דברי ריבות שמא

1שאלה ראובן ושמעון היו דרים בעיר אחד והם סוחרים והיו להם שני פקידים בעיר אחרת כל אחד ואחד פקידו בפני עצמו ויהי היום ונתחברו שני הפקידים הנזכרים וכתבו לראובן ושמעון על סחורה רמוזה שנתיקרה ויועדו יחדיו ראובן ושמעון נכרתה ברית בין שנינו ונשלחה הסחורה הזאת למקום ההיא בחברה ושותפות ולקחו סך אותה הסחורה באשראי בהמתנת זמן ונכנסו ערבים פרענים זה לזה בשטר ושלחו הסחורה לפקידיהם וצוו שימכרוה ושיחזרו הריטראטו לפרוע ובעלי חובים ובין כך ובין כך חלה ראובן וכראות שמעון כי ראובן חלה ולא יתרפא מחוליו כי היה חוליו מסוכן כתב לפקידו שידבר עם פקיד ראובן ימהר יחיש לשלוח הריטראטו מהסחורה לפרוע ובעלי חובים קודם שימות ראובן וכן עשו שהשני פקידים עשו חשבון ביניהם מה שעלתה הסחורה ושלחו בספינה אחת מה שהיה צריך לפרוע החובות ואת היותר נטל כל אחד חלקו פקיד ראובן חלקו ופקיד שמעון חלקו ויהי שקרה מקרה שנתאחרה הספינה בדרך לבא עם הריטראטו מת ראובן והגיע זמן פרעון הסחורה אשר לקחו באשראי והנוגשים אצים לשמעון לפרוע החוב ופרע שמעון חלקו וחלק ראובן לא היה לו מעות לפורעו מה עשה עשה סחורה מהבגדים העתידים לבא מהריטראטו של הסחורה הנזכרת ולקח מעות מוקדמים מהקונים שלמסור להם הבגדים כשיבאו ופרע החוב וכן עשה כשבאה הספינה מסר הבגדים לקונים ההם עתה באה אלמנת ראובן ותובעת כתובתה מאותם הבגדים שהיה לו לראובן בעלה שותפות בהם ושמעון טוען כי לא היה לו לראובן שום מעות בסחורה ההיא כי אם ההנאה לבד ועוד כי שמעון לבדו הוא המוציא והמביא כי לא היו עושים עיקר אלא משמעון כי ראובן היה חשוב בעיני המלוים כמת להיותו חולה והאלמנה אומרת בעלי ראובן קנה אותם הנכסים ונשתעבד בשטר עליהם ממש כשמעון והיו באחריותו ובאו לרשותו ולכן כתיבתו קודמת ותובעת הבגדים הבאים מהריטראטו יורנו מורנו אם יש לאלמנה הזאת כח ושום זכות בטענותיה נגד שמעון יאיר עינינו באור תורתו וכסא הכבוד מעלתו יכון לעד אמן.

2תשובה לכאורה היה נראה שהדין עם האלמנה ותוכל לגבות כתובתה מאותם הבגדים שבאים בספינה שהיו מחציתם לחשבון ראובן בעלה שהיה שותף בהם עם שמעון וטעמא דמילתא דאע"ג דאמרינן בכתובות פ' הכותב האי מאן דאיכא עליה כתוב' אשה ובעל חוב ול"ל אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן מאי טעמא יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא וכתב הרמב"ם הלכות אישות פרק י"ז וז"ל אם לא הניח מטלטלין כדי ליתן לשניהם נותנין לבעל חוב כל חיובו תחלה ואם נשאר לאשה מה שתטול בכתובתה תטול ואם לאו תדחה באופן שנראה בנדון דידן שהדין עם שמעון ולא עם האלמנה מכל מקום כבר כתב הרמב"ם ז"ל שם הפרק הנזכר דנדונייא של האשה היא כחוב דעלמא וכן כתב שם הרב המגיד דלא הורע כח האשה אלא בעיקר הכתובה שהרי לא חסרה בו כלום אבל נדונייתה הרי הוא כחוב בעלמא וכן כתוב בספר התרומות וכן כתבו חכמי לוניל וכיון שכן בנדון דידן היה נראה שהדין עם האלמנה שהרי שטר כתובתה קודם וקיימא לן ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ומוציאין אותו מידו כמו שכתב הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ב' מי שיש לו חובות הרבה כל שקדם חובו גובה תחלה בין מן הלוה עצמו בין מן הלקוחו' ואם קדם האחרון וגבה מוציאין מידו שכל שקדם חובו זכה ואף על גב שכתב שם הרמב"ם שאין דין קדימה במטלטלין אלא כל שקדם וגבה מהן זכה אף על פי שהוא אחרון בנדון דידן קדם שמעון וגבה מטלטלין אמרינן דזכה אף על גב שהוא מאוחר לכתובה ליתא משום דהא דאמרינן דאין דין קדימה למטלטלין הני מילי כשלא שיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אבל אם שיעבד הלוה למלוה מטלטלי אגב מקרקעי דין המטלטלין כמקרקעי ואם קדם ב"ח מאוחר וגבה מטלטלי מוציאין אותם מידו וכן פסק ח"מ סימן ק"ד והרא"ש והר"ן וגם הרשב"א בתשובותיו סי' אלף ה' וכיון שכן ודאי דבר ידוע הוא שבשטר הכתובה שיעבד ראובן הנפטר מטלטלי אגב מקרקעי דקנאו ודאקני נמצא שאותם המטלטלים שתפס שמעון נשתעבדו תחלה לכתובת האש' הנז' ולא מהנייא ליה תפיסתיה והאלמנה מוציאה מיד הלקוחות לפי שאותם המטלטלים היו קנויי' ממש לראובן בעלה כמו לשמעון שהרי שניה' קנו הסחור' הראשונה ששלחו ונשתעבדו שניהם והטענות שטוען שמעון שלא היה לו לראובן באותם הנכסים כי אם ההנאה לבד הבל הוא באופן שמכל הטענות האלו היה נראה שהדין עם האלמנה.

3אבל כד מעיינן שפיר נמצא שהדין עם שמעון ומהנייא ליה תפיסתיה וטעמא דמילתא שכתב הרמב"ם פרק ב' הלכות מלוה ולוה דהא דאמרינן דב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה הני מילי בקרקעות שהיו לו בעת שלוה אבל הקרקעות שקנה אחר שלוה מבעלי חובות הרבה אף על פי שכתב לכל אחד מהן מה שאני עתיד לקנו' משועבד לך אין בהן דין קדימה אלא כלן שוין וכל שקדם וגבה זכה אף על פי שהוא אחרון וכן פסק ח"מ סי' ק"ד וכן כתב ה"ר יונה ז"ל וזהו אפילו במקרקעי כל שכן במטלטלי כנדון דידן אף על גב דנשתעבדו אגב מקרקעי דפשיטא ופשיטא דמהנייא ליה תיפסתיה לשמעון אפילו שגבה מעצמו בלא בית דין כמו שכתב הטור שם סי' ק"ד וכיון שכן בנדון דידן שאלו הנכסים ידעינן בבירור שקנאם ראובן אחר שלוה אלו החובות נמצא שאין בהן דין קדימה אף על גב דנשתעבדו אגב מקרקעי תחלה לכתובת האשה גם כן נשתעבדו לב"ח המאוחר אגב מקרקעי וכיון שכן כלן שוין בשעבוד ההוא ואם קדם ותפס האחרון זכה וכן כתב מהרי"ק ז"ל סי' ק"ד וז"ל ומתוך זה יתבאר לך שמה שכתב רבינו שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אז דינם כמקרקעי ואם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו היינו דוקא במטלטלין שנתברר בעדים שהיו בידו קודם שלוה מהשני אבל אם לא נתברר כן בעדים מחזקינן ליהו כלוה ולוה וקנה דקיימא לן בפרק מי שמת דיחלוקו ואם קדם השני וגבה זכה ושים עיניך ולבך בזה שכמה גדולים ראיתי שטעו בו ע"כ הרי לך שכשהדבר ספק מחזקינן ליהו כלוה ולוה וקנה ומהניא תפיסת המאוחר כל שכן בנדון דידן דידעינן בודאי שאלו הנכסים לקחן אחר שלוה מהשני דפשיטא ופשיטא דמה שגבה גבה ולית לה לאלמנה נגד שמעון כלום. זהו מה שנראה לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.