דברי ריבות עד

1שאלה עד היא שנתחייב שמעון בקנין ושבועה לתת לראובן מאתי' ועשרים עורות לזמן פלוני וכו' וכתוב עוד בשטר אשר ביניהם ואם יהיה באופן שלא ימצא לקנות עורות נתחייב בכלל השבועה לפרוע לו ערך שלשים אשפ' לעור לזמן הנזכר וכו' אחר כך בהמשך הזמן נתייקרו העורות יותר משלשים אשפרי ויש לו לשמעון עורות בזמן הפרעון אע"גב דלא היו לו בזמן החיוב מי אמרינן כיון שיש לו עורות בשעת הפרעון חייב לתת ולפרוע העורות כאשר נשבע או דלמא כיון שלא היו לו בשעת החיוב וגם עתה בשעת הפרעון שיש לו עורות כבר נתייקרו יותר מערך שלשים לא יפרע כי אם שלשים אשפרי על כל עור.

2תשובה נראה לע"ד שלכאורה היה נראה שאינו חייב שמעון לתת עורות וטעמא דמלתא משום דמתוך דברי השטר נראה שבשעת החיוב לא היו לו לשמעון עורו' שכן כתוב בשטר ואם יהיה באופן שלא ימצא לקנות עורות וכו' משמע דבין ראובן בין שמעון ידע דלית ליה לשמעון עורות בההיא שעתא וכיון שכן לא חל עליו על שמעון חיוב נתינת העורות משום דדבר שאינו ברשותו של אדם הוי כדבר שלא בא לעולם וכן כתב הרמב"ם פרק כ"ב הלכות מכירה וז"ל דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו מקנה והרי הוא כדבר שלא בא לעולם וכן הטור סימן רי"א.

3וכי תימא ניחא היכא דליכא שבועה בנדון דידן דאיכא שבועה אפשר לומר שחומרת השבועה גמר ומקנה אפילו בדבר שלא בא לעולם ליתא וכמו שכתב הרב בר ששת ז"ל בתשובותיו סימן שכ"ח עיין שם וגם הר"ר יוסף קולון ז"ל שרש פ"א כתב שהשבועה אינה אלא לזרז הפרעון ואם פרעון אין כאן שבועה אין כאן שלא נשבע זה לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב והביא כמה וכמה ראיות על זה עיין שם וכלל העולה מדבריו שאין השבועה מוספת שום חיוב פרעון יותר משאם לא נשבע אלא השבועה מיתלא תלייא בפרעון לזרזו במקום שישנו אבל במקום שאין פרעון אין שבועה וכיון שכן בנדון דידן שאין כאן חיוב פרעון עורות להיות שלא באו לעולם כיון שלא היו ברשותו גם חיוב שבועה אין כאן.

4כל מה שכתבתי היה נראה לכאורה אבל כד מעיינת בה שפיר חייב שמעון לתת לו העורות כיון שבאו לידו וטעמא דמילתא שכתב המרדכי בבתרא פרק המוכר את הבי' בשם רב נסים גאון ז"ל אם ראובן מכר כור חטים לשמעון בדינר וקנו מידו וקבל הדמים ולאחר זמן תבעו ונמצא שלא היו לו חטים בשעת קנין שחייב להעמיד לו מקחו ואפילו נתייקר והביא ראייה מהתוספת' המוכר לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לאו כל הימנו לאבד זכותו של זה וגם בירושלמי כתב הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו.

5הרי דלסברת כל הני חייב שמעון לתת עורות על כ"פ אף על פי שלא באו לידו וזה מכח הקנין כל שכן בנדון דידן שבאו לידו ואיכא שבועה דאפשר דאפילו הרמב"ם דפליג עלייהו מודה דחייב לקיים שבועתו לא מחמת שהשבועה עושה קנין מן הדין אלא שחייב להשלים לקיים שבועתו וכמו שכתב הבחינה הזאת הרב בר ששת בתשובותיו סימן שמ"א על דברי הרא"ש שכתב על אדם שהקנה דבר שלא בא לעולם ונשבע על כך דאע"ג שאין הקנין מועיל מן הדין חייב להשלים כדי לקיים שבועתו.

6ובר מן דין נראה דהרמב"ם מודה בנדון דידן דחייב ליתן לו העורות שיש לו וזה שהרי כתב בפרק כ"ב הלכות מכירה אבל הפוסק על שער שבשוק ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק משום דהוי כאלו היה ברשותו דאף על פי שאין לזה יש לזה אף בנדון דידן אף על גב דלא היה לו לשמעון עורות בשעת החיוב היו לו עורות לאחר שהיה אפשר לו לקנותם וכיון שכן חל עליו חיוב הקנין וכל שכן חיוב ותשלומין השבועה.

7ובר מן דין אפילו אם תמצא לומר שבשעת ההקנאה לא יצא השער ולא היה בידו של שמעון לקנות עורות מכל מקום כיון שאחר כך באו לידו עורות חייב ליתנם לראובן לקיים שבועתו וטעמ' דמילת' שכתב ה"ר יוסף קולון ז"ל שרש נ"ב אף על גב דנשבע על דבר שאין בידו לעשות זו היא שבועת שוא מכל מקום אם יזדמן לו האפשרות בעשיית הדבר מחוייב הוא לעשותה ולא עוד אלא שלא עבר על שבועתו ואף על גב שמתחילה לא היה בידו לא נתחייב משום שבועת ביטוי וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם שכתב פרק חמישי הלכו' שבועו' וז"ל כל מי שנשבע על אחרי' שיעשו כך וכך או שלא יעשו אפילו היו בניו ואשתו אין חייב בשבוע' ביטוי שהרי אין בידו לקיים ולא לבטל ומכין אותו מכת מרדות שהרי אין בידו לקיים שבועה זו ונמצא גורם לשבועת שוא ולמה אין לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותם אחרים שישמעו ממנו ותהא קיים שבועתו וכו' ואם קיימו דבריו הרי אלו משובחים שהרי לא הרגילו להוצי' שבועת שוא.

8הרי לך בהדיא דאף על גב דבשעת שבועה לא היה בידו שהרי נשבע על אחרים שיעשו אפילו הכי לכשיעשו תתקיים שבועתו ולא עוד אלא שהאחרים משובחים בעשות הדברים למען הקים את השבועה כל שכן וק"ו שהוא עצמו מחוייב בכח השבועה לקיים את המעשה אם יוכל הרי שנראה מדבריו והכריח לסברת הרמ"בם דאף על גב שבשעת השבועה לא היה בידו לקיימו אם אחר כך אפשר לקיימו חייב לקיים שבועתו ולכן גזרתי אומר שכיון שיש ביד שמעון עורות חייב ליתנם לראובן לקיים שבועתו זהו מה שנראה לע"ד בדרך קצרה שלא כתבתי אלא ראשי פרקים וריש מילין נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.