו ופי' ראוי כגון שמת אחד ממורישי אביו לאחר מיתת אביו או מלוה שלא היה עליה משכון ופי' שבח לא מבעיא שבח שהשביחו היתומים דאליבא דכולי עלמא בין לרבנן בין לרבי דפליגי בפרק יש נוחלין על שבח שהשביחו הנכסים מעצמן אי נוטל פי שנים אי לא דרבי סבר נוטל פי שני' ורבנן סברי אינו נוטל פי שני' לא פליגי אלא בשבח שהשביחו הנכסי' מעצמן אבל בשבח שהשביחו היתומים אליבא דכולי עלמא נוטל הבכור חלק כפשוט אם כן בנדון שלנו פשיטא דאינו נוטל פי שנים בשיעור הנכסים של עכשיו לפי שלא הושבחו אלא על ידי היתומים ולא הושבחו ממילא וגם הבתים שבנו בפירוש אמרינן פרק יש נוחלין אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין בכור נוטל פי שנים וכמו שאמרו כל הפוסקים אלא אפילו בשבח שהושבח ממילא פליגי רבי ורבנן והלכה כרבנן הילכך בנדון שלנו אפילו הבתים שהיו כבר בנויים קודם מיתת אביהם והושבחו אלו הבתים שעתה הם שוים יותר ממה שהיו שוי' בשעה מיתת אביהם אין הבכור נוטל פי שנים באותו השבח אלא שמין מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהם והבכור שנוטל שני חלקים בקרקע יתן מעות לפי מה ששוה שבח חלק השני שנטל בשביל הבכורה ואותן מעו' יחלקו בין כולם וכן כתב הרמב"ם הלכו' נחלות פרק שלישי וזה לשונו אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו אלא מעלה אותו השבח בדמים ונותן היתר לפשוט וכן כתב הטור בסימן רע"ח וזה לשונו נוטל שני חלקים כמו שהן עם שבחן ונותן דמים בשביל השבח של חלק הבכורה לא שנא שהשביחו היורשים לא שנא שבחו הנכסים מחמתן.

3והטעם דאמרינן בגמרא פרק יש נוחלין אמר רב פפא דיקל' ואלים ארעא ואסיק סירטון דכולי עלמא לא פליגי דשקיל פירוש אפי' רבנן מודה דנוטל פי שנים לפי שיש בו תרתי לטיבותא שלא נשתנ' שמו ועוד שהוא שבח ממילא כי פליגי בחפירה והוה שובלי שלופפי והוה תמרי רבי סבר שבחא דממילא וכיון דממילא נוטל פי שנים ורבנן סברי אישתני ר"ל אשתני העשב להיות חיטין והפרחים להיות תמרי' דבר אחר ושם אחר הוא ונוטל כפשוט ואם כן בנדון שלנו אפי' הבתי' הבנויי' לא הושבחו אלא מחמת הוצאה שהוציאו עליהן להטיחן ולתקנן לפיכך אינו נוטל פי שנים באותו השבח וזה הוא אפילו לרבי דלא מבעי' לרבנן דבעינן תרתי לטיבותא ממילא ולא אישתני אלא אפי' לר' דלא בעינן תרתי לפחות בעינן שיהיה ממילא דאמרינן פרק יש נוחלין הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים וקא מקשינן השתא מוחכרת ומושכרת דלאו ברשות' דידהו אמרת שקיל רועה באפר מבעיא ומשני הא קא משמע לן דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר מה רועה באפר שבחא דממילא קא אתי ולא קא חסרי בה מזוני פירוש שאוכלת מעשב השדה אף מוחכרת ומושכרת שבחא דממילא קא אתי דלא חסרי בה מזוני פירוש שאין מעלין לה היתומים מזונות וקאמר מני רבי היא הרי לך ראיה ברורה שאפילו לרבי כשהשבח אינו ממילא נוטל כפשוט והטעם לפי שהוא כשבח שהשביחו היתומים דאליבא דכולי עלמא אינו נוטל פי שנים שכן פירש הרשב"ם בפרק יש נוחלין דף קכ"ד על הא דאמרינן בכל אשר ימצא לו פרט לשבח שהשביחו הנכסים אחר מיתת אביהם וכל שכן שבח שהשביחו יורשים לאחר מיתת אביהם ופירש הוא שהשביחו כגון בנו בתים ונטעו כרמים או חסרו מזוני או מעות בהוצאת נכסים להשביחן הרי לך ראיה ברורה שאינו נוטל ראובן פי שנים אלא לפי מה שהיו שוים הנכסים בשעת מיתת אביהם.

4ולמה שטוען ראובן שהוא טרח בנכסים לפי שהם היו קטני' מתניתין היא פרק מי שמת וז"ל הניח בנים גדולי' וקטני' והשביחו הגדולים את הנכסי' השביחו לאמצע ואפילו שכר טרחן אין נותנין להם דאחין מסתמא מחלי להו מגיד משנה מכל מקום בפ' ט מהלכות נחלות שכן כתב הרמב"ן והרשב"א ובזה מודה רבינו וכתב המפרש בהלכות דלא מבעיא בגדולים לגדולים דפשיטא דמחלי אהדדי דאם זה מתעסק בנכסי' היום גם זה יתעסק למחר אלא אפילו יהיו קטנים שאין יכולים להשביח הגדולי' מוחלים טורח כזה בזה דאמרינן בגמרא דמיירי ששבחו הנכסים מחמת הנכסים אם כן בנדון שלנו אין לו שכר טורחו וכל שכן שלא היו שמעון ולוי כל כך קטנים שכבר היה בהם תקוה שיטרחו בנכסים כמו שהיה לבסוף ואע"ג דאמרי' בגמרא לא שנו שהשבח לאמצע אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השביחו לעצמן נראה מכאן שכיון שראובן היה סבת השבח השבח לעצמו כבר פירשו המפרשים דהכי קאמר שבחו נכסים מחמת נכסים לא טרחו ולא הוציאו הגדולים משלהם כלום אלא מנכסי אביהן שכרו פועלים והשביחו הנכסים ולקנות ולסחור ולישב בחנות וכיוצא בזה אבל שבחו נכסים מחמת עצמן פירוש שהוציאו הוצאות הגדולים משלהם וכן אם טרחו בגופן לחפור ולבנות וכיוצא באלו המלאכות שאין אדם טורח ומוחל לאחרים השביחו לעצמן עכ"ל מ"מ וכן בפסקי הרא"ש בהגהה מא"ז בפרק מי שמת כתב זוזי ועבד עיסקא חשיב שבחו מחמת הנכסים.

5ובנדון שלנו ידוע הוא שלא הוציא ראובן אלא מתפיסות הבית כי לא היו לו נכסים בפני עצמו כי כשמת אביו עדיין היה נער ולא היו לו נכסים אלא מה שנשארו מאביו וגם לא טרח בנכסים אלא בתורת עיסקא לא מלאכות כבדות בחפירה ובבנין דלא מחלי אנשי וגם לא מחה בפני עדים או בב"ד כמו שאומר המשנה שהבאתי אם אמרו ראו מה שהניח אבא הרי אנו עושים ואוכלים השביחו לעצמן אם כן נמצא שאין לראובן חלק יתר בעבור טרחו כי כבר מחל עליו וכן הביאו הטור בסימן רפ"ז וז"ל במה דברים אמורים שהשביחו לאמצע כגון ששבחו מחמת נכסים כגון שלקחו מן השותפות ושכר פועלים אף על פי שטרח בשכירות הפועלים השבח לאמצע כיון שאין בו אלא רבוי טורח וכן אם טרחו בשכירו' הבתי' או בסחור' השבח לאמצע אבל אם השביחו משלה' שהוציאו יציאות מכיס' או שטרח בגופו השבח לעצמו וכו'.