דברי ריבות רעג

1שאלה מעשה שהיה כך היה שאיש אחד מאנוסי הזמן מת שם בפראנקיאה באונסו זה כמה ימים ושנים ובשעת מיתתו צוה לאשתו ומסר בידה קצת מעות ואמר לה שתתנם פה בשאלוניקי ליורשיו הקרובים לו ויהי אחרי הדברים האלה באתה האשה הנזכרת פה בשאלוניקי והביאה עמה המעות הנזכרים ונקרא שמה דינא ריינה ויהי כי באו לה ימי הפקודה שנפטרה לבית עולמה מסרה המעות הנזכרי ביד קהל קדוש מאיור יצ"ו כדי שיתנום ליורשי המת הנזכרים הקרובים לו ויהי בהמשך הזמן באה בת אחת מן האיש הנפטר בעל המעות ושאלה ירושתה כי היא יורשת להיות כי לא היו לו לאיש הנזכר כי אם שתי בנות ולכן קהל קדוש מאיור נתנו לה חלק ירושתה לה ולבנה אשר עמה ונשאר בידם שארית המעות באמרם שהיום או למחר תבא אחותה או זרעה ויקחו שארית המעות כי להם משפט הירושה ויהי כי עברו שם הימים באתה בת בתו השניה של האיש המת הנזכר והביאה בת נערה עמה ותבעה שארית המעות באומרה שהיא היורשת השארית הנמצאה ואמרו לה הקהל שידעו נאמנה שהיה לה אח זכר והוא הוא היורש האמתי שבמקום זכר אינה יורשת הנקבה ולא היו רוצים לתת לה מאומה כי אם לתת המעות ביד היורש האמתי כאשר צוה המת הנזכר ויהי כראות בת הבת השניה את כל הדברים האלה התחננה לפני הקהל קדוש באומרה שהיה לה בת נערה שהגיעה לפרקה והיא נצרכת לנדונייתא כי הגיע זמן נישואיה ואז הקהל קדוש יחד עם החכם השלם אשר בתוכם נתנו לבת הנערה הנזכרת שנים אלפים לבנים על מנת ותנאי שתתחייב הנערה הנזכרת ובעלה אשר נשאה כי בכל עת וזמן שיבוא ממקום אחר איזה יורש אחר יותר קרוב ממנה לירושה הנזכרת שתכף שהיו נדרשים יחזרו ויפרעו השנים אלפים לבנים ועל זה נתחייבו בקנין גמור ושלם מעכשיו בביטול כל מיני מודעי וכו' ויהי כי ארכו הימים בא מפראנקיאה אח אמה של הנערה הנז' שהוא בן בתו של האיש המת המצוה הנזכר ושאל חלק ירושתו שהוא היורש האמיתי וטען בעל הנערה הנזכרת כי אשתו היא היורשת האמיתית להיות כי קדמה לבא לחסות תחת כנפי השכינה לעבוד את ה' ודודה אח אמה שבא עתה מחדש היה מומר לדת בדפוס ראשון:

2משומד לעבודת כוכבים ואיכא מאן דאמר דמומר כזה אינו יורש את אביו אפילו למאן דאמר דמומר יורש את אביו דאע"פ שחטא ישראל הוא מ"מ מודה דאפקעינהו רבנן לירושיה מניה דהפקר ב"ד הפקר וכיון שכן נמצא שהקנין אשר נתחייבתי הוא קנין בטעות שעלה במחשבתי שהייתי חייב מן הדין להחזיר המעות אבל עכשיו שאין הדין כך נמצא שזכתה זוגתי במעות הנזכר ואיני מחוייב להחזירם. יורנו מורינו הדין עם מי.

3תשובה עם היות שאני עסוק וטרוד ולא היה לי פנאי לעיין בענין מ"מ להיות שחלו פני כמה וכמה גבירים ונסיכי אדם מקהל קדוש מאיור לגלות דעתי בזה הוכרחתי להפנות מכל עסקי כדי שלא להשיב פני השואלים ריקם. ומה שנראה לע"ד הוא דאע"ג שפסקו הפוסקים דמומר כזה אינו יורש אם מן הדין הגמור כמו שכתב המרדכי בפרק קמא דקידושין בשם רב צדק גאון ובשם רבינו חננאל אם מטעם קנס שקנסו חכמים ופקעו ירושתו ממנו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ו' מהלכות נחלות ישראל שהמיר דתו יורש את קרוביו הישראלים ואם ראו בית דין לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש כדי שלא לחזק ידיו הרפות הרשות בידם וכמו שהאריך בזה בעל תרומות הדשן סימן שמ"ט וגם הרב הר"ר דוד כהן זצ"ל בתשובותיו סימן כ"ח וכן פסקתי הלכה למעשה זה כמה ימים על ענין לאה ובתה שהיה מאנוסי מלכות פוטרוגאל ובאו לבקש את ה' ונתיהידו והיה לה ללאה בן ונשאר שם בפורטיגאל ומתה לאה הנזכרת והניחה נכסים ביד אחרים ושאלה הבת הנכסים באומר' שהיא היורשת האמיתית כיון שאחיה לא חזר הוא אינו יורש ופסקתי שיתנו לה הנכסים שהיא היורשת ואחיה אינו יורש וכן הסכימו עמי החכמים השלמים נר"ו.

4מכל מקום בנ"ד נראה ודאי שהדין עם זה היורש האמתי שבא עתה מקרוב וטעמא דמילתא שלא אמרו שהמומר אינו יורש אם מן הדין אם מטעם קנס אלא במומר שבא לירש לישראל וכמו שנראה מלשונם שכתב הרמב"ם ישראל שהמיר יורש את קרוביו הישראלים כשהיה וכו' וכן בתשובת רבינו משולם בין רבינו קלונימוס שהביאו הרא"ש בתשובותיו כלל י"ז דסבר שמן הדין אינו יורש את אביו לא מיירי אלא באביו ישראל שכתב כי המיר לא איקרי זרעיה ולא ירית ליה לאבוה כדכתיב להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך וכו' עד מי שזרעו מיוחס אחריו יצא מומר שאין זרעו מיוחס אחריו.

5אבל בנדון דידן שהמוריש והיורש הם מומרים אי חשבת להו ככותים גמורים להיות שבשעת מיתת המוריש נטמעו בין הכותים ודאי שיורש את אביו דבר תורה כדאמרינן בקדושין פרק קמא אמר רבא דבר תורה כותי יורש את אביו שנאמר וחישב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית ליה יורשים וכן פסקו הפוסקים הרמב"ם פרק ששי מהלכות נחלות והטור חשן המשפט סימן רפ"ג.

6ואף אם נרצה לומר שהדין או הקנס כולל גם כן כשהמוריש מומר יהיה דוקא כשהיורש הוא ישראל בשעת מיתת המוריש דכיון שהוא ישראל אף על פי שאינו יורש אמתי כיון שהיורש האמתי הוא מומר חשבינן ליה כמאן דליתיה ונכנס היורש הישראלי במקומו כדמוכח מההיא תשובה הנזכרת שכתב הרא"ש בשם רבינו משולם שענין השאלה היה על מומר שנתן הירושה שהיה לו לירש מאביו לאמו ומת אביו ותבעה אמו הנכסים ויורשי בת המומר תבעו גם כן הנכסים וכתב דכיון שאין המומר יורש את אביו מיד כשמת אבי המומר זכתה בת המומר בנכסי אבי אביה ולא היה למומר מעולם זכייה בהן ומתנתו לא היה מתנה כלל דכיון דהפקיעו חכמים ירושתו עמדה הבת במקומו וזכתה בנכסי אבי אביה וכל טצדקי דמצית למעבד להעמיד הנחלה בחזקתה אין עונש בדבר וכן הכריע הרב רבי דוד כהן זכרו לברכה בתשובותיו בית כ"ה שכשאמרו חכמים שלמומר הפקיעו חכמים לירושתיה מניה אין הכוונה לומר שכל הקודם בה זכה אלא לומר שהמומר חשבינן ליה כאלו לא היה מעולם וקם היורש הבא אחריו במקומו ואם למאן דאמר שמה שהמומר אינו יורש אינו אלא מטעם קנסא אמרינן דלא כל הקודם זכה אלא לומר דקם היורש אשר למטה ממנו במקומו כל שכן למאן דסבר דטעמא שהמומר אינו יורש הוא מדין תורה שהתורה פקעה לירושה ממנו דפשיטא ופשיטא שלא הופקרו הנכסים לכל מי שיזכה המלה מיותרת בהם אלא שיעמוד היורש הבא אחריו במקומו וכמו שכתב שם הרב ה"ר דוד הכהן ז"ל וז"ל דלא מבעיא לרב צדק גאון ור"ח דסברי דבר תורה דמומר אין לו דין ירושה דודאי אית לן למימר דכיון שאין המומר יורש מיד כשמתה אחותו זכתה אחותה היהודית בנכסי אחותה שמתה ולא היה למומר זכות בהם דכיון שהתורה פקעה ירושתו ממנו עמדה האחות במקומו וזכתה בנכסי אחותה וכו'.

7הרי שלדברי כלם בין למאן דמבטל ירושת המומר מדין תורה בין למאן דמבטל לה מדין קנסא אין כאן הפקר לכל מאן דזכי באותן הנכסים כי אם להעמיד היורש הבא אחריו במקומו וכיון שכן מוכרח הוא שיהיה היורש הקם במקום המומר יהודי בשעת מיתת המוריש כדי שיהיה יורש אם מדין תורה אם בשביל התקנה.

8אבל בנדון דידן זאת הנערה אשר בידה הנכסים אין לה דין יורשת כלל להיות כי כפי הנשמע בשעת מיתת המוריש שהניח הנכסים הנז' עדיין לא נולדה ולא נתעברה אמה ממנה ואם תאמר שתזכה מצד אמה שבאה ליהודית קודם זה היורש שבא עתה מקרוב גם אמה לא היתה יהודית בשעת מיתת האיש הנזכר אשר הניח הנכסים ואם לא היתה יהודית באותה שעה איך תזכה בירושה לא מדין תורה ולא מדין תקנה בואפן שאם באנו להסתכל מי הוא היורש האמתי בשעת מיתת האיש הנזכר נמצא שהיורש האמתי הוא זה האיש שבא עתה מקרוב שהוא בן בתו של המת הנפטר וחזרה ירושה לסיני שמי שאינו אינו יורש את אביו כמו שכתבתי:

9ואף אם נרצה לומר שאין יורש כי אם העומד ביהודית וכיון שקדמה הנערה לבא ליהודית וקבלה עליה עול מלכות שמים נמצא שהיא היתה היורשת הקרובה אל המת וזכתה בנכסים אף אנו נאמר שהמת המצוה לא קבע זמן לנתינת הנכסים אלא סתם ואמר שיתנום ליורשיו הקרובים והראה מקום לאשתו באיזה מקום תתנם ואמר לה שתתנם פה שאלוניקי ליורשיו הקרובים לו וכיון שלא קבע זמן כמו שהנערה הזאת בשעת מיתת המת לא היה לה שם יורשת ואפילו הכי חשבת לה ליורשת בשביל שבאת לעבוד את ה' גם זה היורש האמתי אף על פי שלא היה לו שם יורש בשעת מיתת המת להיותו כותי מכל מקום כיון שבא עתה לחסות תחת כנפי השכינה למה לא יהיה לו שם יורש כיון שהוא יורש אמיתי מדין תורה דבשלמא אם קבע זמן והנערה באה מתוך הזמן והיורש בא אחר הזמן היינו אומרים כיון שקבע זמן והנערה באה בתוך הזמן נמצא שבזמן ההוא לא היה יורש קרוב ממנה אבל כיון שלא קבע זמן כמו שבאה הנערה ליהודית ומצד זה אתה רוצה לעשותה יורשת גם זה האיש בא ליהודית וראוי להיות יורש שהוא היורש האמתי מדין תורה.

10ולכן ראוי שיתנו לו הנכסים שנשארו מהמת הנזכר כי אין כאן יורש קרוב ממנו.

11ועוד שאפילו במקום דאיכא יורש ישראל בשעת מיתת המוריש כגון ישראל שהמיר ואחר כך מת אביו של מומר כתב הרא"ש בפסקיו בקידושין וזה לשונו אם אפשר טוב לתתו ביד בית דין דלא יהבינן ליה דאזיל ואכיל כדאמרינן גבי קנס בכתובות ואם ישוב יתנו לו ירושתו עד כאן.

12ובנדון דידן כן עשו בית דין קהל קדוש מאיור שלא נתנו הנכסים בהחלט כי אם בתורת הלואה אולי ישוב היורש האמתי ועתה כבר בא ושב וסופו הוכיח על תחילתו דלא הוה זה היורש אביק מיבק וצדקו בית דין במה שעכבו הנכסי' לראות אולי ישוב היורש באופן דבנדון דידן אפילו היה בשעת מיתת המוריש יורש ישראל ויהודי לא הוה פקע ירושת זה היורש האמתי כיון שראינו שבא להתיהד שסופו הוכיח על תחלתו שכונתו מתחלה לשמים וכיון שעכבו בית דין הנכסים בידם ולא הוציאו מידם הנכסים אלא בתורת הלואה היה מן הדין לתת לזה היורש הנכסים כל שכן עתה שבשעת מיתת המוריש לא היה שום יורש יהודי ונוסף על זה שעכבו ב"ד הנכסים בידם דפשיטא ופשיטא שזכה זה היורש בירושתו ולא זכתה הנערה הנז' כלל באותן הנכסים וחייבים היא ובעלה להחזיר השנים אלפים לבנים כמו שנתחייבו בקנין גמור כאשר בא בשאלה לפי שלעולם לא זכתה באותן הנכסים ומעולם לא פקעה הירושה מזה היורש ולאפס הפנאי איני מאריך יותר ועוד כי בזה די לפי עניות דעתי ומה שאמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.