דרישה, חושן משפט שנ:יח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 350:18
Open in the reader →1עשה שליח לשחוט לו בשבת כו' ולדעת א"א כו' ע"ש רבינו בשם הרא"ש כ"כ הרא"ש שם אהא דתנן גנב וטבח ומכר ביום כפורים חייב וכתב הרי"ף ל' הגמרא בלשון זה ואמאי נהי דקטלא ליכא מ"מ מלקות איכא וקיי"ל דאין לוקה ומשלם ומוקי לה בטובח ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב כו' עד תחת לרבות את השליח (ואע"ג דבגמרא משני להאי קושיא בע"א וקאמר מתני' ר"מ היא צ"ל דס"ל לרי"ף דלפי המסקנא א"צ לההוא שינויא) וכ"כ הרא"ש שם ומסיים בה הרא"ש ז"ל ואפ"ה בשבת פטור דשחיטה שאינה ראויה היא וכר"י הסנדלר עכ"ל ש"מ שכ"כ לפסק הלכה אלא שצ"ע דשם דף ע"א מייתי הגמרא ברייתא ז"ל גנב וטבח לעכו"ם גנב שור הנסקל וטבחו משלם ד' וה' דברי ר"מ וחכמים פוטרין וקאמר דכ"ע מיתה וממון אינו חייב ממון והב"ע בטובח על ידי אחר ומ"ט דחכמים דפטרי מאן חכמים ר"ש דאמר (במתני' שם דף ע' ע"א בגנב ושחט ונמצאת טריפה פטור משום) שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה וכר"י הסנדלר דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים מ"ט דר"י הסנדלר כדדרש ר' חייא ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה כו' עד פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת אסורין. דאורייתא וחד אמר דרבנן ודרש כי קדש היא לכם היא קדש ואין מעשיה קדש כו' בשלמא למ"ד דאורייתא אמטו להכי פטרו רבנן הנ"ל (רצה לומר חכמים ומשום דאשחיטה שאינה ראויה אינו חייב ד' וה' וכר"ש הנ"ל) אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן ומשני אשארא דעכו"ם ושור הנסקל עכ"ל הגמרא בקיצור וז"ל הרא"ש דף קל"ח סע"א דתניא המבשל בשבת כו' והביא רב אלפס ז"ל כל זו הסוגיא ופלוגתא דרב אחא ורבינא וכתב דקיי"ל בכל התורה כולה כל היכי דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל ושמעינן מיניה דליתא לדרבי יוחנן הסנדלר והילכך הילכתא כרבי יודא דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למ"ש בין לו בין לאחרים במזיד יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו וקצרה דעתי מהבין מ"ש מדקיי"ל כדברי המיקל ליתא לדר"י הסנדלר והלא רב אחא ורבינא לא נחלקו בסברת עצמן אלא בפירוש דברי רבי יוחנן הסנדלר חד אמר דר"י הסנדלר אוסר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר דרבנן ומדפריך תלמודא בשלמא למ"ד דאורייתא אמטו להכי פטרי רבנן אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן ואי בסברת עצמן פליגי מאי פריך לימא דחכמים סברי כר"י הסנדלר דאית ליה מעשה שבת דאורייתא א"כ מדהני אמוראי בתראי פליגי בפי' דברי ר"י הסנדלר היה מסתבר דהלכתא כוותיה וגם תמיהני על מה שפסק הלכה כרבי יודא הא אמרינן בפ"ק דחולין דרב מורה לתלמידיו כר"מ ובפירקא דריש כרבי יודא משום עמי הארץ וגם רבא סבר כר"מ עכ"ל הרא"ש והנה נראה לכאורה ביאור דבריו (כדי שלא יסתרו זא"ז דמסתבר ליה לומר דהלכה כר"י הסנדלר וסיים בהלכה כר"מ או כר"י) דה"ק הרי"ף מביא מפלוגתא דרבינא ורב אחא דליתא לר"י הסנדלר וע"ז כתב דאיפכא מסתברא דכיון דפליגי בדבריו היה מסתבר דהלכה כוותיה ואע"ג דקיי"ל כדברי המיקל היינו לומר שאין ר"י הסנדלר אוסר מעשה שבת דאורייתא אבל (אם) הוא סובר כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסורין בין לו בין לאחרים מדרבנן ולא כרבי מאיר ור"י דמתירין אפילו מדרבנן ולא כהרי"ף דפסק כר"י דמותר אפילו מדרבנן לאחרים מיהו לא החליט הרא"ש דבריו לפסוק כר"י הסנדלר מדאשכחן בפ"ק דחולין דרב מורה לתלמידיו כרבי מאיר ודריש בפירקא כרבי יודא וגם רבא סבר כר"מ בפרק כירה ומש"ה כתב הרא"ש היה מסתבר דהלכה כוותיה דקדק לכתוב ל' היה וס"ל כמ"ש מכח האי פלוגתא היה נ"ל לומר כן לולי האי פסקא דרבא ודרשה בפרקא דרב דמעשה רב (מהם) הם הכריחוהו דלא ס"ל כר"י הסנדלר כנ"ל ביאור דבריו ומש"ה בפ"ק דחולין מייתי הרא"ש דעת הרי"ף דפסק כר"י ודעת ר"י בעל תוס' דפסק כר"מ והוכחותיו דר"י ומשמע משם דפסק כר"י בעל התוס' דלדינא הלכה כר"מ אלא שכיון דשכיחי ע"ה מש"ה פסקינן לרבים כר"י אבל לא כתב שום דעה לפסוק כר"י הסנדלר וגם רבינו בא"ח בריש סי' שי"ח הביא שם דעת הרי"ף ודעת ר"י ולא כתב שום דעה לפסוק כר"י הסנדלר וגם לא כתב רבינו שם הכרעת הרא"ש שהיא דלא כמאן וא"כ ק' לכאורה דברי הרא"ש אהדדי וגם תימה על רבינו שסתם כאן כדברי הרא"ש לפטור מד' וה' ולא זכר סתירת דבריו הנ"ל ואין לחלק ולומר דכאן דאיירי בשחיטה בשבת פסק כר"י הסנדלר לחומרא ובמבשל בשבת פסק לקולא או כר"י או כר"י הסנדלר וכדעת בע"ת שהביא רבינו שם בא"ח סי' שי"ח דכתב דאפילו מאן דמיקל במבשל מחמיר בשוחט ז"א דלא כ"כ בע"ת אלא להפוסקים כר"מ דאמר דבשוגג מותר בו ביום בין לו בין לאחרים ע"ז כתב דהיינו במבשל ומטעם דגם קודם בישול הוי חזי לכוס משא"כ בשוחט בשוגג כמו שדייק ל' רבינו שם וכ"כ בעל התרומות בהדיא בסימן רמ"ח לענין מזיד לר"מ ולשאר תנאים אפי' בשוגג אין חילוק בין מבשל לשוחט ומש"ה מייתי הגמרא והפוסקים משחיטה אבישול בפרק כירה ובפ"ק דחולין ובשמעתין בפרק מרובה ע"ש וצריכין לומר מדמצינו דבסוגיות הגמרא הביא בפרק מרובה רבינא ורב אחא הנ"ל דפליגי בדברי ר"י הסנדלר דמוכח מיניה דס"ל הלכה כרבי יוחנן וכמ"ש הרא"ש הנ"ל ולא הביאן הגמרא בפ"ק דחולין ולא בפ' כירה אלא אדרבא שם בפ' כירה הביא דברי רבא דפסק כר"מ וגם בפ"ק דחולין הביא דברי רב דאורי לתלמידיו כו' כר"מ ולא הביאם הגמרא בפרק מרובה מזה משמע להרא"ש ורבינו דלענין ד' וה' דמיניה איירי בפ' מרובה ס"ל לסוגיא דגמרא דהלכה כרבי יוחנן ונ"מ הוא לענין תשלומין ד' וה' דישאר הלכה כוותיה אלא שקשה הא מוכח מדברי הרא"ש ומהסוגיא הנ"ל דאפי' לר"י עצמו חייב בד' וה' דהא ודאי (אינו) מחולק הרא"ש עם הרי"ף דפליגי רבינא ור"א בסברא דנפשייהו והמיקל ס"ל דמעשה שבת דרבנן ולא כר"י הסנדלר דס"ל דאסור מדאורייתא דיליף לה מקדש תהיה לכם כמשמעות סתם הגמרא דמפרש טעמיה כן ונראה דמסתבר להרי"ף לפרש כן משום דאל"כ אלא פליגי בדעת ר"י הסנדלר הו"ל להגמרא מיד אחר דברי ר"י הסנדלר להביא האי פלוגתא לומר פליגי ביה רבינא ורב אחא כו' כדרך סוגיות הגמרא מוכח מדקי"ל כדברי המיקל דאין הלכה כר"י הסנדלר (ועמ"ש עוד בסמוך בשם הר"ן) והרא"ש מוכיח דלא בסברא דנפשייהו פליגי אלא בדברי ר"י הסנדלר וכנ"ל אבל גם הרא"ש מודה דקיי"ל כדברי המיקל שבשניהם שזהו כלל בכולה תלמודא וכדאיתא בפרק ג"ה דף צ"ג ע"ב וז"ל הכלל שם בגמרא כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא בר מתלת והם ביעי אומצא מזרקי דרב אחא לקולא והלכתא כוותיה וכיון שכן הוא צ"ל דגם ר"י הסנדלר דאוסר בין לו בין לאחרים אינו אוסר אלא מדרבנן דהא מדאורייתא מעשה שבת מותר וכדברי המיקל הנ"ל ובגמ' הנ"ל אמרינן בהדיא דמ"ד מעשה שבת דרבנן הטובח בשבת חייב בד' וה' דהא מדאורייתא שחיטה ראויה היא ומש"ה קאמר הגמ' אליביה דכי פליגי רבנן הנ"ל אשארא אשור הנסקל ואשוחט לעכו"ם לכן צריכין לומר דס"ל מדקיי"ל כדברי המיקל שבשניהן ולענין ד' וה' דברי האומר מעשה שבת דאורייתא הוא המיקל ותחשב שחיטתו בשבת שחיטה שאינה ראויה וקיי"ל כוותיה דקיי"ל כהמיקל בכל מקום ומקום כפי הקולא דאפשר לומר ביה אנא שאכתי קשה בין לפי מ"ש בין לפי מאי דס"ד ראשונה שהגנב הטובחו ע"י אחר (ואכלו) [יאכלו] הוא או אחרים לר"מ ולר"י לכל חד כדיניה כיון דאכלו הרי מחשב ליה לשחיטה ראויה ואיך לא ישלם ד' וה' מאחר שס"ל כר"י הסנדלר ואי מיירי בשאינו רוצה לאכלו הו"ל לרבינו לחלק ועיין בפרק כירה דשם הקשה הרז"ה ג"כ קושיית הרא"ש על הרי"ף והר"ן כתב שם ריש דף קי"ד די"מ דעת הרי"ף דגם הוא ס"ל דפליגי בדברי ר"י ומ"מ כיון דקיי"ל כדברי המיקל דאמר דר"י הסנדלר ל"ד דאורייתא קאמר מסתבר למימר דבדרבנן מקילינן ופסקינן כר"מ עכ"ל והנה מדכתב הר"ן דלדברי המיקל ר"י הסנדלר ל"ד דאורייתא קאמר (לא) [ולא] כתב דלדברי המיקל גם ר"י הסנדלר ס"ל מדאורייתא שאינו אסור כלל משמע כמ"ש לעיל דודאי מדמפרש טעמא דר"י הסנדלר מקרא קדש הם משמע דס"ל דאורייתא ומש"ה כתב דמ"מ ל"ד קאמר ולענין ד' וה' מחשב שחיטה שאינה ראויה ופטור כיון דמ"מ יש בו איסור דאורייתא ודו"ק: