דרישה, חושן משפט ק:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 100:1
Open in the reader →1כתב הרמב"ם נותנים לו זמן שלשים יום מה שנותנין לו זמן אינו מבואר בגמרא אלא מתקנת הגאונים היא וכ"כ נמ"י עי' בב"י שהביא ל' הנמ"י ורצה להוכיח מל' נמ"י שבכל מלוה נותנין לו זמן ל' יום והקשה עליו ובאמת ל"ק מידי. וגם רבינו כתב שהרי"ף כתב בתשובה שבכל מלוה נותנין לו זמן והב"י כתב על דברי נמ"י ז"ל ובסמוך יתבאר שאין דעת הרי"ף בתשובה כן ושגם בדברי הרמב"ם מבואר שאינו סובר כן אלא כמו שפירש המ"מ שהוא האמת עכ"ל ור"ל שהמ"מ כתב בשם הרי"ף והרמב"ם דאם אין לו מטלטלין אלא קרקע ובא לגבות ממנה נותנים לו זמן משא"כ כשבא לגבות ממטלטלי ותימה לי דברי ב"י מהיכן ראה לפרש דברי נמ"י דאיירי בבא לגבות ממטלטלי ושאפ"ה הרי"ף והרמב"ם מצריכים ליתן לו זמן. ואי משום דכתב דבכל מלוה נותנים לו זמן. הרי גם רבינו כתב כן בסמוך בשם הרי"ף והגאונים ושניהם ר"ל דבכל מלוה בין שקבע לו זמן להלואה בין לא קבע זמן אבל לעולם לא איירי אלא כשאין לו אלא קרקע ונ"ל דדעת ב"י היה מדהאריך הנמ"י וכתב בכל מלוה אפילו היה לו זמן קבוע כו' ש"מ דתרתי קאמר כל מלוה בין בקרקע בין במטלטלים וזה אינו מוכרע כלל אלא מפני שבא לכתוב אח"כ שר"ח חולק מש"ה חזר וכתב פי' דכל מלוה דהרי"ף ר"ל אפילו קבע לו זמן וק"ל ומ"ש בתשובת הרי"ף והביאו בעה"ת בשער ג' והב"י במס"א ז"ל נותנים לו זמן ל' יום וזמן זה במכירת קרקעות אבל במכירת מטלטלי א"צ אלא עד שימכרו עכ"ל אין לדקדק מזה דס"ל להרי"ף דגם למטלטלים נותנים זמן שהרי כתב א"ל אלא עד שימכרו וכדי שימכרו מיהו בעי ליתן לו זמן. וכבר כתב הרי"ף בתשובה דגם בקרקע ל"ד ל' יום אלא פעמים מוסיפים ופעמים גורעין וכמש"ר בשמו. דז"א דהרי זמן דאיירי בהו הרי"ף ור"ח ושאר הגאונים אינו כדי למכור דזהו בכלל ימי ההכרזה שנותנים לו אלא נותנים לו זמן למבוקשו שאומר שבתוך הזמן ישתדל מעות בהלוואה או ימשכן או ימכור או באיזה עניין אחר שישתדל ואפ"ה שומעין לו משא"כ כשיש בידו מטלטלין דאין שומעין לו ליתן לו שום זמן להשתדל מעות ממקום אחר אלא אומרים לו מכור אלו המטלטלים שבידך והתחל במכירתן מיד או הגבם למלוה זה בחובו וכמ"ש ג"כ רבינו בסי' ק"א ז"ל. וכל מה שמגבהו בכדי שיוכל למכרן מיד כו' והא דלא הזכיר הרי"ף שם שיגבהו המטלטלין מיד חדא מינייהו נקט או אפשר משום דשם איירי דהתנה עמו שלא יורידהו בשומא כמו שנזכר שם בתשובה ומש"ה כתב דאף אם לא יתרצה המלוה בגביית המטלטלים מ"מ א"צ ליתן לו זמן להשתדל מעות ממקום אחר אלא בכדי שיוכל למכור מטלטלין אלו שבידו ויתחיל במכירתן מיד וק"ל: שאילו היה לו מטלטלים ב"ד מגבים לו מיד אין להוכיח מכאן למאן דשעבד נפשיה בש"ח לשלם למלוה במזומנים דצריך ליתן משכון אם יש לו דהא אין שייך לומר כאן דיתן לו המשכון בגביית חובו דהא התנה עמו ליתן מזומנים דוקא דמ"מ י"ל דכמו שא"צ ליתן ערב א"צ גם משכון כל ל' יום ומטעם שכתבתי בפרישה ע"ש: ועל מש"ר ב"ד מגבים לו מיד כתב ב"י ז"ל עיין במש"ר סימן ע"ג בשם הרא"ש שאע"פ שעבר מזמן ההלואה שלשים יום צריך להמתין מלמכור המשכון ל' יום אחר התביעה עכ"ל ונ"ל הטעם שבכאן אין נותנים לו ל' יום כמו התם במשכון משום דהכא היו מטלטלים ביד הלוה עד הנה וא"כ למה לא מכרם עד הנה כדי שיהיו לו מעות מוכנים לפרוע לב"ח משא"כ במשכון דהיה ביד המלוה ולא היה לוה מצי למוכרו: יחרים סתם על כל מי שיש לו מטלטלים או מעות ומפליגו בדברים משמע דוקא כשרוצה לדחותו עתה בדברים לגמרי ולאמר לך ושוב לאחר זמן שיתנו לי הב"ד הא אם טוען אין לי מעות ומטלטלי קח קרקע ורוצה להגבותו מיד וכ"ש כשבא להגבותו מטלטלי וסחורה מיד דאינו יכול להחרים אם אין בידו מעות כמו שאין בידו להשביעו על זה כמ"ש הרי"ף ובעה"ת אם לא שמפורש בשטר בהדיא שצריך ליטפל בסחורתו ולמכור קרקעותיו דאז כל תנאי שבממון קיים אבל מל' הרמב"ם שהביא רבינו בס"ס ק"א ס"י מוכח דגם אם רוצה לפרוע מיד בקרקעות מחרימין שאין לו מעות או מטלטלין ע"ש וכ"ש בד"מ ע"ש: