דרישה, חושן משפט רטז:ט
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 216:9
Open in the reader →1והרמב"ם כתב יש לו חצי כו' ולא נהירא דברי הרמב"ם המה בפכ"ד דמכירה וכבר תמה גם הראב"ד על הרמב"ם כמבואר בהשגות שם. והמ"מ המליץ בעדו ולבסוף הניחו בצ"ע דאין טעם לדבריו דאמר לשייר החצי קרקע. גם הקשה והניח בצ"ע דדברי הרמב"ם נראים כסותרים זא"ז דכאן בפ"ד דמכירה כתב במכר לזה אילנות ולזה קרקע והחזיק זה בקרקע וזה באילנות דקנה בעל האילנות חצי קרקע ובפי"ב דטוען כתב דקונה כפי הצורך לאילנות והמ"מ דחק נפשו מאוד ליישב דברי הרמב"ם וכמ"ש בחידושי' לשונו ושם כתבתי דאין דבריו נראין מכמה סתירות לכן אעתיק לשון הגמרא והנלוה אליו ומתוכן יתלבנו הדברים בס"ד. בפח"ה דף ל"ז גרסינן ז"ל זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע א"ר זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל הקרקע לבעל אילנות עקור אילנך שקול וזיל אלא א"ר פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע כו' מכר אילנות ושייר קרקע לפניו לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה לרבנן לית ליה לר"ע אית ליה ואפי' לרב זביד דאמר לעיל אין לו ה"מ גבי שני לקוחות דאמר לו כי היכי דלדידי לית לי באילנות לדידך נמי לית לך בקרקע אבל הכא מוכר בעין יפה מוכר לרבנן לית ליה ואפי' לר"פ דאמר לעיל יש לו ה"מ גבי ב' לקוחות דא"ל כי היכי דלדידך בעין יפה מכר כו' אבל הכא מוכר בעין רעה מכר ע"כ וקיי"ל הלכתא כרב פפא. והנה פי' רשב"ם על הרישא דזה החזיק כו' כ"ר כאן וגם לעיל ס"ס קמ"א שם הבאתי לשונו בדרישה ע"ש ומבואר מתוכו שם דמפרש פלוגתא דרב זביד ור"פ באדם א' שמכר לזה קרקע ולזה אילנות וכל אחד החזיק בשלו דהיינו זה רפק פורתא בקרקע וזה פשחינהו לאילנות וס"ל דבעל אילנות לא קנה בקרקע אלא כדי צרכן דהיינו תחתיהן כו' ואפי' לא קנה אלא שני אילנות יש לו קרקע תחתיהן כו' וחצי בקרקע דקאמר ל"ד הוא. ויש קצת ראיה לפי' רשב"ם דזה החזיק באילנות כו' מיירי בשנים שקנו שהרי אח"כ אההיא דמכר אילנות ושייר קרקע לפניו הביא דברי רב זביד ור"פ וכנ"ל וקאמר אפי' לרב פפא דאמר יש לו ה"מ גבי ב' לקוחות כי היכי דלדידך מכר בעין יפה כו' ש"מ דאיירי פלוגתתן בב' לקוחות. אבל התוס' כתבו דההיא דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע נלמד מעניינים וגם מהל' דמיירי בשנים שטענו כל אחד אני קניתי כולה וכל אחד מביא עידי חזקה שאכל פירות שלש שנים זה פירות קרקע וזה פירות האילנות מיהו מסקי התוספות וכתבו דסברא הוא דכפלוגתתן בשנים שבאו כל אחד בטענת חזקת ג"ש כן פלוגתתן נמי בשנים שלקחו יחד זה קרקע וזה אילנות והחזיק כל א' בשלו ומש"ה מביא הגמרא דבריהם בסיפא במכר אילן א' ושייר קרקע לעצמו (ונראה דמש"ה דקדק רבינו ושינה וכתב כאן מסקינן זה קנה כו' ולעיל בס"ס קמ"א כתב קיי"ל דזה קנה כו' משום דרבינו ס"ל כפי' התוספות ודוקא מכר לשנים לא נלמד אלא מהמסקנא וכמ"ש ולעיל בס"ס קמ"א דאיירי בהחזיק כל א' דמיניה איידי שם עיקר פלוגתתן כתב דקיי"ל כו' ור"ל דקיי"ל כר"פ נגד רב זביד) וס"ל להתוס' גם כן דחצי קרקע הנזכר בגמ' ל"ד קאמר ושאין לזה שהחזיק באילנות בקרקע אלא כדי ליטע אחרים במקומם אפי' לר"פ (וכמש"ר בשם ר"י כאן גם לעיל סי' קמ"א) וכתבו שכן הדין נמי בההיא דמכר אילנות ושייר קרקע לפניו דמייתי עליו בסמוך דברי ר"פ ואפי' במכר ג' אילנות כיון דשייר הקרקע בהדיא לפניו וכמ"ש רבינו לעיל בסימן זה בס"ח וכתבתי שם בדרישה לשון התוספות אבל לפי' רשב"ם אינם שוים דבזה החזיק באילנות כו' כתב דאפי' לא החזיק אלא בב' אפ"ה ס"ל לר"פ דקנה בקרקע כפי הצורך לאילנות תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו ובמכר אילנות ושייר קרקע לפניו פי' ר"ש דמיירי דהחזיק בשני אילנות דבג' אילנות הכל מודים דקנה קרקע ומ"ש דלר"ע יש לו קרקע ר"ל כדי ליטע אחרים תחתיהן כשיתייבשו וצ"ל לפי' ר"ש דאע"ג דמייתי עלה דברי ר"ז ור"פ הנ"ל מ"מ יתפרש כל חד לפי עניינו. והנה נראה לומר דהרמב"ם מפרש פלוגתתם כרשב"ם דמיירי בשנים שקנו לבד (וכן מוכח לשון רמב"ם שכתב שם בפכ"ד ז"ל מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה בקרקע כו' הרי דפי' ל' החזיק הנאמר בגמ' דמיירי במכר לשניהן והחזיקו) וס"ל שחצי קרקע דאר"פ דוקא קאמר אבל בשנים שבאו לפנינו וכל אחד טוען אני לקחתיה כולה והחזקתי בה ג"ש וזה מביא עדים שאכל פירות כל הקרקע ג"ש וזה מביא עדים שאכל פירות דאילנות ג"ש מזה לא איירי הגמרא שם וס"ל דכיון שיש לזה עדים שאכל פירות כל הקרקע ג"ש חוץ משל האילנות מש"ה קנה כל הקרקע חוץ מהאילנות ועדותיו דהשני על אכילתו מאילנות ג"ש המה ג"כ כאילו העידו שיודעין שלקח האילנות והלוקח ג' אילנות מחבירו קנה קרקע כדי צרכן ולא יותר וכן יש לזה ולא יותר והן הן הדברים עצמן שכתב הרמב"ם בפי"ב דטוען בדין י"ז ע"ש וזה פשוט דאין שום טעם בעולם לומר שיהא לבעל האילנות בזה טפי מכדי הצורך להן אבל אחד שמכר לב' לזה אילנות ולזה קרקע ולא פירש דבריו לומר לו קנה כל הקרקע וכל אחד החזיק בשלו זה בקרקע וזה באילנות מסתברא ליה להרמב"ם ע"פ הגמ' כיון דגם האילנות צריכין להקרקע דבעל האילנות קנה האילנות עם חצי הקרקע כולו (ובפרט בשדה אילנות וכל' רבי' שכ"כ בס"ס קמ"א ע"ש שכתב ז"ל שדה האילן שהחזיק א' באילן כו') וז"ש הרמב"ם בפכ"ד ממכירה שבנדון כזה קנה חצי הקרקע כולו ע"ש וגם הראב"ד מודה בהאי דינא כמבואר בהשגותיו והפריז על המדה לומר דאפי' לא החזיק זה אלא בב' אילנות אפ"ה קנה השני אילנות וחצי הקרקע אלא שהראב"ד מפרש פלוגתת ר"ז ור"פ דמיירי בא' שמכר לשנים קרקע ואילנות בבת אחת ואמר להו זכו בשדה זו ואילניה וכל מי שיחזיק יחזיק במה שיחזיק דכיון דלשניהם אמר זכו בשדה ויש בכלל אילנות שדה שא"א להם בלי שדה מש"ה קנה מי שהחזיק אפי' בב' אילנות גם חצי השדה אבל בל' רמב"ם מוכח בהדיא דמפרש פלוגתתם דמיירי אפי' במפרש שמכר לזה האילנות ולזה הקרקע ואפ"ה קנה בעל האילנות חצי הקרקע כולו ונראה שהוא מטעם שכתבתי. ובהיות כן נתיישב בס"ד ג"כ מה שתמהו על הרמב"ם מנ"ל הא דכתב דבמכר קרקע ושייר אילנות לפניו דיש לו חצי הקרקע דס"ל דלא גרע מכר קרקע ושייר אילנות לפניו ממכר לשנים לזה קרקע ולזה אילנות דאמרי' כיון דאילנות צריכין לקרקע אף שמכר לשני קרקע יטול בעל האילנות גם חצי הקרקע ק"ו בשייר האילנות לפניו דכיון דע"כ צ"ל דלא מכר בעין יפה לזה כל הקרקע דא"כ יאמר לו בעל הקרקע עקור אילנך וזיל אלא שייר לפניו קרקע ומדנחית לשיורי קרקע לפניו אמרינן דשייר לפניו חצי הקרקע (וכעין מה שכתבתי בשם התו' בסי' רי"ד ע"ש בפרישה) וס"ל להרמב"ם דדוקא בג' אילנות הדין כן בין בזה החזיק בקרקע וזה באילנות בין בשייר אילנות לפניו אבל בשייר לפניו ב' אילנות לא וז"ש הרמב"ם שם ז"ל וכן אם שייר ב' אילנות לפניו יש לו קרקע הראוי להם ונראה דר"ל כדי ליטע אחרים תחתיהם ומטעם דמסיק שאילו לא שייר קרקע היה אומר לו עקור אילנך וזיל ואע"פ שנתן טעם א' לשניהם מ"מ ס"ל דמחולקים המה בדינייהו מדלא ערבינהו הרמב"ם וכתבם בשבא אחת גם ברישא בג' כתב דיש לו חצי קרקע כולה ובסיפא בב' כתב יש לו קרקע הראוי להם וכ"כ המ"מ לפי שיטתו וכתב טעם לדבריו ז"ל שמעלינן ליה בכל אחד חד דרגא והיינו דבקנה ג' אילנות מחבירו יש לו קרקע תחתיהן כו' ובזה ששייר לפניו יש לו חצי קרקע ובקונה שני אילנות מחבירו אין לו קרקע כלל וזה שמשייר לפניו יש לו כראוי להן ומסיק המ"מ וכתב ז"ל אלא שאיני מוצא טעם למה יש לו חצי קרקע כדי שלא יאמר לו עקור אילנך וזיל כו' והניחו בצ"ע ע"ש ולפי מ"ש כבר נתבאר טעמו וראייתו דהרמב"ם מהגמ' דהא לעיל מיניה בזה החזיק באילנות כו' קאמר רב פפא דקנה חצי קרקע (וס"ל להרמב"ם דחצי קרקע דוקא קאמר וכנ"ל) והא דקאמר ביה דאם לא יאמר לו בעל הקרקע שקול אילנך וזיל והאי דאם לא יאמר לו עקור אילנך וזיל אינו נתינת טעם ליש לו חצי קרקע וכמ"ש התוס' ולא בא אלא לאפוקי של"ת דמכר לבעל קרקע כל הקרקע וכסברת רב זביד דס"ל דיש חילוק בין מכר ג' אילנות לחבירו ושייר קרקע לפניו ובין שני לקוחות ע"ז קאמר דא"כ דתחלק כן ותאמר דבשני לקוחות אין לבעל האילנות בקרקע כלל א"כ יאמר לו נמי בעל הקרקע שקול אילנך מיד וזיל וכיון דע"כ צ"ל דגם בב' לקוחות שייר לבעל אילנות קרקע לקיום אילנות א"כ נאמר מסברא דיש לו חצי קרקע ומטעם הנ"ל וכאשר לפרש נתינת טעם דאם לא יאמר לו עקור כו' הראשון כן מפרש הרמב"ם ג"כ הנתינת טעם דאם לא יאמר כו' השני האמור בגמרא בשייר אילנות דכיון דלא בא אלא להוכיח אומדן דעתו דל"ת דבעין יפה מכר לבעל הקרקע וכמ"ש. ואע"פ שהגמ' סתם וכתב בהאי בבא דמכר קרקע ושייר לפניו אילנות דיש לו קרקע ולא כתב יש לו חצי קרקע ס"ל להרמב"ם פשוט דסתמא כפירושו דמי דהא מטעם רב פפא הנ"ל דאם לא יאמר לו עקור כו' מסיק הגמ' וקאמר פשיטא מכר קרקע ושייר [אילנות] לפניו יש לו קרקע מטעם דאם לא יאמר לו עקור כו' וגם ק"ו הוא וכמו שכתבתי (ורבינו שהביא דברי הרמב"ם וכתב עליו ולא נהירא כתבתי פירושו בפרישה ע"ש) כנ"ל ישוב דברי הרמב"ם ונכון הוא. ולפ"ז ההיא שכתב הרמב"ם פי"ב דטוען בשנים שבאו כל א' בטענת חזקת ג"ש אין לו מקור בגמרא אלא נלמד מסברא וכמ"ש לעיל והמ"מ כתב שם דס"ל להרמב"ם דפלוגתת רב זביד ורב פפא איירי מתרווייהו ושכן כתבו בתוספות (וכמ"ש לעיל בשם התוס') ורשב"א והוא דוחק בעיני מאוד דא"כ צ"ל דיש לו חצי קרקע דקאמר ר"פ לצדדין קאמר וקאי דוקא אשנים שלקחו ולא אשנים שבאו בטענת חזקה ואין אלו אלא דברי נביאות דבשלמא להתו' ורשב"א שכתבו דאיירי בתרתי ה"ט משום דס"ל דדינייהו שווים וכמ"ש לעיל אבל הרמב"ם דכתב דבחזקת ג"ש אין לו קרקע אלא כפי הצריך להם ובב' שקנו כ' חצי קרקע כולה איך יתכן שיתפרשו שני הפכים בנושא א'. והמ"מ שכ"כ הניח להרמב"ם בכיוצא בזה בצ"ע וכנ"ל. ואל תדחוק למ"ש לאמר דא"כ איך מביא סתמא דגמ' דברי ר"ז ור"פ בסיפא אמכר אילנות ושייר קרקע לפניו כו' והא אין דינייהו שווים דב' לקוחות הנ"ל דמיניה איירי פלוגתתן יש לבעל האילנות כל חצי הקרקע ובההיא דמכר אילנות פשט דאין לו לבעל האילנות אלא כפי הצריך להם דזו אינה קושיא דהא כבר כתבתי דגם לפי' רשב"ם אינו דומה לגמרי ודצ"ל דכל חד לפי עניינו וכנ"ל וה"נ נאמר כן לשיטת פי' הרמב"ם דהלך בשיטת פי' הרשב"ם דג"כ מפרש פלוגתייהו דמיירי בשנים שקנו ביחד וכנ"ל. וגם לשיטת פי' התוספות אף דהרישא והסיפא הם שוים לגמרי דבשניהן כתבו דאין לבעל אילנות קרקע אלא כדי ליטע אחרים במקומן וכנ"ל מ"מ המציעתא אינו שוה להם וכמ"ש התוספות בב"ב דף ע"א ע"כ גם רבינו סתמא כ' דיש לו כפי הצורך להם ובפום ריהטא דגמ' משמע דשוים הם אלא ע"כ צ"ל דל"ד דשוים הם אלא כל חד נתפרש לפי עניינו וטעמו. ורבינו שכתב לעיל בס"ס קמ"א ז"ל שדה האילן שהחזיק אחד באילן וא' בקרקע קיימא לן דזה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי הקרקע (ור"ל בחזקת ג"ש וכמ"ש שם בס"ס קמ"א) ופי' ר"ש ל"ד חצי הקרקע כו' עד וכ"כ הרמב"ם אין לדקדק דס"ל להרמב"ם פי' דברי הפלוגתא דאיירי בשנים שבאו בטענת חזקת ג"ש דהא לא כ"ר וכן פי' הרמב"ם אלא וכ"כ הרמב"ם ולא הביא שם דברי הרמב"ם אלא לומר שס"ל ג"כ שיש לבעל האילנות בקרקע תחתיהן כו' ודלא כר"י דכתב דאין לו אלא ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו. והא דלא הביא רבינו כאן דברי הרמב"ם בדין מכר לשנים כאחד לזה קרקע ולזה האילנות דלהרמב"ם יש לבעל האילנות חצי קרקע ממש כמ"ש בסי' קמ"א דעת הרמב"ם בדין שנים שהחזיקו י"ל דסמך כאן אמ"ש לפני זה שהרמב"ם כתב בשייר לפניו אילנות דיש לו חצי קרקע וכתב עליו שם רבינו דל"נ ליה כ"ש דל"נ ליה כוותי' בזה דהא כבר כתבתי דמסתבר טפי לומר בשייר לפניו אילנות להיות לו חצי קרקע מאשר הוא במכרן לשניהן יחד ודוק היטב במ"ש כאן גם במ"ש בפרישה בזה כי במ"ש נתיישבו עוד כמה עניינים שנלאיתי מלהעלותם בכתב: