דברי ריבות נד

1תשובה עיינתי בדברי החכמים השלמים הפוסקים הראשונים וראיתי כי נעשו שותפים להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית להיותם דנין דין אמת לאמתו וזה שעלה מדבריהם שאין ממש בהסכמת תקנת קצת הממונים שהסכימו שלא למנות ממונים קרובים הפסולים להעיד והדין דין אמת אבל במחילת כ"ת הלכתא כותייהו ולא מקצת טעמייהו.

2וזה שאם כדבריהם כן הוא שעקר ויסוד קיום הנהגת הממונים תלוי במינוי הקרובים ודאי שהאמת אתם שאין כח ביד הממונים הנמצאים לעת כזאת אפילו כלם יחד לתקן ולהסכים שלא למנות קרובים פסולים להעיד זה לזה כיון שנמשך מזה בטול וקלקול יסוד ועקר ההסכמה הקדומה המקובלת והמתוקנת בכל הקהלות יצ"ו והם לא נתמנו אלא לאשר ולחזק ולגדור ולקיים ולא להרוס ולקלקל.

3אבל במה שהאריכו בראיות ברורות לומר שהקרובים כשרים לדון כשקבלום עליהם הם דברי מותר בנדון דידן וזה כי מה שנתמנו קרובים בימים ראשונים היה בדרך מקרה וגם היום אם היו ממנים קרובים ודאי שהיו כשרים כיון שנתמנו וקבלום עליה' אבל לא הסכימו בתחלת תקנת והסכמת סדר הממונים שעל כל פנים יהיו הממונים קרובים לשנאמר שעתה מבטלים התקנות הראשונות בהסכימם שלא יהיו קרובים אלא ודאי הראשונים ביררו הממונים שעלה בדעתם בעת ההיא קרובים היו או רחוקים היו ועכשיו אלו האחרונים נראה להם לעשות תקנה ולעמוד על דין תורה שלא למנות קרובים ודאי שיש לאל ידם לעשותו כי הרשות נתונה להם כמו שכתוב בלשון ההסכמה וז"ל וכל תקנה וסדר אשר יעשו ויתקנו הכל יהיה עשוי ומתוקן זולת אם ירצו לתת סדר שלא יוכל שום אחד לתת לבתו בנדוניית' אלא סך הנרא' בעיניה' או אם יסכימו לעשו' תקנ' על מיני סחורות וכו'.

4הרי שהרשות נתונה להם לעשות הנראה בעיניהם זולת השתי תקנות הנזכרי' כיון שבתקנתם זו אינם מבטלים שום תקנה מהתקנת הראשונות.

5אבל מטעם אחר נראה בעיני שאין ממש בהסכמת הממונים המסכימים שלא למנות קרובים וזה כי לפי מה שכתוב בשאלה נראה שנועדו נוסדו יחד ששה מהממונים והסכימו ההסכמה הנזכרת שלא מדעת ולא במעמד השלשה הממונים הנשארים חבריהם וזה ודאי אין ממש בהסכמת' כמו שכתבו הפוסקים האחרונים חכמים שלמים הם אתנו וכל ראיותיהם אין בהם בהם נפתל ועקש ומכל מקום אענה אף אני חלקי להפצרת השואל וזה דתנן בסנהדרין פ' קמא לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי צריך למחוק תיבת עד אחד הטייתך לרעה על פי שנים ופריך בגמרא סוף סוף לרעה על פי שנים לא משכחת לה אי אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין אכתי חד הוא אי עשרה מזכין וי"ג מחייבין תלתא הוו אמר רבי אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין וכו' פירש רש"י דתנן בפרק היו בודקין י"א מזכין וי"א מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים שנים דהשתא הוה ליה שקול דאינו יודע כמאן דליתיה דמי ופשו ליה כ"ד משכחת ליה על פי שנים י"א מזכין ושלשה עשר מחייבין.

6וגרסינן עוד בגמרא אמר רבי אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחילה פשיטא מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן ליה פירש רש"י מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות ומשום הכי מספקא ליה קא משמע לן דמאי דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי.

7הרי שהאומר איני יודע אפילו בהיותו במעמד חבריו אין הכרעת חבריו הכרעה וכן פסקו כל הפוסקים בנדון דידן שלא היו השלשה הממונים הנשארים במעמד חבריהם בשעת ההסכמה לא כ"ש דלא הוי הכרעתם הכרע' לעשות ההסכמה באומרם שהם הרוב ולכן גמרתי אומר שאין ממש בהסכמתם זו ואם אמת היה הדבר ששמעתי שמת אחד מהממונים לא זו לבד יהיה שאין ממש בהסכמתם זו אלא נתפרדה החבילה ובטלה כל הברירה באופן שאם השמנה ממונים הנשארים יבררו ט' ממונים אחרים לשנה הבאה אין בברירתם ממש ואין בשום תקנה שיעשו אפילו הבאים אחרים ממש כמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ששי סי' י"א.

8וקיום להעמדת הממונים על תלם יהיה בא' משני פנים או אם נבררו הט' ממונים הבאים במעמד כל התשעה ממונים היוצאים קודם שנפטר האחד לבית עולמו או אם כבר נפטר לבית עולמו קודם ברירת הממוני' צריך שכל קהילות הקדש אשר בלי"פנטו יבררו אחר במקומו ואז יהיה גדר וסדר הממונים על תלו כדמוכח מתוך השאלה הנז' ולהיות הדברים ברורי' איני מאריך בראיות ומאמרים ומה גם עתה אחר שכתבו כמה רבנים ראשונים גם אחרוני' לכן קצרתי וכתבתי מה שאמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.