דרישה, חושן משפט רטז:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 216:5
Open in the reader →1א"ל קרקע ודקלים כו' פי' ר"י כו' ורשב"ם פי' כו' ועוד פי' מכר כו' דברי רבינו א"א להולמן אם לא ע"פ העתקת הגמרא ולשון רשב"ם ותוספות וז"ל הגמרא דף ס"ט א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהבינן ליה תרי דקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי ע"כ וז"ל רשב"ם [עב"ח שהביא תחילת לשון רשב"ם] ויש ספרים שכתוב בהן אי אית ביה דקלי יהיב ליה תרי דקלי דמשמע דאם יש שם דקלי הרבה באותה שדה שמכר לא יתן לו מהן אלא ב' ולא יותר והשאר יעכב לעצמו ולא נהירא כלל דאילו א"ל האי ארעא מזבנינא לך קנה הכל ואפילו הדקלים וכשהוסיף לפרש ארעא ודקלי יפסיד הלוקח כ"ש שייפה כחו עכ"ל עוד האריך שם בראיות עוד כתב שם רשב"ם וז"ל זבין ליה תרי דקלי יקנה לצרכו של זה שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד שני דקלים ע"כ והתוספות שם כתבו כגירסת הספרים שדחה רשב"ם וז"ל א"ל ארעא ודקלי אי אית ביה דקלי כו' אע"ג דאם לא אמר ודקלי בסתמא כולן מכורין מיהו השתא גרע כדבעי למימר (באבעיין) לקמן חוץ מחרוב פלוני דקני שאר חרובין אע"ג דבסתמא לא קני (נ"ל דכוונתם אע"ג דשם נפשט דגם שאר חרובין לא קני ה"ט משום דשם א"ל דכיון ביתור לשונו לשייר לו דרך לחרוב ששייר לו משא"כ כאן שמכר לו שדה והדקלים ולא ס"ל להתוס' דמ"ש ודקלים ר"ל מכירה אחרת שמכר לו דקלים במקום אחר) דדקלי משמע תרי דוקא כו' ע"ש. עוד כתב לדחות ראיות רשב"ם למצא דלגי' ר"י ה"פ הגמרא א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ביה דקלי (ר"ל באותה שדה ישנו הרבה דקלים) אז אמרינן דכוונת המוכר היה במ"ש ודקלי אאותן דקלים שהן בההוא ארעא ויהיב ליה מהן תרי דקלי (ר"ל א"צ ליתן לו מהן אלא ב' דקלים) ואי לית ביה דקלי כוונת המוכר היה במה שאמר ליה ודקלי ליתן או להשתדל לו דקלי ממקום אחר וזבין ליה תרי דקלי ולפירושו דר"י האי זבין ליה ל"ד קאמר דהא ודאי אי אית ליה כו' משלו בשדה אחרינא יהיב ליה משלו וא"צ ליזכון ליה אלא לרבותא קאמר דאפילו צריך לקנות לו תרי דקלי מיהו לא גילה ר"י דעתו כאן אי ס"ל כפי' רשב"ם דהאי דזבין ליה אינו אלא כדי לעמוד בדיבורו אבל אין המקח דקרקע נתבטל אם אינו קונה לו או ס"ל כדעת הרמב"ם דבסמוך דחזרת המקח תליא ביה ולהרשב"ם ה"פ דגמרא א"ל ארעא ודיקלי אמרינן דעתייהו דלשתי מכירות כיונו ומקניית השדה לא איירי דפשיטא דלקחו מידו כמות שהוא הן שיש בו הרבה דקלי או שאין בו דקלי כלל אלא שבא לפרש דמה שא"ל המוכר ודקלי כוונתו שימכור לו עוד שני דקלים ממקום אחר ודינייהו דהני תרי דקלי מפרש הגמרא ואזיל במ"ש אי אית ליה יהבינן ליה כו' ור"ל אם יש לו לאותו מוכר משלו במקום אחר עוד שני דקלים צריך ליתנם לו ואם אינו רוצה כופין אותו כדי לקיים ממכרו דא"ל ודקלי ואי לית ליה משלו עוד דקלי במקום אחר זבני ליה ר"ל עליו רמיא לעמוד בדיבורו לקנות לו אבל אין כופין אותו על כך נמצא דהא זבון ליה תרי דקלי אינו שום בפירושו ליהיב ליה תרי דקלי הקדום לו דיהיב פי' דכופין אותו וזבין פי' דרמיא עליה אבל אין כופין וכמ"ש ועפ"ז יתבאר לך דברי רבינו וכמ"ש בפרישה וגם נתבאר לך דמ"ש רבינו ועוד פירש מכר לו כו' צריך להיות שמכר בשי"ן ור"ל בהאי ארעא ודקלי אני מוכר לך דקא"ל כוונתו היה למכור לו השדה כמות שהוא ועוד פירש לו המוכר באמרו ודקלי שמוכר לו עוד שני דקלי במקום אחר: ומש"ר אבל אם אין לו א"צ לקנותם כ"כ רשב"ם אבל רבינו קיצר בלשון גמרא ורשב"ם דהול"ל עוד בבא זו דאי לית ליה זבין ליה תרי דקלי כדי שלא יהא מחוסר אמנה ועליו הול"ל דאינו מחויב לקנותם כיון דלא היו בעולם מיהו רמז רבינו חילוק זה במ"ש אין צריך לקנות כו' דמשמע צריכותא ליכא הא טיבותא איכא כדי לעמוד בדיבורו ולשיטת הרמב"ם ג"כ דגרסינן בגמרא אי אית ביה דקלי כדגרס ר"י אבל הכי פי' הגמרא ע"פ שיטתו אי אית ביה באותו קרקע שמכר לו דקלים צריך ליתן לו שני דקלים באותו קרקע דוקא ולאו כל כמיניה דמוכר למשקל אותן דקלים לנפשו וליתן לו ב' דקלים במקום אחר ואי לית ביה דקלים באותו קרקע אז הרשות ביד המוכר לקנות לו במקום אחר ואין הלוקח יכול לומר אדעתא דהכי לא קניתי אלא אדעתא שיהיה באותו שדה עצמו דקלים: ומ"ש רבינו שהרא"ש כ' כדברי רשב"ם היינו מדכתב הרא"ש ואי לא ליזבון ליה תרי דקלי כדי לעמוד בדיבורו ולא שיהא מחויב לקנות לו כו' ולא כ' דליזבון ליה כדי שיתקיים המקח כמ"ש הרמב"ם ועוד דהרא"ש כתב בלשונו אי אית ליה דקלי כו' ש"מ דגרס ליה כגירסת רשב"ם ולא כגירסת ר"י ורמב"ם וק"ל: ומ"ש רבינו על דברי הרמב"ם וכן פי' רב אלפס תימה הלא הראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב ז"ל קרקע ודקלים כו' א"א הרב (ר"ל הרי"ף) חייב לקנות ב' דקלים (פי' ולא כהרמב"ם דתנהו ברצונו דהמוכר) ועיקר עכ"ל הרי לפנינו דהרי"ף לא ס"ל כהרמב"ם וכ"כ המ"מ שם (בדפוס קטן) שהביא דברי הרי"ף וכתב לבסוף ז"ל וזהו שכתב הר"א ז"ל ומסיק וכתב עליו טעם לדברי הרמב"ם למה לא ס"ל כהרי"ף. שוב ראיתי בהמ"מ במיימוני דפוס גדול ומצאתי שכתב שם בשם הרי"ף נוסחא אחרת גם בכ"מ כתב ז"ל בנוסחאות הלכות שלנו כ"כ בהמוכר את הבית כו' ע"ש וע"פ אותו הגי' ס"ל להרי"ף כהרמב"ם ואותה הנוסחא היתה ודאי ג"כ ביד רבינו וע"ש בהמ"מ שהאריך ונלאיתי להעתיקו ועמ"ש עוד מזה לעיל סימן ר"ט ורי"א ורי"ב: