דרישה, חושן משפט נא:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 51:5
Open in the reader →1נהי דממונא לא מפקינן אפומיה אבל מחייבין שבועה כו' ז"ל מ"ו ר"ש ז"ל דאתי לאסהודי בע"פ וכן איתא בנ"י ותדע שכן הוא דאל"כ הו"ל מזויף מתוכו שחתם עליו קרוב או פסול עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דא"כ הוא כוונת בה"ג ק' מאי וכ"כ בה"ג כו' דכתב רבינו הא י"ל דגם השאלתות והראב"ד מודי בכה"ג ועוד דהא מ"ש נהי דממונא לא מפקינן אפומיה ע"כ אפומיה דשטר קאמר (ולאפוקי מסברת הרמב"ם וכמ"ש בפרישה) דאי אפומיה דע"א קאמר פשיטא דאין מוציאין אפומיה דע"א וכה"ג נמי הוה פי' מה דכתב אח"כ דמחייבין שבועה אפומיה ועוד זולת זה כמה הוכחות דלא משמע לפרש כן דעת בה"ג ומ"ש מור"ש שכ"כ נ"י אמת שכ"כ בפרק ז"ב (דף רט"ו) בשם בעל נתיבות אבל הביא עליו מיד תשובת הרי"ף דכתב בה ז"ל עדים החתומים על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול ואמר חבירו לא הייתי יודע שהוא פסול רואים אם אינו עמו עדותו כשרה ומשביעין אותו ע"פ העד כשר ואם היו ב' עדים עם הפסולים ואמרו לא היינו יודעים שהם פסול הרי השטר מקוים ומספיקא לא מבטלינן לשטרא ומסתברא היכא דליתנהו סהדי קמן מכשירינן ליה ואמרינן דלא הוה ידע ביה ואפילו נודע שישבו שלשתן להעיד עכ"ל. הרי לפנינו דאפילו אם אין העדים לפנינו ואינן מעידין ע"פ אפ"ה משביעינן ומוציאין ממון ע"פ החתומים בשטר ולא מיחשב מזויף מתוכו כיון דאילו היו קמן היו יכולין להתנצל ולומר לא ידענו בפסולו דהאי דישב וחתם עמו כ"ש בהאי דלא ידעינן שישב עמו ויכול לומר רווחא שביק וכן הביא הב"י כמה דעות דס"ל כולהו הכי וכ"פ בש"ע ע"ש ונראה דמש"ה פי' מ"ו כן משום דהוה ק"ל מה שמסיק רבינו וכתב אחר דברי בה"ג ז"ל וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל בפסקיו וכתב ע"ד בתשובה כו' עד אבל העד שאינו קרוב אם זוכר העדות יבא לפני הב"ד ויעיד כו' משמע דאיירי גם לפני זה בכה"ג דהא דמהני עדות הכשר היינו כשיבא לפני הב"ד ומעיד ע"פ אבל לע"ד א"א לפרש הכי לדברי בה"ג מכמה דקדוקים שלא רציתי להאריך בהן: ומש"ר בסמוך וכתב עוד בתשובה כתבתי הנלע"ד בביאורו בפרישה ע"ש ודוק: