דרישה, חושן משפט שלה:ב

1להביא לו שליחות כו' ז"ל הרמב"ם פ"ט דשכירות השוכר את הפועל להביא לו שליחות כו' נותן לו שכרו משלם שכרו להביא קנים מהכרם כו' נותן לו שכרו משלם שכרו להביא לו כרוב כו' נותן לו כל שכרו וכן כל כיוצא בזה עכ"ל וכתב המ"מ ז"ל השוכר את הפועל כו' תוספת' והיא בהלכות פרק השוכר את האומנים ופירושא פשוט הוא שאינו דומה להלכו חמרים ולא מצאו תבואה הנזכר למעל' (פי' שדינו שם שנותן לו כפועל בטל וכמש"ר ר"ס של"ג) לפי ששם לא היה שוכרן לאותו מהלך לבד אלא ליום א' ונתבטלו כל היום (פי' ואיך ישלם להם שכירות כל היום כיון דלא עשו בו דבר ועיין בסמוך שכתבתי עוד פי' אחר) אבל זה כבר עשה מלאכתו משלם לפיכך נוטל שכרו משלם ומ"מ אם היה דבר כבד מה שיש לו להביא מנכה לו שאינו דומה בא טעון לבא ריקן ובהשגות השוכר את הפועל כו' שכרו להביא קנים לכרם כו' שכרו להביא כרוב כו' א"א כן הוא ל' התוס' אבל בגמרא דהאומנין מסיים בה אינו דומה הבא טעון לבא ריקן (ר"ל משלם כפועל בטל ע"ש דף ע"ו) עכ"ל הראב"ד ותוספתא זו לא הובא בגמרא כלל (אלא ברייתא אחריתי מביא שם וכמ"ש בס"ס זה) אבל הוא מדמה לזו דהלכו חמרין שהזכרתי ששם סיימו כן וכבר ביארתי הענין בארוכה עכ"ל המגיד. ונראה דהמ"מ בא לפרש התוספתא לאפוקי מפי' הראב"ד וזהו שהתחיל השוכר את הפועל וכו' (ובמ"ש וכו' קאי אכל דברי הרמב"ם עד גמירא) וכתב שהם מהתוספתא כך הוא בפ"ז השוכר את הפועל כו' אבל שכר חמרין להביא לו תבואה. והלכו ולא מצאו כו' שכר את הפועלים ומצאו שדה כשהיא לחה נותן להן שכרן משלם אבל אינו דומה העושה מלאכה ליושב ובטל. ואינו דומה הבא טעון לבא ריקן כו' [עיין בב"ח שהביא ל' התוספתא עד גמירא] ובגמרא שלנו פ' האומנין הביאו רישא דתוספתא זו דהלכו חמרין להביא לו תבואה ולא מצאו נותן להן שכרן משלם ומפרש דמה שקתני התוספתא אבל אינו דומה כו' היינו דוקא שנותן לו כפועל בטל וס"ל להראב"ד כיון שגילתה לנו הגמרא דמ"ש ברישא דתוספתא שכרו משלם דל"ד קאמר אלא ר"ל כפועל בטל ודאי כל שכרו משלם שנזכר בתוספתא זו באינך בבי ג"כ פירושן כפועל בטל דמאן פליג להו ולהכי השיג על הרמב"ם דסתם דבריו ומש"ה הקדים המ"מ וכתב ז"ל ופירושו פשוט הוא שאינו דומה לחמרין שהלכו כו' ר"ל ופי' התוספתא פשוט הוא דהא דקתני בשכרו להביא לו שליחות נותן לו שכרו משלם אינו דומה לנותן לו שכרו משלם דקתני גבי הלכו חמרין אלא שכרו ממש קאמר כאן ומפרש ואזיל הטעם וכתב לפי ששם לא היה שכרו לאותו מהלך כו' ובמציעתא דשכרו להביא קנים שהוא דבר כבד גם המ"מ מסכי' דנותן לו שכרו משלם ל"ד וזהו שמסיק וכתב ז"ל ומ"מ אם היה דבר כבד כו'. אלא שיש לדקדק מה עלה על דעת הראב"ד להשוות דין הלך בשליחות להא דשכר פועלים על כל היום ואף אם לא פירשו הראב"ד ששכרו על כל היום כ"א להביא תבואה פעם א' מ"מ אינו דומה הולך בשליחות שהוא דבר שאין בו טורח כ"כ להשוכר להביא לו תבואה. והיה נראה דכ"ע ס"ל דהשוכר להביא תבואה כל היום. דאע"פ שהיה לו לקבל שכר שלם גם על ההליכה אף שלא טען אז מידי מ"מ כשלא מצא אינו נוטל עליה אלא כפועל בטל וס"ל להראב"ד דה"ה נמי אם הלך בשליחות אין לו ליטול על הליכתו שכירות אלא כפועל בטל. והמ"מ השיב דאינו דומה להולכי חמרין דשם אף שג"כ מקבל שכר על הליכתו מ"מ לא נשכרין על ההליכה אלא לעסוק בעבודתו הקשה כל היום וההליכה היתה טפילה להמלאכה ומש"ה כשלא נעשית המלאכה אינו נוטל כל שכרו לפי ערך ההליכה ועל מותר יום כפועל בטל אלא על כולו נוטל כפועל בטל. משא"כ בשכרו להביא לו שליחות דהשליחות הוא דבר קל וההליכה היא עיקר מש"ה נוטל עליה כל שכרו ובזה נתיישב הא דכתב המ"מ לפי ששם לא היו שוכרין נאותו מהלך בלבד אלא ליום א' דקשה (חז"ל) [דהו"ל] לחלק שאינו דומה ששם שכרן להביא תבואה שהוא כבד ואף אם ג"כ לא היה לו להביא כ"א פעם א' אלא ודאי ליתן טעם למה אינו מקבל שכר שלם על ההליכה בהעיקר במה שהיה לו לעשות כל היום ודו"ק. כן נ"ל ביאור דברי הרמב"ם וב"י קיצר כאן בהעתקה ובפירושו במקום שהיה לו להאריך ונראה פשוט דכוונת רבינו הוא כדעת המ"מ ומש"ה דקדק בר"ס של"ג וכתב גבי חמרין שהלכו נותן להם שכר כפועל בטל דלא רצה רבינו לסתום דבריו אלא לפרש שכן דרכו אבל הרמב"ם העתיק ל' התוספתא כצורתה כי כן דרכו על הרוב למשוך אחר ל' הגמרא וגם י"ל דס"ל גבי חמרין שהלכו ובהני בבא אחריני שלא פירשו כלום בגמרא אית לן לפרש כל חדא וחדא כפי המסתבר דהא דקתני התוספתא בכל א' שכרו משלם משום דאף אם נותן לו כפועל בטל שכרו משלם מקרי כיון דאינו דומה הבא טעון לבא ריקן א"כ זהו שכרו משלם ומ"ש ב"י כאן על מש"ר גבי קנים נותן לו שכרו כפועל בטל ט"ס הוא ע"ש ודבריו תמוהין במ"ש דט"ס הוא א"כ איך הבין דברי המגיד שהביא ב"י שם לפני זה הלא גם הוא כתב דכל מקום שמשאו כבד מנכין לו דהיינו כפועל בטל ועוד מ"ש השוכר להביא קנים משכר חמרים להביא תבואה הנזכר שם בתוספתא שנותן לו כפועל בטל אלא מחוורתא כדכתיבנא ודברי רבינו מדוקדקים היטב ומה שקיצר רבינו בסיפא דשכרו להביא לו תפוחים כו' ולא העתיק סוף ל' התוספתא דקתני בה אלא נותן לו שכרו משלם או הול"ל כפועל בטל משום דס"ל דאין בזה שום חידוש דזה כבר נלמד מדין קמא להביא לו שליחות ממקום למקום דאידי ואידי דברים קלים הן ואין טורח בשליחות ולא באה התוספתא ללמדינו בזה אלא שלא יוכל לומר טול מה שהבאת בשכרך וכמ"ש בדרישה ואף שהתוס' בב"ק דף קי"ג כתבו אהא דלהביא כרוב ודורמסקין לחולה כו' דמיירי ששכרוהו בשביל החולה פי' יותר ממה שהיה ראוי לשוכרה דהכי משמע ל' נותן לו שכרו משלם ע"כ וא"כ יש חידוש בדבר הא מסקי התוס' וכתבו שם ז"ל וצ"ל דמיירי כגון דליכא למימר משטה אני בך שהוא מפסיד במקום אחר כיוצא בזה עכ"ל וא"כ חזר להיות יתר משכרו לדין שוה לשכרו ואין כאן שום חידוש וגם לא הוצרך לכתוב זה כי סמך אמה שכבר כתבו בסי' רס"ד ורס"ה ע"ש. ועל דברי התוס' תימה הוא בעיני מ"ש שכן משמע ל' שכרו משלם דמיירי בשכרו יתר ממה שהיה ראוי ליתן לו בשכרו והא גם בבות קמייתא הנ"ל קתני נותן לו שכרו משלם ואין טעם לומר שם ששכרו יותר משכרו דשם לא איירי מחולה ואדרבה בבבא זו יש ליתן יותר טוב טעם למה כתב נותן לו שכרו משלם משום דהמשלח אינו רוצה ליתן לו בסך אשר שכרו בו אפי' בדרך השכירות אלא אומר טול מה שהבאת בשכרך שאינני צריך לו מש"ה הוצרך לומר דאין שומעין לו אלא צריך ליתן לו שכרו משלם ונראה דמה"ט שינה הרמב"ם בבבא זו ולא כתב ונותן לו שכרו משלם אלא נותן כל שכרו דהיינו לאפוקי זה שנתחרט ואמר לו טול מה שהבאת בשכרך והוא פחות משכרו ונראה ליישב משום דברייתא זו שהביא הגמרא שם לא תניא שם הני בבא דרישא וברייתא אחריתי היא ולא תוספתא הנ"ל ותדע דאל"כ למה מקשה שם מהך סיפא והא גם מרישא משכרו להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא נותן לו שכרו משלם הו"ל לאקשויי שם וא"כ דייקי שפיר דבשלמא בתוספתא גילה לן ברישא דשכרו משלם ל"ד הוא שהרי כתב עלה אינו דומה הבא טעון כו' וה"ה אינך שכרו משלם הנזכר שם אחריו ג"כ פירושו כן אבל הברייתא לא הו"ל לסתום ודו"ק וע"ל רס"ד ורס"ה מ"ש עוד מזה התוספתא גם בתשובתי הארכתי ע"ש ודו"ק.