דרישה, חושן משפט שנד:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 354:1
Open in the reader →1לא מיבעיא אם גזל הפרה ריקני' כו' ז"ל המשנה בב"ק דף צ"ג גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי רחל העומדת ליגזז גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה ובגמ' דף צ"ה מוקי רב פפא למתני' בר' יודא דאמר גזילה חוזרת בעיניה ושבח גזילה דגזלן הוה והא דקאמר מתני' גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה כו' ל"ד נקט ילדה אלא איידי דתני רישא ילדה תני סיפא נמי ילדה עכ"ל וע' בהרא"ש שם שהאריך בפירוש רישא וסיפא דמתני' ויהיה לך דברי רבינו מבוארים ע"פ שיטת הרא"ש וכמ"ש בפרי' להכי התחיל רבי' בסיפא דמתני' דהיינו גזלה ריקני' שהוא פשוט יותר מגזלה מעוברת כמ"ש הרא"ש ולא זו אף זו קאמר ושיטת הרמב"ם [ג"כ הכי] אלא ס"ל דגיזה ולידה לא חשיב שינוי אלא דוקא שינוי שאינו חוזר כגון טלה ונעשה איל הוא דחשיב לדידיה שינוי ומתני' הנ"ל מיירי בלאחר יאוש ואע"פ שיאוש כדי נמי לא קנה כדלעיל סי' שנ"ג היינו למיקני הגזילה עצמה מ"מ מהני היאוש לשאם גזזה וילדה אחר היאוש דקנה אותו השבת והסכי' הראב"ד עמו שם בפ"ב דגזילה לענין מה שחילק בין לפני יאוש לאחר יאוש ועל מש"ר בשמו כיצד גנב או גזל פרה מעוברת כו' משלם דמי פרה העומדת לילד והפרה הולד ישארו לגנב כו' כתב בש"ג ריש הגוזל ז"ל דבר זה לא תמצאנו במיימוני וט"ס הוא בטורי' ע"כ דאי אמרת הפרה והולד ישארו לגנב נמצאת אומר הלידה למיימוני הוה שינוי וז"א דא"כ קשה דברי הרמב"ם דידיה אדידי' דאיהו גופי' כ' שם דאינו קונה גוף הבהמה גם קק שהרי הטור עצמו כתב בסימן שס"ב דלמיימוני לידה לא הוה שינוי הילכך נ"ל דט"ס הוא ואם אינו ט"ס הוא צ"ע גם תימה במה שהשיג הטור על המיימוני במה שמחלק בין שבח דממילא ובין שבח דמחמת הוצאה ובסי' שס"ב כתב דדוקא שבח דפיטום דע"י הוצאה קנה ולא דפיטום דממילא דשבח דממילא לכ"ע אפי' ביאוש בעלים אינו דגזלן אם לא שהיה שום שינוי ובזה אפשר לומר דודאי אילו הוה גיזה ולידה שבח דממילא הדין עם המיימוני דלא קנה גזלן אלא שרבינו ס"ל דגיזה ולידה שינוי גמור הוא ולא נקרא דממילא ושבח דפיטום בכלל יוקרא וזולא דלא קני ליה אלא בשינוי גמור ע"כ קיצור לשונו ע"ש והנה הקושיות האחרוני' תירץ הוא בעצמו וקושייתו הראשונה כבר כתבתי בפרישה דרבי' דייק כן מדכתב דמי פרתו ולא כתב כמ"ש בבא שלפני זה בגזלה ריקנית ונתעברה אצלו דאם לא ילדה מחזיר הבהמה עצמה אלא ודאי בזה שהיה צריך ליתן בעד שבח וולדות לא אמרינן נמי שישלם בגוף ובדמים וכמ"ש בפרישה ע"ש ועמ"ש בחדושים לשון הרמב"ם וביאורו שחולקים המה רבי' והראב"ד עם המ"מ בביאור דברי הרמב"ם ושאר חידושים עוד בס"ד ע"ש: (ג) גגב בהמה כו' ז"ל הרא"ש שם ריש מרובה אמר רב קרן כעין שגנב כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין ומסיק דביוקרא וזולא קאמר רב ולא כגון בהמה דשויא מעיקרא שוה זוז והשתא שוה ד' דהא אמר רבא האי מאן דגזל חבית מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שוה ד' תברה או שתיה משלם ד' איתבר ממילא משלם זוזא כי קאמר רב דמעיקרא שויא ד' והשתא שויא זוזא קרן כעין שגנב מילתא דפשיטא היא דאילו איתבר ממילא ע"כ משלם ד' דבשעת שבירתו לאו מידי עביד ואפילו איתבר בפשיעה דגזלן לא מקבל עליו שמירה ואשעת גזילה קמחייבת