דרישה, חושן משפט רצ:יג

1אלא כיצד עושין בודקין כו' ב"מ דף ע' א"ל רבה לר"י הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו א"ל מותבינן להו בי דינא ויהבינן להו זוזא זוזא א"ל והא קא כליא קרנא א"ל מר היכי עביד א"ל בדקינן גברא דאית ליה דהבא פרוכא ונקטינן דהבא פריכא מיניה ויהבינן קרוב לשכר ורחוק להפסד כו' אמר רב אשי תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא כו' אלא אמר ר"א חזינן גברא דמשפי נכסיה ומהימן ושמע דינא דאורייתא ולא מקבל שמתא דרבנן ויהבינן להו ניהליה בבי דינא עכל"ה והנה הרמב"ם תפס לעיקר אארון אחרון מהנך תלתא ענייני הנזכרים בגמרא מפני שכן מוכח ל' רב אשי כיון דאיש דהוא שפוי בנכסיו שכיח טפי ולכך אית ליה לחקור אחר השכיח ולברר המוטב שבהן יותר מאשר נחקור על מי שיש בידו דהבא פריכא שאינו שכיח [ואם] אין א' משניהם בנמצא מוכרחין אנו לעשות תקנה דר"י ליתן ליד ב"ד לפרנס מהן מעט מעט ועל לשון הגמרא הנ"ל קאי הרמב"ם וק"ל: ונראה שצריך למנות אפוטרופוס כו' דתלמודא לא קאמר מותבינן להו בי דינא [כו'] אלא לאפוקי דלא יהבינן ליה בעסק כו' צ"ע למה ליה לרבינו תירוץ זה הא לא כ"ר אלא פי' הגמרא דמה שאמר רבה דבדקינן גברא דא"ל דהבא כו' אינו ר"ל דהב"ד יבדקו אחריו אלא האפוטרופוס וממ"ש רב יוסף לרבה תחלה דאותבינן ליה בי דינא ויהבינן להו זוזא זוזא אזה לא כ"ר דצריכין אפוטרופוס לזה וא"כ לק"מ מהא דקאמר ר"י מותבינן בי דינא וי"ל דס"ל לרבינו דכמו שאין הב"ד מטריחין כל כך לבדוק אחר אנשים שפויין כן נמי אין עליהן לטרוח ליתן להן זוזא זוזא אלא ממנין להן אפוטרופא שהן ידקדקו אחריהן מה שהן צריכין למזונותיהן ולא יפזרו המעות וא"כ ק' לרבינו ואם איתא דממני אפוטרופוס למעות למה אמרו דמותבינן להו בב"ד כו' דכאן אין לתרץ כמ"ש בשם רש"י אח"ז דר"ל דיהבינן ניהליה בב"ד משום דיש כח [ביד] ב"ד להפקיר דהא אותו טעם אין שייך כאן מש"ה כ"ר דמ"ש מותבי' להו בב"ד ואכלי זוזא זוזא ודאי לאו דוקא קאמר דב"ד בעצמן נותנין להן אלא ע"י אפוטרופוס נותנין אלא שלא דקדק משום דלא נחית שם לומר תיקון איך שיעשו כי לא בא שם אלא לאפוקי שלא יתנו בעסק אבל בתר דשמעינן כו' כלומר אבל אח"כ דבא רבה לומר תיקון איך שיעשה ודאי הול"ל. שיהבינן ע"י אפוטרופוס אלא שהוא פשוט ולא הוצרך לאמרו אלא דבר חידוש שלא די באפוטרופוס לחוד אלא שצריכין שיתנם לו האפוטרופוס במעמד ב"ד כן נ"ל ביאור הדברים ודוק: