דרישה, חושן משפט רפה:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 285:1
Open in the reader →1שכיון שאין מי שיעיין כו' כבר כתבתי בפרישה שזהו לשון הרא"ש והנ"י פרק המפקיד כתב טעמא אחרינא וז"ל ואע"ג דביורש יש לחוש שמא יזרעם תמיד ויכחישם מ"מ אין מורידין בהן אריס אלא הקרוב וטעמא דכיון שאין אנו עושין תקנה זו מעצמינו אין לנו לעשות תקנה שיהיה אפשר שיהיה קרוב זה נפסד בה כגון זה שאפשר שמת המוריש וזה יורש הכל א"כ למה נפסיד לזה ליתן לאריס ואם לחוש שמא יפסידה הא תקנו שאם שמעו בו שמת שאוכל והכל שלו ולא עוד אלא אפילו שממשמשים ובאין וקדם זה ואכל הרי זה זריז ונשכר ובודאי תו לא יפסיד שאומר טוב לי שאתקן הקרקע כראוי שאם אמת הוא שמת הוא שלי ואם לא אקח מהפירות כרצוני קודם שיבוא עכ"ל ויש נ"מ בדינא בין טעם דנ"י לטעם דהרא"ש דלנ"י אם הקרוב הסכים להעמיד אריס הוה מוקמינן אריס ולדעת הרא"ש אסור למיקם אריס כיון דאין כאן מי שישגיח עליו יפסיד הקרקע והביא ראיה לדבריו ע"ש: לפיכך אם יש מי שרוצה כו' זה כ"ר מסברא דנפשיה ע"פ דקדוק לשון רש"י שפי' אההוא דגרסינן שם דף ל"ט אפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן ז"ל אין ב"ד טורחים לבקש להן אפוטרופוס לפי שאינו מצוי שימצאו וכדמסיק רבינו ומשמע מזה אם היה איש אחד שרוצה טוב הדבר ונותנין הנכסים בידו וכ"כ נ"י והמ"מ בשם הרשב"א והנ"י מסיק בשם הרא"ה שכתב ז"ל כיון שאין דרך בני אדם לטרוח בשביל גדולים חיישינן שמא להפסיד הנכסים הוא רוצה עכ"ל ולכאורה הן הן הדברים שכתב רבינו בשם הרא"ש בסמוך דאפילו אם ירצה כו' אבל ז"א דהרא"ש לא אמר אלא דיכול היורש למחות משמע הא אם אינו מוחה הב"ד נותנין בידו משא"כ לטעם הרמ"ה דיש על הב"ד לחשוש שלהפסד זה בא ובזה נתיישב דל"ת דברי רבינו אהדדי דמתחיל לכתוב ז"ל לפיכך יש מי שרוצה כו' אין תקנה גדולה מזו וסיים היה א"א הרא"ש ז"ל אומר דיכול היורש למחות אלא ודאי ס"ל לרבינו דגם הרא"ש מודה דמצד הב"ד טוב למנותו אלא עכ"פ אם בא היורש ומיחה שומעין לו כיון שאין מוטל על הב"ד למנות אפוטרופוס על הגדולים וכמ"ש בפרישה וק"ל: