דברי ריבות תט

1שאלה ראובן היה לו בת ושמה לאה ושידכה עם בחור אחד ויהי כי ארכו הימים בשביל סבה מה, הסכים ראובן לבטל השדוכין הנזכרים באופן שנתבררו ונתפשרו ביניהם ראובן הנזכר והבחור המשודך ויתפרדו איש מעל אחיו וכשראתה לאה הנזכרת שנתפרדה החבילה מהמשודך שלה יצאת יום אחד מבית אביה והלכה לבית המשודך וקבלה קדושין ממנו ונשאת לו שלא מדעת אביה ושלא ברצונו ולכן לא רצה לתת לה שום דבר לנדונייתה ויהי כראות לאה הנז' שלא רצה אביה לתת לה כלום תובעה ממנו שתי תביעות חדא תובעת כתובת אמה שמתה ועוד שנית תובעת ממנו כל מה שהזמין לנדוניית' באומרה שזכתה באותם הכלים שהיו מזומנים לתת לה וראובן הנזכר טען כיון שעשתה נבלה כזאת לצאת מביתו ולינשא לאיש על אפו ועל חמתו שלא מדעתו אינו רוצה לתת לה כלום ושאל השואל הדין עם מי.

2תשובה על ענין תביעת כתובת אמה פשיטא ופשיטא שאין בטענתה ממש כיון שדין תורה הוא שהבעל יורש את אשתו ואפילו במקום שיש מנהג שמחזיר האיש מחצית הנדוניא זהו דוקא כשלא נשאר זרע מהאשה שיחיה כך וכך כמו שמתנים ביניהם אבל בנדון דידן שיש זרע מאותה האשה והיא לאה הנזכרת שהיא התובעת פשיטא שאין לה כלום שאביה יורש לאמה וכן כתב הרי"בש בתשובותיו סימן ק"ה וז"ל מה ששאלת אם שומעין לבן הבא לתבוע כתובת אמו אחרי מיתתה מה שאלה היא זו פשיטא שאין שומעין לו אחרי שאין שם תקנה בענין הכתובות שהרי הבעל יורש הכל מן הדין כתובה ותוספת ונדוניא ואין להן במקום הבעל כלום:

3וגם בתביעה השנית אין הדין עמה וזה דאף על גב דתנן במסכת ערכין פרק שום היתומים אחד המקדש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן ורש"י רבותא קמ"ל דאף על גב דעדיין לא נעלום הרי הן בחזקתן משעת לקיחה באופן שנראה מכאן שהכלים שקנה ראובן לנדוניית בתו הן בחזקתה וכן מתוך משנה זו פסק הרמב"ם ז"ל הלכות מלוה ולוה פרק ראשון אין בעל חוב גובה לא מכסות אשתו ובניו של לוה ולא מבגדים צבועין שצבען לשמן אף על פי שעדיין לא לבשו אותו ולא מסנדלים חדשים שלקחן לשמן אלא הרי אלו שלהן וכן פסק חו"מ סימן צ"ז מכל מקום הרי כתב שם הרמב"ם ז"ל במה דברים אמורים בכלי החול אבל בגדי שבת והמועד גובה אותן בעל חוב וכן פסק הטור והכי אמרינן בירושלמי בגדים של בניהם ובנותיהם אין שמין של רגל ושל שבת שמין וכמו שפירש מגיד משנה שאינו עולה בדעת הבעלים להקנות להם בגדים אלו המכובדים שהם מיותרים על דעת שלא יוכל למוכרן וכיון שכן כלי הנדוניא הם מכובדים והם בחזקת האיש עד שיתנם לבתו.

4ועוד בנדון זה אפילו בגדי חול לא זכתה הבת וטעמא דמלתא משום דקאמר בגמרא פרק הגוזל עצים דטעמא שהמקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו אמר רבי אבא משום דנעשה כמי שהקנה להם כסות אשתו ובניו מעיקרא וכתב הרמב"ן הביאו הרב מהרי"ק בטורים סימן צ"ז שמעינן מהא דבעל זוכה מיד המוכר והם זוכים מידו וכתב נמקי יוסף בפרק המקבל וז"ל וכיון דמהאי טעמא הוא כבעל חוב דאקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי וכתב ליה דאקנה זכה בכסות אשתו ובניו שכיון שמידו של לוה זכו אשתו ובניו שעבודו של מלוה קודם להן כיון דכתב ליה דאקנה. הרי לך דאין הבנים זוכים במה שלוקח להם אביהם מיד המוכר כי אם האב זוכה מיד המוכר ואחר כך האב מקנה לבנים וכיון שכן בנדון דידן כל כלי הנדונייא זכה בהם האב ואם יצוייר איזה זכות לבת הוא מתוך ההקנאה שמקנה לה האב וכיון שכן אנן סהדי בנדון דידן שהיתה הקנאה בטעות דאומדן דעת הוא דאדעתא שתנשא בתו שלא מדעתו לא הקנה לה לא בגדי חול ולא בגדי שבת.

5ובגדולה מזו כתב הריב"ש בתשובותיו סימן קכ"ט על ראובן שהיה לו בת גדולה וקנה לה תכשיטין לצורך נדונייתא ליתנם לה לזמן נישואיה וקידשה ללוי ומת ראובן ובא לוי ותובע התכשיטין שקנה לה אביה והבן היורש טוען שאף על פי שקנה את האשה לא קנה את הנדור לה וכו' והשיב וז"ל הבת לא קנתה החפצים ההם אף על פי שיהי' דעת האב לתתם לה כשתנשא כיון שעדיין לא נתנם לה הרי לך שאף על פי שהיא נשאת למי שקדשה אביה מ"מ לא אמרינן שזכתה בתכשיטין משעת לקיחתן עד שיתנם לה אביה בפועל בשעת כניסתה לחופה ולעולם הם בחזקת האב עד שהיורש יורש אותם בנדון דידן שיצאת מאת אביה ומסרה עצמה לאיש זר אשר לא חפץ בו אביה לא כל שכן דאמרינן שאין לה שום זכות בתכשיטין והם עומדים ברשות האב לעשות מהם מה שירצה כלל העולה דבהא סלקינן ונחתינן דלאה הנזכרת אין לה טענה נגד אביה לא על כתובת אמה ולא על התכשיטין המזומנין לה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.