דרישה, חושן משפט שכא:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 321:1
Open in the reader →1אינו מנכה לו מן חכירו כו' כבר כתבתי לשון הגמרא בפרישה והתוס' שם דף ק"ד [עיין בב"ח שהביא לשון התוס' באריכות] ובזה נתבארו ג"כ דברי רבינו שקשה ביה ג"כ קושיית התוס' וע"ק לכאורה דמתחיל וכתב דיבש כל הנהר הקטן דמשמע הא לא יבש הנהר הגדול (הנהר) אף שנתייבשו ג"כ כל הקטנים ואפשר דנתייבשו כל הקטנים ולא נתייבש הנהר הגדול אלא סבירא ליה לרבינו כשינויא קמא דתוס' דיבש נהר הקטן ר"ל כל הקטנים א"נ משום מקבל כ"כ וכשינויא [בתרא] דתוס' (וקמ"ל דאפי' ביבש הנהר הקטן היה מן הדין לומר לא אתעסק בה או לנכות לאו מטעם דאפשר ליה לאתויי) דהא רבינו התחיל ג"כ במקבל ואף על פי שסיים וכתב אין מנכה לו מחכירו חדא מינייהו נקט וכמ"ש בפרישה וע"ש ומה שסיים רבינו וכתב אם יבש הנהר הגדול כו' ולא כתב רבותא דאפילו אם לא יבש אלא נהר קטן שלו ושל אחריני משום דאז היה לחזור בו אבל לא היה מנכה לו וכה"ג בדיבש הנהר הגדול נמי מנכה לו בלאו חזרה וק"ל. ובזה יש ג"כ ליישב קצת הא דכ"ר נקצצו כל האילנות ואח"כ כתב כדי שלא נשאר מטע עשר דמ"ש אפילו נקצצו כל האילנות משום חכירות ומ"ש שלא נשאר י' לב"ס משום קבלן דאי נקצצו כולן היה יכול לחזור בו ולומר לא נצרכתי לעבוד השדה וליתן לך חלק בהפירות אלא משום האילנות שאטול פירותיהן בלא טירחא מש"ה קאמר דבעינן דישאר בת עכ"פ קצת אילנות כמו שאמר בנתייבש הנהר דאינו חוזר כיון דעכ"פ יש לפניו הנהר הגדול לדלות מענו וע"ע בדרישה מה שאכתוב בסמוך: ואם יבש גם הנהר הגדול כו' עד בין אם הוא בחכירות בין אם הוא בקבלנות כבר כתבתי בפרישה מה שנ"ל לחלק בין הא להא דאכלה חגב או נשתדף דכתב רש"י דאף אם הוא מכת מדינה אין מנכה לו בקבלנות (ואפ"ה) [ובד"ה] מנכה לו [כתבו התוס'] ואינו דומה לאכלה חגב דכיון דא"ל בית השלחין ולא הוצרך למימר כיון דעומד בגווה ש"מ דקפיד דוקא כשהיא בה"ש כמו שהוא עכשיו שיש בו מעין ונראה דוקא שם דאיירי דלא יבש אלא נהר קטן ואפ"ה מנכה לו הוצרכו לטעם זה דאמר מילתא יתירא בית השלחין אבל בהאי דינא דנתייבש נהרא רבא גם התוספות מודים אע"ג דלא אמר מילתא יתירא אפ"ה מנכה אפילו למקבל מטעם שכתבתי בפרישה דיבוא למנוע מלדלות שטרחתו גדולה כו' ע"ש. וכדעת רבינו כן הוא ג"כ דעת הרמב"ם בפ"ח מהלכות שכירות שכתב דהאי אם יבש הנהר מנכה לו קאי גם אקבלן שהרי התחיל שם בדין ד' וכתב ז"ל החוכר או המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין כו' ואף שסיים שם וכתב מנכה לו מחכירו והיה אפשר לומר דלא כתב הרמב"ם ברישא ג"כ המקבל אלא משום היכא דלא יבש הנהר הגדול דאז בתרווייהו אינו מנכה להן מ"מ נראה דל"ד קאמר וחדא מינייהו נקט שהרי גם ברישא היכא שלא נתייבש אלא המעין לא כתב אלא אינו מנכה לו מחכירו ולא כתב ג"כ אקבלנות אם לא שתאמר דנקט רבותא אפילו מחכירתו אינו מנכה לו מכ"ש מקבלנותו ועיין בחידושים מה שכתבתי ודקדקתי בדברי הרמב"ם והמ"מ שנראים כסותרים זא"ז וגם שם כתבתי דיש חולקין וסבירא להו דגם בזה דיבש הנהר הגדול אין מנכין בקבלנות וגם מור"ש תמה על רבינו בזה אבל דברי רבינו והרמב"ם המה כמ"ש ודוק. ואין להקשות עליהן (דס"ל דגם ביבש הנהר הגדול אין מנכין בקבלנות) מהא דר"פ דאמר בתרתי מתניתין קמייתא מיירי בין בחכירות בין בקבלנות ומשנה זו דבית השלחין היא משנה תניינא מקמייתא די"ל דר"פ לא קאמר אלא אמה שמיירי המשנה דהיינו ברישא מנתייבש הנהר הקטן דאינו מנכה לו וסיפא מעומד בתוכה ואמר בית השלחין זו דמנכה לו אפילו בנתייבש נהר הקטן דזה מיירי גם בקבלנות אבל הא דנתייבש נהר הגדול דמנכה לו אינו בפי' במשנה אלא אוקימתא דר"פ הוא וכמ"ש בפרישה בזה ס"ל דאיירי דוקא בחכירות והמקשן שהקשה אי נתייבש נהר הגדול מכת מדינה הוא לא פריך כ"א אחכירות אבל בקבלנות לק"מ דדינו כאכלה חגב וכ"כ המ"מ ע"ש וא"ל לדידהו מנא לן להמקשן להקשות דילמא המשנה לא איירי אלא בהמקבל ממש שהרי לשון המשנה הוא המקבל שדה דזה ודאי אינו דהא במשנה סיים וכתב שם אינו מנכה לו מחכירות כו' ומנכה לו מחכירות כו' ש"מ דודאי מחכירות עכ"פ איירי ודוק: היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין זה כו' בפרישה כתבתי דהיה עומד בתוכה ל"ד קאמר ואף דקאמר רבינא שם דף ק"ד ז"ל מדקאמר זה ש"מ דקאי בגווה אינו ר"ל דקאי ביה דוקא דהא זה אינו מורה אלא שמרמז עליו ומודיע איזה שדה רוצה לחכור וזהו מיקרי דקאי בגווה ר"ל שחכירותו הוא דוקא עליה ולא אשדה אחרת ושפיר דייק רבינא שם דקפיד דאי לא קפיד לא הו"ל לומר גם כן בית השלחין דכיון דהבדיל בלשון זה למה לו ליתן עוד סימן לומר בית השלחין אלא ודאי כוונתו היה באמרו בית השלחין זה לאמר שחכירותו הוא דוקא לבית השלחין כדקאי השתא שידע שבאותו העת היה בו מעין וג"כ נ"ל פשוט דאף אם עמד בתוכה ואמר חכור לי בית השלחין ול"ק ג"כ זה לרבינו לא הוה קפידא ואכתי איכה למימר לשם בעלמא נתכוין ואם תאמר למה אמר בית השלחין לא הול"ל אלא חכור לי שדה זה שעמד בתוכה אדרבה זה משמע דוקא כמית שהיא וכמ"ש פרק הבית והעלייה בא"ל בית כזה אני משכיר לך דצריך ליתן כמותו בארכו וברחבו (וכמש"ל בסי' שי"ג) ואיכא למימר דלא נתכוין דוקא אכזה אלא שיחכיר לו מה שנקרא בית השלחין אף שאינו בית השלחין ממש ולכך לא מצינו במשנה וגמרא קפידא כ"א באומר זה וגם בית השלתין וכלשון הגמרא ובמשנה גם כן לא כתוב שעומד בתוכה אלא הכל תלוי באומר זה ובית השלחין וכמ"ש וזה ברור וכן מוכח ל' הרמב"ה וכמ"ש בחידושים ע"ש ודוק: בד"א שלא נשאר כו' יליף לה רבינו מהירושלמי הביאו הרא"ש ריש המקבל וז"ל נקצץ האילן אמר ר"י כשנקצץ האילן כולו. אבל אם נשתייר ממטע י' לבית סאה יכול הוא למימר בקדמיתא הוו כחישין ולא עבדי סגי ברם כדין אינון דלילין עבדין סגין והרי"ף והרמב"ם השמיטו חילוק זה דמטע י' לבית סאה וחילוק דיבש הנהר כולו או לא יבש כולו וכתב ב"י דאכשר משום דמילתא דפשיטא הוא להו דיבש המעין ונקצץ האילן תנן וסתם נקצץ ויבש לגמרי משמע וכן נראה דעת המ"מ שהביא הירושלמי הוה על הרמב"ם מיהו יש לגמגם בנקצץ האילן דאי סתמא בנקצצו כל האילנות משמע א"כ אפילו אם נשתיירו בה פחות ממטע י' לבית סאה אינו מנכה לו ואילו הירושלמי כל שלא נשתייר בהם ממטע י' לבית סאה מנכה לו מחכירו עכ"ל ב"י ור"ל דהרי"ף והרמב"ם דכתבו לשון המשנה דאם עמד בתוכו ונקצץ האילן מנכה לו הו"ל לפרושי דנקצץ ר"ל שאפילו לא נקצץ כולו אלא שלא נשארו י' לבית סאה אפ"ה מנכה לו דכיון דלשון נקצץ משמע כולו איכא למטעי ולומר דס"ל דוקא בנקצץ כולו מנכה לו ולפי מ"ש בפרישה לא קשה כולי האי דנקצץ קאי אשם בית האילן ור"ל שם בית האילן נקצץ וממילא משמע דאפילו נשארו בו אלא שאין עליו שם בית האילן מנכה לו ותדע לך שהרי בירושלמי זה ק"ק דיוקי אהדדי דמתחיל וכתב ז"ל אמר ר"י בנקצץ כולו דמשמע הא לא נקצץ כולו אף שאין י' לבית סאה אינו מנכה לו וסיים וכתב אבל אם נשאר ממטע י' לב"ס דמשמע דאפילו נשארו בו אלא שאין עליו שם בית האילן מנכה לו אלא ודאי מ"ש בנקצץ כולו ר"ל שנקצץ כל שם בית האילן וק"ל. ופי' הרר"ה כו' וא"א הרא"ש כו' טעם פלוגתתן מבואר בהרא"ש שה ע"ש וכן התוס' כתבו כדברי הרא"ש והנה דעת הרמ"ה כדעת י"א שהביא הרא"ש ומה שדחו התוספות והרא"ש לדברי הי"א מלשון מתניתין דקאמר מכור לו תירץ הנ"י דמכור לי ל"ד קאמר אלא הוה הא כאילו אמר חכור ממני ע"ש: ומש"ר שבתוספתא משמע כו' ז"ל התוספתא שדה בית השלחין אני חוכר הימך שדה בית האילן אני חוכר הימך יבש המעין ונקצץ האילן חייב להעמיד לו מעין ואילן אחר שדה בית השלחין זו שדה בית האילן זו אני חוכר ממך יבש או נקצץ מנכה לו מן חכירו עכ"ל והנה ברישא דתנא אף על גב דלא אמר זו אפ"ה קתני דהוה קפידא וחייב להעמיד לו אחר וצ"ל דה"ט משום דכיון דא"ל חוכר למחכיר קפיד אף בלא זו ויש לתמוה דהרא"ש גופא הביא תוספתא זו בדבריו ואפ"ה חילק וצ"ל דהרא"ש פירש להאי תוספתא דרישא מיירי באופן דנראה מדבריו דודאי קפיד ולא באה התוספתא אלא ללמדנו דכשנראה מדבריו דקפיד וגם אמר זו אין יכול להעמיד לו אחר דהא זו קאמר אלא צריך לנכות לו מחכירו מה שאין כן כשנראה מדבריו שקפיד ולא קאמר זו אז אין מנכה לו מחכירו אלא יעמיד לו אחר וכל אחד מהן יכול לעכב בדברים הללו והא דלא פירשה התוספתא דבריה דמיירי ברישא שנראה מדבריו דקפיד משום דזה פשוט בעיניהם דכל שלא נראה מדבריו שהקפיד אמרינן דשמא בעלמא מכר לו וזה נלמד מהמשנה הנ"ל דהאומר בית כור עפר אני מוכר לך זהו מה שנ"ל בישוב דברי הרא"ש ושוב מצאתי דומה לזה בהגהות מור"ש ז"ל ונראה דרבינו ודאי ידע דפירשה כן הרא"ש ומש"ה לא כתב שמהתוספתא קשה לדברי הרא"ש אלא כתב שמשמע מיניה כדברי הרמ"ה והיינו מפשטא דלישנא דא"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש דמיירי גם ברישא דגילה דעתו שרצוכו לחכור דוקא בית השלחין ובית האילן ולא שמא בעלמא ולהרא"ש ניחא לסבול דוחק זה ממה שנפרש לשון המשנה דקאמר חכור ר"ל חכור ממני ודוק: