דרישה, חושן משפט נח:ד
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 58:4
Open in the reader →1ואם אמר הלוה והלא מעות אלו הם מדמי כו' עד בעל השטר בפרישה בר"ס זה כתבתי ל' הגמרא וכתב הרא"ש שם (בדף נ"ה על מ"ש שם איתרע שטרא) בשם רב אלפס שרב האי ורב שרירא גאון ז"ל אמרי דאיבטל שטרא לגמרי והביא ראיה מהא דאמר לאו אתורא קיהבית ליה ומתורא שקלית כו' ג"כ אמרו אתרע שטרא אתרע דהתם ודאי כיון דאתורא יהיב ומתורא שקיל ר"ל איבטל שטרא לגמרי וה"נ דכוותה וכתב עליו הרא"ש ונראה דלאו ראיה הוא דהתם נמי נוכל לומר דלא איבטל לגמרי עכ"ל ולכאורה משמע שהרא"ש סבר שב' הדינים אלו הם שווים וגם בזה לא איבטל לגמרי קאמר וא"כ קשה דדברי רבינו הם דלא כדברי הרא"ש דהא מל' רבינו משמע דאם יש עדים שפרע לו בטל השטר לגמרי (וכמ"ש הרמב"ם בהדיא בפי"ד דמלוה) שהרי שינה רבינו וכתב בלשונו בטל השטר גם לא פליג על הרמב"ם אלא על שמצריך שיעידו עדים בפרעון אבל בבטילת השטר משמע דס"ל כוותיה וזה דלא כהרא"ש אביו ונ"ל דרבינו סבירא ליה דהרא"ש לא כ"כ אלא לדחות ראיית רב אלפס וכתב דאפילו לסברתו שסובר שאיתרע שטרא דבשניהם שווים הם אפילו הכי אינו ראיה לפרש דגם ברישא איתרע לגמרי קאמר דאם נאמר דשווים הן נאמר איפכא אבל לפי האמת נראה לרבינו שהרא"ש ס"ל שאינם שווים אלא בדמי שור בטל לגמרי וס"ד לרבינו הכי כיון דמשמעות לישנא דתלמודא הכי הוה ועי"ל דהרא"ש כ"כ לפי סברת הגאונים הנ"ל דידע הרא"ש דס"ל כהרמב"ם בפי' דההיא עובדא דמדמי השור נפרעת דאתרע שטרא מיירי אפילו יהיב ליה מתחלה בלא סהדי לגמרי וכמ"ש בסמוך בפרישה ודרישה ולפי דבריהם כ"כ כיון דאליבייהו שם מיירי בלא סהדי מסתבר ליה לומר דבכה"ג גם שם לא איבטל לגמרי קאמר (אבל האמת) להגמרא דמשמע מינה דשם איבטל לגמרי מיירי בדאיכא סהדי וכמש"ר בסמוך בשם ר"י הלוי שהכי מסתברא ודוק: וכתב הרמב"ם אפי' אין עליו עדים שפרעו מדמיו כו' ז"ל מור"ש ז"ל אין פי' שיש עדים שפרעו אלא שלא ידעו שפרעו מדמי השור ור"י חולק וסובר שידעו העדים בבירור שפרעו מדמי השור דהא היכא דאיכא עדים שפרעו אפילו בסתם הלואה אינו נאמן לומר סטראי נינהו ובטל השטר לגמרי לדעת הרמב"ם וכדעת הרי"ף והרא"ש הנ"ל (וכמ"ש בהדיא בפי"ד דמלוה) אלא ע"כ מיירי בדליכא עדים כלל ול"ד קאמר (וכמ"ש בפרישה) עכ"ל ואין מזה ראיה די"ל דהרמב"ם דוקא קאמר דמיירי שיש עדים שקיבל ממנו דמי השור אך אינם יודעים אי בתורת פרעון קבלם או בתורת מתנה דבשאר הלואה ס"ל להרמב"ם דכל כה"ג נאמן המלוה לומר סטראי הוה במיגו דמתנה יהיב ניהליה אבל הכא ישבע הלוה היסת שפרעו ולר"י הלוי מצריך שיעידו שנתנם לו בתורת פרעון מיהו אכתי קשה היאך סיים רבינו וכתב עליו דברי ר"י הלוי והכי מסתברא ור"ל ולא כדברי הרמב"ם והא לרבינו כבר נתבאר דכשיש עדים על קבלת המעות ממנו ניחא לן לומר שנתנם לו לפרעון מלומר שנתנם לו במתנה נמצא דאין כאן מיגו ונצטרך לומר דדוקא לענין איתרע שטרא ס"ל הכי דהיינו דלא מגבינן ולא קרעינן אבל לא לענין לבטולי לשטרא לגמרי דמיניה מיירי הכא וזהו דוחק דהא לרבינו כשיש עדים על קבלת המעות לא מסתברא כלל לומר שלמתנה קבלם וממילא בטל השטר לגמרי כיון שהודה לו שמדמי שור נתן לו ומכח החזקה הנ"ל ע"כ מחוורתא כמ"ש בפרישה בשם מור"ש ז"ל ודוק. ובש"ע פסק המחבר ברישא בסתם פרעון דבטל השטר לגמרי ואח"כ כתב דין דפרעון מדמי השור דבטל שטר כשיש עדים שפרע לו דמי השור ע"כ צ"ל דל"ד קאמר אלא ר"ל כשיש עדים אפי' מעידין פרעון סתם דאל"כ מאי קמ"ל בפרעון דדמי שור הוא גם בסתם פרעון דינא הכי וק"ל ועיין בסמ"ע: