דרישה, חושן משפט קסו:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 166:1
Open in the reader →1ואם נתרצה בעל הגינה כו' וכתב ב"י בספרי הרי"ף והרא"ש מסיים בה הכי הכא דעתו לדחוייה ומש"ה לא קני עד דמפני להו באפיה משמע מדבריהם דאי מפני להו דלא באפיה לא קנה ולא ידעתי למה לא הזכיר רבינו כך עכ"ל ואני אומר בישוב דברי רבינו הלא גם הרמב"ם פ"ג דשכנים לא הזכיר דצריך לפנות בפניו ומסתבר טעמייהו דהרמב"ם ורבינו דכיון דא"ל זה הגיעוך והוא עביד מעשה ופינה אותם לאו כל כמיניה לחזור בו ולומר דחיתי אותך דכולי האי לא הפקיעו חכמים זכותו ולומר דכוונתו היה להשטות בו ועוד כיון דאי לא תני במתני' הילך יציאתך היה משמע אפילו לא פנינהו כלל נמי קנה וכדמשמע מלשון המקשן גם השתא דמוקמינן לה בפינם מנ"ל לפרש ובפינה בפניו איירי כיון דמתני' סתמא קתני משקיבל עליו כו' אין שומעין לו וא"ת כיון דמכח קושיא הילך יציאתך הוצרכנו לתרץ ולומר דיכול לומר כוונתי לדחות מש"ה ס"ל דלא יצאנו מזה עד שפנינהו בפניו ושתק א"כ תקשה לנפשך אף בפנינהו [בפניו] נאמר כן וצ"ל דכל דעבד מעשה בפניו ע"פ דיבורו ושתק לא כיון לדחות א"כ נמי נאמר ליה איך תאמר שכוונתך לדחות ולא לזכות לו למה לא יראת דיעבוד מעשה ע"פ דיבורך ועוד דא"כ ליפלוג וליתני בדידיה במשקיבל עליו דכי פנינהו שלא בפניו לא זכה עוד אי בפנינהו מיירי הכי הו"ל למיתני אפילו משקיבל עליו א"ל החזירם לי ואתן לך שכר טרחתך אין שומעין כו' ומדלא קתני הכי אלא א"ל הילך את יציאתך משמעותו דה"ק ליה איני יודע אם אתה פנית אותם אם שלוחך ובאם שהוצאת מידי הרי לך יציאתך זהו נ"ל לדעת הרמב"ם ורבינו וגם לדעת הרי"ף והרא"ש צ"ל כן ומה שכתבו עד דפנינהו באפיה נ"ל לפרש דה"ק חיישינן דכוונתו היה לדחותו מש"ה לא קני עד שהם פנויין מפניו של זה ואינם עוד בחצר ומילתא בטעמא קאמר דודאי כל שא"ל הגיעוך אם כוונתו לדחות לא היה ממתין עד שפינם אבל כל זמן שלא פינם יכול לומר העמדתי שומרים ע"ז לראות שבעת שתרצה לפנות אותם אזי אבוא ואחזור בי אבל אם הם כבר פנוים אפילו שלא בפניו לא יוכל לומר כן כיון דאינו מביא שומרים שהעמיד על השמירות ואדרבה דה"ז פינם ותו לא מהימן לומר שכיון לדחות ומשה"נ כתבו עד דמפני ליה באפי' ולא כתבו עד שיפנם לפניו וגם לא כתבו הרי"ף והרא"ש תיבת ושתק דלפי' הב"י העיקר תליא במאי דשתקו ודוק: