דברי ריבות נז

1בקהל אחד הסכימו שלא יקחו לראובן לא לחכם ולא לחזן עד מלאת עשר שני' וזה טופס הסכמתם אנו ח"מ הסכמנו שמהיום ועד מלאת י' שנים רצופים שלא יהיה רשאי ולא יוכל שום יחיד מקהלנו לקבל לראובן לא לחכם ולא לחזן וכל הנ"ל קבלנו עלינו לגמו' ולקיי' לשמור ולעשות בגזרת אמרת אלוד צרופה חרמותיה אלותיה קללותיה ובגזרת נח"ש וכל מי שימאן ויסרב ויעבור ח"ו על הסכמתינו זאת תוך העשר שנים הנז' מעתה ומעכשיו נחזק אותו למוחרם ומנודה לשמים ולבריות ובפרט מי שיעלה על לבו לקבל לראובן הנז' לחכם או לחזן תוך הי' שנים הנ"ל יהיה באלה ובחרם ובשמתא כל הנדויין והחרמות והאלות והקללות והשמתו' שנעשו מימות מרע"ה ועד עכשיו יחולו על ראשו ושלום על הפטורים ילמדנו רבינו אם המקבל עליו לראובן הנז' תוך הי' שנים לחכם או לחזן אם הוא מוחר' ומנודה כפי הסכמתינו.

2תשובה דברי השאלה לא הובררו כל הצורך וזה שיש לחלק בענין קבלת ראובן לחכם או לחזן בין יחיד לרבים וזה שאם רבים מקבלין אותו לחכם או לחזן צריך לדקדק אם הם רוב החתומים מקבלי ההסכמה שאם הם הרוב ודאי שיש לאל ידם לבטל ההסכמה הראשונה ולהתירה אפילו שהמיעוט היו מוחי' בידם וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל וקהל עשו תקנה בחרם ונמנו להתירה וראובן מוחה היוכלו הקהל להתירה בלא דעתו יראה לי שהסכמת הקהל תלויה ברוב דעות שעל כל חילוקי דעות אמרה תורה אחרי רבים להטות הילכך הקהל ראויים להתיר לעצמן בלא הסכמת ראובן ומי שלא הסכים בהתרה לדידיה לא הותר.

3ובתשובה אחרת כתב ועל כל ענין שהקהל מסכימים הולכים אחר הרוב והיחידי' צריכין לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים. דאם לא כן לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר אם יהיה כח ביחידי' לבטל הסכמת' לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמה של רבי' אחרי רבי' להטות ולכן בנדון דידן אם הרוב מתירין החרם שעשו ומקבלין לראובן הנזכר לחכם או לחזן הרשות בידם ואפילו בתוך הזמן שקבעו להמשך ההסכמ' יכולין להתירה משום דהוה ליה כמתנים להיות אסורים בדבר עד שיסכימו להתיר וכן כתב הרשב"א אפילו לא בטלה הסבה שבשבילה תקנו והחרימו אם רצו להתיר מתירין ואפי' בתוך הזמן שקבעו להמשך התקנה.

4ולכן בנדון דידן אם הרוב מסכימין לדעת א' ומתירין החרם הראשון ודאי שהוא מותר ויכולין לקבל לראובן הנז' לחכם או לחזן אבל אם הם המיעוט וכל שכן אם הוא יחיד פשיטא ופשיטא שהוא נכשל ועונו ישא האיש ההוא לפי שהוא מחוייב לקבל עליו גזרת הרבי' הגוזרי' עליו כל שכן שלא יוכל לבטל מה שכבר הסכי' וקבל על עצמו בחברת הרבים כיון שהרבים מוחים בידו.

5אבל מה שיש לדקדק בזה הענין הוא אם יחוייבו הרבים להבדל ולהתרחק מהאיש ההוא העובר בדין מנודה ומחורם אף אם לא יכריזוהו ויחרימוהו עתה מחדש אם לא וזה דאיכא מאן דאמר שצריך להתרחק ממנו כדין כל מנודה ומחורם שהחרימוהו בית דין אחר שקבל על עצמו כן אם יעשה כך ועבר ועשה ואיכא מאן דאמר דכל קבלת חרם ונדוי קודם מעשה אינו אלא כעין שבועה שהם מחוייבים לקיים אותו דבר אבל לא שיהיה כמנודה להתרחק ממנו.

6ומתוך דברי הר"ן בתשובותיו סי' ס"ה שהאריך בזה נראה דבנדון דידן חייבין להבדל ולהתרחק מהאיש העובר כדין מנודה לפי שכתב בסוף דבריו שחרם שמטילין ציבור קודם מעשה אינו אלא לאסור אותו דבר היינו בסתם אבל כשמפרש שכל העובר יהא דינו כדין מוחר' ומנודה ודאי דחל הנידוי ולכן פסק בנדון ההוא שכיון שדברי פלוני מוכיחי' שלא לאסור עצמו הדבר בלבד אמר כן שהרי פירש ואמר שיה' מוחר' ומנודה לכל ישראל ודאי שנדויו נדוי אף כאן בנדון דידן שכיון שפירשו בפירוש מעתה ומעכשיו נחזיק אותו למוחרם ומנודה לה' ודאי שלא לאסור הדבר לבד אמרו כן אלא לנהוג בו מנהג מנודה ומוחרם.

7ועוד בר מן דין איכא למימר בנדון דידן ולאו קל וחומר הוא ומה המנדה את עצמו ופירש על הדרך שכתבתי נדויו נדוי וחייב כל אדם להתרחק ממנו ארבע אמות ולא אמרינן לאו כל כמיניה לאסור עלינו ארבע אמות דידיה ושאר דברים בשביל קבלתו בנדון דידן דכל אחד מן החתומים קבל על עצמו לנהוג על העובר דין מוחרם ומנודה ולא אסר כי אם לעצמו לא כל שכן דחל הנדוי.

8לכן מכל מה שכתבתי נראה דחל הנדוי מעיקרא וצריך להתרחק ולהבדיל מהעובר על ההסכמה. ואף על גב דהריב"ש סימן ס"ב כתב שקהל שכתבו וכל העובר יהיה מוחר' ומנודה אם יודע לראובן ששמעון פרץ גדר אינו חייב לנהוג בו דין מנודה אחרי שלא נהגו כך וודאי שעל דעת המנהג הם מתקני' היינו לפי שלא קבלו על עצמ' לנהוג בו דין מנודה אבל בנדון דידן שקבלו כן על עצמם כנראה מתוך דברי השאלה אפילו הריב"ש מודה בזה. זהו מה שנראה לע"ד ואמ' לי לבי נאם יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.