דרישה, חושן משפט קכה:ו
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 125:6
Open in the reader →1לפיכך אם אמר הולך מנה לפלוני שאני נותן לו יכול לחזור בו ק"ק מאי בא ללמדנו בהאי לפיכך ודוחק לומר דס"ל דאם נתן המשלח ליד השליח סתם וא"ל הולך מנה זו לפלוני אינו יכול לחזור בו משום דשליח א"ל מאן יימר דמתנה הוא דלמא הלואה או פקדון הוא מש"ה אמר לפיכך אם א"ל הולך מנה שאני נותן לו ר"ל דוקא אם אמר לו בהדיא בשעת הנתינה לידו דלשם מתנה נתנו לו יכול לחזור בו ואי לא לא דא"כ העיקר חסר ויש ליישב דהכי קאמר אפילו אם על מה שחייב לו בהלואה אמר עליו הולך לו שאני נותן אמרינן שבא לשון שאני נותן ומבטל לשון הולך: אמירתו לגבוה כמסירתו כו' לשון ב"י אשגרת לישנא הוא דלא מיקרי גבוה אלא ענייני הקדש. אבל הכא לא שייך לומר אלא נעשה נדר דעני הדיוט הוא כמ"ש בירושלמי כו' וכ"כ הב"י נמי לקמן סי' רמ"ג. ולעד'"נ דלק"מ דעני משלחן גבוה קזכי והראיה דצדקה ילפינן מבפיך דכתיב בקרא דהקדש מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך ומקרא זה דרשינן בר"ה דף ו' אהקדש וקרבנות וצדקות הרי דכללינהו בפסוק אחד וכתב על כולן לה' אלהיך ובי"ד סי' רנ"ח כעב ג"כ האי לישנא ז"ל אמירת אדם לגבוה כמסירתו להדיוט דמי לפיכך מי שנדר לצדקה כו'. ודע דשם בסי' רמ"ג הקשה הב"י עוד על רבינו ז"ל אם זה הוה כמסירתו להדיוט א"כ מאי איריא דאמר לחבירו הולך עדיפא מיניה הו"ל לאשמועינן דאפי' לא אמר אלא אתן מנה לעני אינו יכול לחזור מטעם דאמירתו לגבוה כו' גם בזה לעד"נ דלק"מ דאם אמר אתן יש לו התרה בחרטה וכמ"ש בי"ד סימן רנ"ח ע"ש משא"כ כשנתנו ליד חבירו וא"ל הולך אע"ג דלא א"ל וכי לעני אין לו התרה וכמש"ר שם דאין לו התרה אלא כל זמן שעדיין בידו וה"ק כיון דאמירה גרידא הו"ל כמסירה לענין דאינו יכול לחזור בו בלא פתח חרטה ועכשיו דנתנו לחבירו וא"ל הולך לעני לא גרע ל' הולך מסתם אמירה והו"ל כאילו הקדישו בנדר בפירוש ונתנו לחבירו דלא מהני בו התרה וק"ל. שוב מצאתי מקצת דברי בתשובת מהר"ר בצלאל אשכנזי שתירץ ג"כ קושיית ב"י כמ"ש ע"ש בשאלה ט"ו: