דברי ריבות רנט

1עוד שאל השואל על הענין הנזכר אם ראובן ושמעון הנז' הם חייבים לשלם לאלמנה הסך הנזכר בשטר מכח שבועתם אם לא ישלמו ח"ו הם נכשלים בעונש השבועה שהרי כתוב בשטר הנזכר ראובן ושמעון נתחייבו בחוב גמור לתת ולפרוע ללוי או לבאי כחו וכו' ועוד כתוב נטלו קנין גמור מעכשיו החייבים הנזכרים ונשבעו שבועה חמורה בתקיעת כף כראוי ע"ד המב"ה וע"ד הנשבעים באמת וע"ד החכם בעל החוב הנז' לגמור ולקיים כל התנאים הנז' וכל פרט ופרט מהם כראוי בלתי שום מרמה וכו' והאמינו החייבים הנז' להחכם בעל החוב הנזכר ולבאי כחו נאמנות גמורה בפירוש כשני עדים כשרי' ועל השבועה שנשבעו לקיים כל הנזכר מבלי שיוכלו לומר התרת לנו השבועה וכו' הרי שנתחייבו בין לו בין לבאי כחו בשבועה חמורה וגם האמינו לו ולבאי כחו הן בענין הפרעון הן בענין השבועה.

2תשובה כבר כתבתי שלענין דינא הן שיהיה מעות זה הכתוב בשטר מתנה שנותנים עתה מחדש ראובן ושמעון ללוי כמו שטענו ראובן ושמעון הן שיהיה חוב גמור מ"מ חייבים לפרוע לאלמנה כמו שכבר כתבתי והארכתי אבל לענין עונש ומכשול השבועה יש לחלק שאם המעות הזה הכתוב בשטר הוא מתנה כמו שהם טוענים אין כאן לא חיוב ממון ולא חיוב שבועה מכח השטר הזה שמה שאני חייבתים לפרוע אפילו שיהיה מתנה הוא מכח מה שהודו שקבלו מעות מיד לוי מקדמת דנא אלא שמחלו להם אבל מכח שטר זה אין להם שום חיוב ממון שהרי כתב הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק רביעי ראובן שרצה לתת מאה דינרין לשמעון ואמר ללוי הולך מאה זוז לשמעון הלך לוי ולא מצאו יחזור לראובן מת שמעון בחיי ראובן יחזור לראובן הרי שאפילו בסתם לא יתנם ליורשי שמעון כל שכן בנדון דידן שהתנה בפירוש שלא יזכו יורשי לוי מפני שללוי לבדו רצו לתת המתנה ולא לאחר וכיון שהחיוב מעות אין כאן אחר שמת לוי חיוב ועונש שבועה נמי אין כאן.

3אבל אם המעות הכתוב בשטר הוא חוב ממש שהיו חייבים ראובן ושמעון כמו שנכרים דברי אמת היות כן כמו שכבר הוכחתי והאמת יורה דרכו ודאי שחייבים ראובן ושמעון על כל פרטי השטר לבאי כחו של לוי כמו ללוי עצמו הן בפרעון המעות בכל זמן וזמן הן בחיוב השבועה ולעבור עליה אם לא יפרעו לזמנים הקצובים שהרי השוה לבאי כחו כמו ללוי עצמו ואין לך באי כחו גדול מאלמנה זו שחוב זה משועבד לכתובתה מכח שטר כתובתה שהרי כתב רב אלפס בתשובה הביאה חו"מ סי' ע"א מי שהאמין בשטר הוא וכל הבאים מכחו מקבלי מתנה נמי באים מכחו וכל שכן אלמנה זו בעלת חוב מוקדם ונשתעבד לה חוב זה דפשיטא ופשיטא דהיא באה מכחו של לוי הנזכר באופן שחייבים ראובן ושמעון לפרוע לזמנים הנזכרים מכח שבועתם ואם לא יפרעו ח"ו הם נכשלים בעונש השבועה ולכן ראוי לכל ירא שמים להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון לזכותם ולהרים מכשול מתחת ידם זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.