דרישה, חושן משפט רסג:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 263:1
Open in the reader →1אלא יחזירנה מן השדה כו' ואז יניחנה זה אינו מלשון הרא"ש וב"י השיג עליו וכתב ז"ל ונראה שדעת הרא"ש ע"פ גירסת הספרים (פי' הגמרות) שלנו (והעתקתי גירסתם בפרישה) היא שאפילו בשדה אינו חייב להחזיר דהא לפי גירסתם או הוא חייב אף בעיר או הוא פטור אף בשדה וכיון דסבר דנקטינן לקולא פטור אף בשדה ורבינו שכתב לדעתו יחזירנה מן השדה לא דק עכ"ל ואני אומר שודאי גם רבינו הבין ללשון הרא"ש כן דאל"כ לא הול"ל לשון אדרבה דלשון אדרבה משמע היפך דעת המפרשים שהן רצו לחייב בעיר אגב שדה והוא ס"ל אדרבה לפטור בשדה אגב בעיר ומה שמסיק רבינו וכתב בשם הרא"ש אלא יחזירנה מן השדה למד כן מדמסיק הרא"ש וכתב דברי הרי"ף וגירסתן באחרונה משמע להדיא שתפס גירסתו לעיקר וז"ל הרא"ש שם ורי"ף כתב דרכו להחזיר בעיר בעיא ולא איפשיטא הילכך לא יחזיר בעיר נראה דבספרו היה כתוב מי אמרינן בשדה מיהא דרכו לאהדורי א"ד השבה מעלייתא בעינן וכיון דלא מיחייב בעיר לא מיחייב אפילו בשדה ופסק לחומרא דבשדה חייב לחומרא ואינו מזלזל שם בכבודו ולא דמי להכישה דנתחייב בה משום דלא אנקטה ניגרי ברייתא דאדרבה הוליכה למקום המשתמר יותר מבשדה עכ"ל וה"ק ראיתי מפרשים דלפי גירסת הספרים חייב להחזיר גם בעיר ולחומרא ול"נ אלא בעיר פשיטא שלא יחזיר מפני זלזול תורה ואם נאמר דתליא הא בהא כמשמעות גי' הספרים אפילו בשדה לא יחזיר אלא שבאמת העיקר כגירסת הרי"ף ולא ס"ד דעת האבעיין לחייבו בעיר אלא איבעייתו הוא אם פטור הוא גם בשדה כיון שעכ"פ פטור בעיר ואע"פ שמלשון רבינו משמע קצת שגם לגי' המפרשים ס"ל לרא"ש הכי מדהתחיל בדבריהן בריש דבריו וסיים באלא יחזירנו מן השדה כו' אין בכך כלום שרבינו אמר הענין ולא חש לדקדק כולי האי בלישניה ונקט המכוון מדברי הרא"ש כנ"ל ותדע שכן היה כוונת רבינו דאל"כ תקשה עליו מנ"ל להרא"ש לפרש דברי הרי"ף שהיה לו גי' אחרת דילמא גירסת הגמרא דילן היה לו ומשום דלא איפשיטא פסק לחומרא בשדה ובעיר לקולא כדי שלא יזלזל בכבוד תורתו וכמ"ש רבינו בשם הרא"ש אלא ע"כ צ"ל דזהו פשוט אליבא דכ"ע דלפי גמרא דילן חדא באידך תליא או בשניהן פטור או בשניהן חייב ומש"ה ע"כ צ"ל דהרי"ף דכתב דבעיר פטור דמשמע הא בשדה חייב היה לו גי' אחרת וכיון דזה מוכרח בביאור דברי הרא"ש ודאי גם רבינו ידעו א"כ איך כתב רבינו בשם הרא"ש דבשדה חייב ובעיר פטור אלא ע"כ לא כתב כן אלא לפי מה שראה שהרא"ש תפס גירסת הרי"ף לעיקר וכמ"ש והשתא א"ש נמי דל"ת כיון דהוא איבעיא דלא איפשיטא בגמרא והיה ראוי לילך בה לחומרא לולי צד איסור זלזול בכבוד תורתו שכתב הרא"ש היה לו לרבינו להסיק ולכתוב שמן הראוי הוא לירא שמים בפרט לשלם דמי האבידה מכיסו ואז יצא ידי כולם וכמ"ש הרא"ש שם אחר הדברים הללו שכתב רבינו כאן בשמו אבל לפי מה שכתב דרבינו סיים כדעת הרי"ף ולפי גירסתו א"ש דלפ"ז אין צד חיוב בעיר ומה שיעשה מי שבא לוותר ולעשות לפנים משורת הדין מזה נא איירי רבינו כאן וכתבוהו לקמן בסימן רע"ב (ס"ט ע"ש) והרא"ש שכתבו כאן לא כ"כ אלא על מ"ש ראיתי מפרשים דילך בזה לחומרא משום דהוו גרסי דגם בעיר הוא איבעיא דלא איפשיטא ואזה כתבו שפיר ועמ"ש עוד מזה שם (בסימן רע"ב) ודוק אלא אי קשיא הא קשיא דלפי פי' הרא"ש לדברי הרי"ף דבעיר לא איבעיא ליה ופשוט דלא יחזירנה שם אף התחיל להחזירה בשדה א"כ למה סיים הרי"ף וכתב ז"ל בעיא ולא איפשיטא הילכך לא יחזיר בעיר עכ"ל הילכך יחזיר בשדה הול"ל ולא הא דלא יחזירנה בעיר דזה לא איבעיא ליה וצ"ל דהכי הצעת דברי הרי"ף דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר בעיא הוא דאיבעיא ולא איפשיטא ומאותה איבעיא משמע דלא איבעיא ליה אלא אי בכה"ג חייב לטפל בשדה או לא כיון דלא מצי למעבד השבה מעליא אבל אהשבה בעיר לא קמיבעיא ליה והילכך לא יחזירנה בעיר וממילא נשמע מזה דהיתה גירסא אחרת לרי"ף ודוק אבל הנ"י כתב בפי' דברי הרי"ף כפי' גירסת ספרים דידן ועוד כתב שס"ל שיש ט"ס בדברי הרי"ף וצ"ל הילכך יחזיר בעיר וכדעת הרמב"ם ע"ש ודו"ק: