דרישה, חושן משפט רסב:י
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 262:10
Open in the reader →1ויכריז מטבעות מצאתי וזה יאמר ג' הן עיין ברמב"ם בפי"ו שכתב סתם חייב להכריז ולא פי' אופן ההכרזה משמע שיכול להכריז איזה שירצה מנין או טבעת אבל מלשון הרי"ף שהביא מימרא דרבינא דאמר טבעא מכריז משמע דטבעא דוקא מכריז וכן נראה דעת הרא"ש שכתב ז"ל והמוצא מכריז טבעא והאובד יאמר ג' היו כו' ותרי אע"פ שהם דרך הינוח דלא אתרמי דנפלי אהדדי כיון דטבעא מכריז א"א ליתן סימן במניינו דמיעוט טבעא שנים וצ"ל דתרי אתרמי דנפלי דאל"כ תרי נמי יתן סימן מקום והא דפריך תלמודא אפילו תרי נמי הו"מ לשנויי תרי אתרמי דנפלי אלא האמת מתרץ לו דטבעא מכריז ומנין הוה סימן והראב"ד מתרץ בדברים קטנים כמו מטבע א"א לכוין המקום עכ"ל ולשונו מגומגם קצת שכתב בתחילה בלשון פסיקא ותרי כו' ואח"כ כתב וצ"ל כו' והם כדברים הסותרים ונראה לע"ד שמ"ש בתחילה ותרי אע"פ כו' לסברת הראב"ד שכתב בסוף כ"כ ואי לאו דמסתפינא הייתי מגיה ומהפכו שבבא ותרי אע"פ שהם כו' צ"ל אחר דברי הראב"ד ועל דבריו קאי ועכ"פ נ"ל שלדברי הראב"ד כ"כ ובין כך ובין כך כיון שהביא להראב"ד באחרונה מוכח שדעתו ס"ל דמקום לא הוה סימן וכיון שכך צריך להכריז טבעא והאובדו צריך שיאמר מניינא ומש"ה ב' אע"פ שלא אתרמי אינו חייב להכריז ובשיטתו הלך רבינו ולפ"ז נראה דגם בג' צריך דוקא סימן מנין אבל עשייתן כמגדלים לאו סימנא הוא ולא מהדרינן ליה ע"י דאל"כ אלא שמגדל לבדו סימן הוא א"כ תרי נמי דהא לא אתרמי דנפלי ורבינו שכתב אצ"ל שעשויים כמגדלים אין כוונתו דאי אמר כן הוה סימן בזה לחוד אלא כוונתו דל"ת דלא יחזיר לידו עד שיכוין ג"כ אופן הנחתן כיון דהוא יודע שכך הניחן וצ"ע: ואצ"ל שעשויים כמגדלים דקדק רבינו וכתב ואצ"ל שעשויים כו' לאפוקי מפרש"י שמשמע מלשונו דבעינן שיאמר סימן מגדלים דז"ל שם (דף כ"ה) אההיא דאמר ר' יצחק והוא שעשויין כמגדלים לקמן מפרש ששלשתן רחבין זה מזה ומניח מלמטה את הרחב ועליו את הבינוני ועליון הוא הקצר שבכולן כמגדל הזה העשוי היסוד רחב ומקצר ועולה וכי מנחי הכי לאו דרך נפילה הוה אלא דרך הינוח והיה דעתו לחזור וליטלן ושכחה הילכך נוטל ומכריז וזה בא ונותן סימן ואומר מגדלין היו עשויין עכ"ל משמע להדיא דס"ל שצריך שיאמר שהיו עשויין כמגדלין ובאמת שפשטא לשון התלמוד משמע כדעת רבינו שהרי מסקינן שם מאי מכריז מנין מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי אמר רבינא טבעא מכריז ע"כ ומדאסקינן שמכריז טבעא משמע להדיא שהוא נותן סימן מנין דאל"כ אכתי קשה מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי וזה יתן סימן מגדלות ונראה דס"ל לרש"י כיון שהסדרן סידר הך פירכא מאי מכריז מנין כו' בתר דעתיה דר' יוחנן שאמר אפילו של מלך אחד כו' ולא סדרו מיד אחר המשנה או אחר התניא נמי הכי משמע להדיא דהאי פירכא ליתא אלא אליבא דר"י לחוד (וזהו שדייק רש"י וכתב למטה ז"ל ופרכינן מאי מכריז ודיוק לישניה זה דפירכא זו אר' יוחנן קאי דאל"כ מאי ופרכינן ונראה שהפסקא שקודם תיבת ופרכינן צ"ל אחר תיבת מאי מכריז דע"כ הכל דיבור אחד הוא וכאן הוא ס"ד וכן נראה דעת מ"ו בח"ש) וטעמא דבשלמא לר' יצחק שפי' דג' מטבעות דקתני במתניתין דוקא כשאינם שווים אבל בשווים אימור אתרמויי אתרמי הכי ודרך נפילה הוא ודאי פשוט שמכריז מנין והוא נותן סימן שעשויין כמגדלין ולהכי דוקא תלתא אבל תרי לא דאין מגדל פחות מג' דהיינו רוחב ומיצעי וזוטי אבל לר' יוחנן דא"צ להיות כמגדלין אלא אפילו כל שלשתן שוה ברוחב וס"ל דלא חיישינן לאתרמויי וכל שנמצאים מונחים אהדדי ודאי הונחו לכאן מדעת א"כ קשיא אפילו תרי נמי ואליביה שנינן טבעא מכריז נמצא דלפי מאי דקיי"ל כר' יצחק (שכן פסקו כל הפוסקים) מכריז מנין והוא נותן סימן עשויין כמגדלים ולפ"ז פרש"י דלעיל הוא לפי קושטא דדינא זהו דעת רש"י ז"ל אבל רב אלפס והרא"ש ז"ל השמיטו הך פירכא גם אפילו אם נאמר שהמקשן לר' יוחנן הקשה וכמשמעות לשון הגמרא מ"מ לבתר דמשנינן לר' יוחנן דמכריז טבעא גם לר"י טבעא מכריז ונראה שזהו דעת התוס' שכתבו (בסוף הדיבור שכתבתי בסמוך ז"ל) וי"ל דשפיר משני טבעא מכריז כלומר דאע"פ שאיכא לשנויי בדרך אחר מ"מ ניחא ליה לתרץ טבעא מכריז לפי שמסתבר לרבינא דקושטא דדינא הכי הוה להכריז טבעא ושיאמר הוא המנין אבל סימן העשוי כמגדלים לאו סימן הוא שהרי אפשר שיתפזרו זה מזה קצת ע"י רגל בהמה וחיה ועוף או ע"י רוח ואיך יסמוך האובד לומר בברור עשויים כמגדלים מצאת אותם ועוד דכל המניח מעות מדעת דרכו להניחם זעג"ז כמגדל וא"כ אימא של אחר הם לפיכך לא מסתבר שיהיו עשויין כמגדלים סימן אלא הוראה בעלמא הוא שהונחו שם ושלא נפלו דרך נפילה ולהכי א"א להכריז אלא טבעא ויאמר הוא סימן מנין ובזה דברי רבינו מבוארים כן נ"ל ביאור הדברים ודוק ועמ"ש עוד בסמוך: בסימני מקום לשון ב"י לשון רבינו שכתב מחזירין מטבע בסימני המקום אינו מדוקדק דהול"ל בסימני מנין וכמ"ש בסמוך וזה יאמר ג' הן ואפשר דקרי ליה סימני מקום משום דג' מטבעות בעינן שיהיו עשויין כמגדלים כדי שנדע שדרך הינוח הם עכ"ל וק"ל דהא השתא מסימן דמחזירין ביה מיירי רבינו ובעשוין כמגדלים אין מחזירין אלא מכריזין ע"י כן והיה נראה לומר לפי' ב"י דס"ל לרבינו דגם בסימן עשויין כמגדלים לחוד בלא מנין נמי מחזירין דמגדל הוה סימן אלא שלעיל כתב א"צ לסימן זה דמנין נמי הוה סימן משא"כ בשנים דלא מהני אפילו לסימן זה דילמא אתרמויי דאתרמי כך (וכבר כתבתי לעיל דסברא זו צ"ע) אבל אכתי ק' דהול"ל גם כן מנין לכן היה נ"ל להגיה מנין ומקום (וכמ"ש בפרישה) והשתא א"ש דקאמר בסימנים לשון רבים ואע"פ שלדעת הראב"ד לא הוה מקום סימן גבי מטבעות וכמ"ש לעיל בסמוך מ"מ אפשר דרבינו ס"ל כאידך סברא שהזכיר הרא"ש וכדעת התוס' שם אך גם זה דוחק שיסתום רבינו היפוך משמעות לשון הרא"ש דמלשון הרא"ש משמע דתפס דעת הראב"ד לעיקר וכמ"ש לעיל ולפי מה שהגהתי לעיל ציבורי מעות אתיא הכא נמי שפיר גי' מנין ומקום וקאי הבד"א גם ארישא דרישא ור"ל בד"א שמחזירין מטבע בסימן דוקא בסימן מנין כשאינם אלא ג' או בסימן מקום בציבור מעות אבל כו' וממש"ר בסמוך גבי בדי מחטין כו' יש ג"כ סמך להגהה זו ע"ש: