דרישה, חושן משפט קצ:יט
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 190:19
Open in the reader →1אלא שבזה יש חילוק במטלטלין אם הוא דבר שאינו ראוי ליחלק. כגון שמכר לו חמור כו' ז"ל הגמרא פ' האומנין סוף דף ע"ז ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה ופש ליה חד זוזא וקא עייל ונפק אזוזי יתיב רב אשי וקא מעיין בה כה"ג מאי קני או לא קני א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא זוזא כווזי דמי ול"ק וז"כ הנ"י פ' האומנין וכיון דפשיטא ליה דלא ניחא ליה לאינש למיהוי שותף בכאן וזה אינו ראוי ליחלק קא בעי משום חד זוזא שהיא דבר מועט מי אמרינן דמצי למיהדר וא"כ לא קני כלל א"ד לא מצי למיהדר וקנה הכל עכ"ל. וכתב עוד הר"ן ז"ל אבל יש חולקים ואומרים דאדרבה כיון שקנה כנגד מעותיו א"כ שאינו ראוי ליחלק קנה כולו ואמרי דלא גרסינן חמארא באל"ף אלא חמרא דהיינו יין ומיבעיא ליה כה"ג דלא פש גביה אלא זוזא אי אמרינן זוזא כמאן דליתא וקנה כולו ואסיקנא דלא קנה גה בזה אלא כנגד מעותיו ומיהו רי"ף ורש"י גורסי חמארא באל"ף עכ"ל. וגם הרא"ש גורס חמארא והביא מתחלה מההוא עובדא דחמרא ראיה אקניית קרקע דאפי' קנהו בק"ס או בשטר אפ"ה בעייל ונפיק אזוזי מצי למיהדר דהא כאן משך לוקח בחמור אפ"ה מסקינן דמצי הדר ובסוף מסיק הרא"ש וכתב שם ז"ל והא דאמרי' גבי חמרא שהמקח בטל לגמרי היינו לפי שהחמור אינו ראוי ליחלק והמוכר אינו רוצה להיות שותף בו אבל במידי דבר חלוקה אי המקח בטל אלא כנגד המעות שחייב לו עכ"ל. והנה לכאורה משמע דמדמה קניית קרקע לקניית מטלטלין ושגם בקרקע המקח קיים כנגד המעות שכבר יבל ממנו. אבל א"ל כן כמ"ש לעיל בפרישה ודרישה וצריכין לפרש דברי הרא"ש כמ"ש לעיל בפרישה דלא מייתי ראיה מעובדא דחמרא הנ"ל אלא שלא מהני ק"ס כמו דלא מהני שם המשיכה. ומש"ר ז"ל והרמב"ם לא חילק בזה אלא שנתן למטלטלי' כל דין מקרקע טעמו מדכתב הרמב"ם בפ"ח דמכירה אחר דין קרקע הנ"ל ז"ל וכן הדין במוכר מטלטלי' אע"פ שמשך הלוקח כו' עד לא קנה ויד החוזר בו על התחתונה כמו שביארנו עכ"ל. הרי דכ' דגם במכירת המטלטלין אמרינן דיד החוזר על התחתונה ומשמע ליה לרבינו מדסתם הרמב"ם ש"מ דאפילו אינם ראוי' ליחלק המטלטלין אם חוזר במה שנתן דידו על התחתונה אלא יהי' שותף עמו בכנגד מה שנתן לו ואם אינו רוצה להיות עמו שותף יכריחנו לדין גוד או אגוד או ישתמשו בו זמן אחר זמן וק"ל. והב"י כתב על דברי רבי' ז"ל אע"פ שלא חילק בין מקרקעי למטלטלין אין ראיה לומר דלא ס"ל דין זה דהא במקרקעי ג"כ שייך דין זה כגון שהדמים שקיבל יעלו בשדה לפחות מט' קבין או בגינה לפחות מחצי קב שאינה ראויה ליחלק כמ"ש אבל מה שאפשר להכריח מדבריו היא דל"ג חמארא באל"ף אמצעית שפירושו חמור אלא גרס חמרא ופי' יין דאל"כ הרי נזכר דין זה בתלמוד והו"ל לכתבו עכ"ל ב"י. ביאור דבריו דהשיג על רבינו וכתב די"ל דגם הרמב"ם מחלק בין אם הוא בר חלוקה דאז דינו דידו על התחתונה בין בקרקע בין במטלטלין אלא דהרמב"ם לא כתב אלא מה שנזכר בברייתא ובגמרא דקאמר שם בברייתא הנ"ל דהחוזר ידו על התחתונה ומיירי בדבר שהוא בר חלוקה ומאינו בר חלוקה מזה לא איירי הגמרא אבל סברא הוא דהמקח בטל לגמרי מטעם דלא ניחא ליה להיות שותף עמו. ומסיקן הב"י וכתב דלפי זה יש להוכיח דלא גרסינן חמארא באל"ף דפירושו חמור דא"כ הגמרא איירי בההיא עובדא מדבר שאינו בר חלוקה ובו הדין שהמקח בטל לגמרי ואם כן הו"ל להרמב"ם לכתוב ג"כ דין זה כיון שנזכר בגמרא כך דעת ב"י בהשגתו אבל רבינו ס"ל בקרקע אליבא דכ"ע אין לומר בו דחוזר בו לגמרי דאף אם אין בו דין חלוקה מ"מ יכול למכרו למי שיש לו קרקע בצד אותו קרקע ואם כן לא הוה ליה להרמב"ם להשוות דין מטלטלין לקרקע אם לא שס"ל שגם במטלטלין דאין בהם חלוקה אמרינן דידו על התחחונה וק"ל: