דרישה, חושן משפט שנו:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 356:5
Open in the reader →1כתב הרמב"ם נתייאשו הבעלי' מהגניבה כו' עד אם לא היה המוכר גנב מפורסם כו' ז"ל ב"י ספר מוטעה נזדמן לרבי' בדברי הרמב"ם דהיאך כ' נותן להם דמיו אם לא היה המוכר גנב מפורסם כיון שאינו מפורסם אין ללוקח ליתן כלום דבשלא נתייאשו הבעלים אמרו דמחזיר הגניבה ונוטל דמים מבע"ה מפני ת"ה והיכא דנתייאשו הבעלים דא"צ להחזיר הגניבה עצמה אי אמרת שיתן דמים בטלת ת"ה ועוד כו' וע"ש שהרבה בקושיות וכתב הרב המגיד שהנוסחא הבדוקה היא נותן דמים אם לקח מגנב מפורסם או אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים אם לא היה זה הגנב מפורסם וכך היא גירסת ספרינו עכ"ל ב"י וכבר כתבתי נוסחתו האמיתית לפי דעתו ופירושה בפרי' ואני תמה על מה שכתב הב"י כאן שספר מוטעה נזדמן לרבי' בדברי הרמב"ם ובסימנים שלפני זה ושלאחר זה לא כתב הב"י כלום אמש"ר והרי מוכח בכמה סימני' שלא ס"ל כנוסחאתו זו דהב"י והוא דלפי נוסחא זו דב"י צ"ל מש"ר לעיל בס"ס שנ"ג בשם הרמב"ם שצריך ליתן דמיה היינו בגנב מפורסם הוא דוחק דהא לא נזכר שם גנב מפורסם ועוד דלקמן בר"ס שס"ח כ"ר בשם הראב"ד דהא דתנן הקונה מן הגנב קנה היינו גוף הגניבה אבל דמים מיהא בעי להחזיר וכדעת הרמב"ם והמשנה ודאי גם מגנב שאינו מפורסם איירי גם בר"ס שס"ט חזר וכ"ר בשם הרמב"ם כמ"ש בסימן שנ"ג ומשמע שם דקאי גם אגנב שאינו מפורסם המוזכר שם לפני זה ויותר מן התימה דלקמן בסימן שנ"ז כ"ר בשם הראב"ד ז"ל שגם הוא סובר שאין יאוש ושנוי רשות קונה אלא לענין שא"צ להחזיר הגניבה ומשמע [מל'] שגם הוא דר"ל דס"ל כהרמב"ם ושם קאי אגנב שאינו מפורסם וכ"כ ב"י עצמו שם ש"מ דבגנב שאינו מפורסם נמי בעי להחזיר הדמים להרמב"ם (וע' מ"ש עוד הוכחה לזה שם בסי' שנ"ז) גם מן הראוי לשום לב לקיים גירסת הספרים הנדפסים בדפוס ב"י כי גם בספרים ישני' מצאתי כ"כ בפרט מאחר שיש לנוסחא זו שכתב עלה המ"מ והב"י שהיא עיקר כמה סתירות מדברי רבי' וכנ"ל לכן נ"ל דגירסת דפוס ב"י הנ"ל היא היתה נוסחת ספרי הרמב"ם שהיה ביד רבינו וכדי לבוא אל הביאור אקדים ואומר דזה ידוע דסתם הקונה מן הגנב בזול הוא קונה (וכדאית' בגמ' וכתבו [רבי'] בסי' רל"ו בקונה מאנס ומסקריקון ע"ש) והיכא דאמרי' שהלוקח מחזיר דמיה ר"ל דמי המותר ששוה הגניבה יתר על מה שקנה אבל סך הדמים שנתן בה ודאי מנכה לבעלים מפני תק"ה וכ"כ מור"ם בהגהות שלו בסימן זה גם י"ל דמה שאמרו יחזיר דמיה מדינא קאמר דס"ל דלא קנה מן הדין אלא גוף הגניבה ולא שוויי' אלא שעשו תק"ה להחזיר הדמים שנותן לגנב היכא שלא נתייאש ולוקח הגניבה והיכא שנתייאש לכל הפחות צריך להחזיר להרמב"ם והראב"ד מותר שיווי הגנבה ממה שנתן להגנב ובזה יבוא הכל על נכון דמ"ש לעיל בסי' שנ"ג ולקמן סי' שס"ח ושס"ט בשם הרמב"ם וראב"ד דיאוש ושינוי רשות אינו קונה אלא לענין שא"צ להחזיר גוף הגניבה אבל דמיה צריך להחזיר מיירי אפי' בגנב שאינו מפורסם וחזרת דמים ר"ל דמי שיווי החפץ ששוה יותר ממה שקנאו אותן דמים הוא מחזיר אבל ודאי שמנכה לנגזל דמי המקח שנתן בעד החפץ ובזה מיושב ג"כ גירסתינו בכאן דה"ק כתב הרמב"ם נתייאשו הבעלי' כו' עד ואינו מחזיר הגניבה עצמה לבעלים דמדקדק לשונו שהגניבה עצמו הוא דא"צ להחזיר הא דמי שווייה של הגניבה צריך להחזיר והא דלא כתב כן בהדיא משום דדרך הרמב"ם לנקוט לשון המשנה והגמראיולשון המשנה הוא ג"כ סתם הקונה מן הגנב קנה וס"ל להרמב"ם והראב"ד בפשיטות דלא קנה אלא דא"צ להחזיר הגניבה עצמה הא דמיה צריך להחזיר וכמ"ש בר"ס שפ"ח בהדיא בשם הראב"ד וכנ"ל וע"ז מסיק הרמב"ם וכתב ז"ל אלא נותן להן דמיו ור"ל הבע"ה נותן להלוקח והראיה שאח"כ בגנב מפורסם פי' דבריו לכתוב אז אין נותן ללוקח כלום ש"מ דמנתינת בע"ה ללוקח מדבר וה"פ מ"ש דהגניבה עצמה אינו מחזיר הא דמי שווי' צריך להחזיר בזה יש חילוק בין אם קנה מגנב מפורסם או מגנב שאינו מפורסם דבקנה מגנב שאינו מפורסם א"צ להחזיר כל דמי שוויה שהרי הבע"ה צריך ליתן לו דמיו מפני תק"ה ואותן הדמים מנכה לו הלוקח אבל אם היה גנב מפורסם אז הבעלים א"צ ליתן להלוקח דמי המקח וצריך הלוקח להחזיר הכל (כצ"ל הכל ולא הכלי שהרי עד הנה לא נזכר כלי אלא גניבה) כנ"ל ביאור גירסת הספרים הנ"ל ובזה מסולקים כל קושיות ב"י ואם תדחוק נפשך מלפרש דמ"ש אלא מחזיר לו דמיו שקאי אדיוק דבריו דגניבה עצמה הוא דלא מחזיר הא דמי שוויי' מחזיר ואין זה מדרך לשון הרמב"ם שלשונו תמיד צח וברור אזי תגיה שתי תיבות ועוד וי"ו א' וכצ"ל אינו מחזיר הגניבה אלא דמי שוויה ונותן להן כו' ובזה יהיה הכל נכון ודוק. שוב מצאתי בד"מ שישב גירסא זו ג"כ עד"ז שכתבתי גם רמזו במקצת בש"ע ע"ש. ואף שהמ"מ הסכים לגירס' ספרי הרמב"ם שבידינו אין כל חדש תחת השמש בחילופי גירסאות וכן מוכח מל' השגות הראב"ד גם מל' המ"מ שם שהיתה לפניהן גירס' אחרת וכבר הוכחתי שכן היתה גירס' הרמב"ם לפני רבי':