דברי ריבות קפג

1מרובה ואימא הוה אמינא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד או מכרו כתיב לשון רש"י וטבח חד ומזבין חד להכי אצטריך שור או שה דרישא למימ' דאף על גב דחד הוא דגניב מיחייב נראה שלשון זה של רש"י מיות' דהא בהא סלקינן ונחתינן בגמר' דהכי קאמר אלא שור ושה דרישא מיותר וכו' ונראה לעניות דעתי שכוונת רש"י בזה שהרגיש לא ימנע או מקשה זה דריש או, או לא דריש או אי דריש או, מה קא פריך ואימא הוה אמינא עד דגניב וכו' והא או מכרו כתיב כדמשני ליה ואי לא דריש או, ולהכי קאמר דהוה אמינא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד מכל מקום מאי קא פריך לומר דשור ושה דרישא לא מייתר דאצטריך לאשמועינן דבחד דגניב מחייב והלא הוא לא דריש או, וכיון שכן אף על גב דכתיב כי יגנוב איש שור או שה אמינא דבעינן דגניב תרי לכן אמר רש"י דאין הכי נמי דדריש הוא או ולהכי אצטריך שור או שה דרישא למימר וכו' אלא דאו דכתיב גבי וטבחו או מכרו הוה דריש ליה הכי דאי הוה כתיב קרא וטבחו ומכרו משמע דבעינן שתי פעולות בגוף אחד שמה שטבח למכור ולהכי כתב רחמנא או מכרו לחלק ואמר טביחה לחד ומזבין לחד אבל לעולם בעינן דגנב תרי להכי כתב רחמנא שור או שה דרישא שאין שם מקום לטעות ומשני או מכרו כתיב דמשמע או טביחה או מכירה דהא כתיב או לחלק וכיון שבא לחלק ודאי שחילק מציאות מכירה לבד ומציאות טביח' לבד מחייב זהו מה שנרא' לעניות דעתי. יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.