ליה וההיא שעתא הוה שויא ד' וכ"ש אי תברה או שתיה דהוה משלם ד' דאל"כ מצינו חוטא כשכר ואגניבה וחיים דרש [ומיעט לומר לך] דדוקא אחייה לקרן כעין שגנב הא כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין דלגופא לא איצטריך כדפרי' אלא לדיוק' ועוד דסברא הוא דקרן נתחייב כשעת גניבה אבל כפל ד' וה' לא נתחייב עד שעת העמדה בדין דאי מודה מיפטר ובשעת העמדה בדין דכפל כמשמעותו בשויא עתה כשיגמור הדין אבל לענין ד' וה' שמין כמה היה שוה בשעת טביחה ומכירה דמההיא שעתא קמיחייב ואם נתייקרו קודם העמדה בדין לא משלם כי השתא דאפי' קרן אם נתייקר ומיתבר ממילא משלם כדמעיקרא כיון דהשתא לאו מידי עביד וכן אם הוזל אזלינן בתר עידן דטביחה ומכירה וכחשא דממילא ושבחא דממילא לענין קרן כיוקר' וזולא דמי וכו' וע"ש שהאריך עוד בענין אם היתה כחושה והשמינה או איפכ' ביאור דבריו נ"ל דמ"ש מגניבה וחיים דייקינן דוקא לקרן אחייה הא כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין היינו דוקא כשהיה בשעת גניבה ביוקר והוזל בשעת טביחה והיה כן בזול עד שעת העמדה בדין דבזה שווי' כפל וד' וה' דמשלמין כשעת הזול אבל אם חזר ונתייקר אח"כ בין הטביחה להעמדה בדין אז אינו משלם אפי' הכפל ביוקר כשעת העמדה בדין מטעם דמסיק הרא"ש דהא אפי' קרן אם היה מתחלה בזול והוקר ונשבר או מת אינו משלם אלא כדמעיקרא כ"ש כפל וכ"ש ד' וה' דשעת העמדה דידהו טביחה היא ואז היה בזול ואם היה מתחלה בזול ונתייקר בשעת טביחה משלם כשעת טביחה דאז כשטבחו או שבר הכלי מוציאו מן העולם וחל שם חיוב עליו וכדרבא וה"ה לכפל דמיעוט' דאחיי' לקרן ולא כפל לא אתיא אלא בשהוזל אחר הגניבה דאז אמרינן הקרן אחיי' ר"ל יהי' בחיותו ובשלימותו וישלמו כולו כעין שגנב ולא הכפל כיון שהוזל אח"כ בשעת העמדה בדין אבל כשהיה לבסוף ביוקרא לא דרשינן המיעוט לשלם בזול כמו שהוא בתחלת הגניבה וכשחזר והוזל בין הטביחה לשעת העמדה בדין ס"ל דקרן וד' וה' משלם ביוקר כשעת טביחה וכפל בזול כשעת העמדה בדין דכמו דחיובו דהקרן גילה התורה שלא יתמעט מאשר היה משעת הוצאתו מרשות בעלים כן חיובו דד' וה' דחל חיובו משעת טביחה ומכירה לא יתמעט ומיעוט דגניבה וחיי' דדייקינן גניבה אחיי' ולא ד"א מסתבר דהדיוק לא בא אלא אכפל שחיובו ג"כ אשעת גניבה ומש"ה חל עליו מיעוט משא"כ ד' וה' שאינו תלוי בשם גניבה ואיך יחול עליו המיעוט והא דהשוון רב וקאמר כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין היינו דוקא כשהיה בזול בשעת טביחה שמיניה איירי רב וגם לא הוקר אח"כ וכמ"ש ומה"ט לא סיים רב לומר אחייה לקרן כעין שגנב ולא כפל ד' וה' דודאי המיעוט לא אתא לד' וה' כשעת העמדה בדין וכמ"ש ואף לטעם השני שכתב הרא"ש דסברא הוא דאי מודה מיפטר הא כבר נתבאר ממש"ר בסימן שמ"ח דעיקר הודאה תליא בהודאה שגנב דאז נתחייב ע"י הקרן ולא בהודאת טביחה ומכירה וז"ש הרא"ש אבל כפל וד' וה' לא נתחייב עד שעת העמדה בדין דאי מודה מיפטר דכלל שלשתן יחד ור"ל דוקא כשמודה גם בקרן שע"י נתחייב כפל ולא נקט ד' וה' לחוד ומש"ה סיים וכתב אבל לענין ד' וה' שמין כו' דההיא שעתא קמיחייב ר"ל ואין בה מצד עצמה דין הודאה ומש"ה כשם שאם הוקרה אח"כ אזלינן בתר שעת טביחה לקולא כן אם הוזלה אח"כ אזלי' בתר שעת טביחה לחומרא ודוק ועד"ז שכתבתי יושוו דברי רבי' לדברי הרא"ש הנ"ל ולק"מ ועמ"ש בפרישה בס"ד עיין שם: