דרישה, חושן משפט סח:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 68:5
Open in the reader →1ואם לא נעשו כו' עד ואדוני אבי הרא"ש כתב כו' עיקרא דהאי מילתא שם (די"א) אמר רבא האי שטרא פרסאי דמסרא ניהליה באפי סהדי ישראל מגבי ביה מבני חרי והא לא ידעי למקרי בדידעי והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדאפיצן והא בעינן צריך שיחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא בדמיהדר אי הכי ממשעבדי נמי לית ליה קלא ע"כ. ופירש"י שטרא פרסאי שחתמו פרסיים הדיוטות עליו וכתב הרא"ש דרש"י ז"ל לטעמיה אזל שפי' אמ"ש רשב"ג שלא הוזכרו לפוסלו אלא בזמן שנעשו בהדיוטות משום דלא קפדי אאורועי נפשייהו משמע דלא פסיל אלא בלא עדי מסירה אבל בע"מ כשרים לגבות מבנ"ח ושטרות העולים בערכאות אפילו בלא ע"מ ישראלים גבי ממשעבדי ולקמן דף י"ט דאר"פ כי הוה אתו לקמיה שטר פרסאה העולה בערכאות מקרי ליה לב' עכו"ם גריס רש"י ומגבינן ביה ממשעבדי והתוס' הקשו על פרש"י וכתבו דאפי' נעשו בערכאות ומסריה באפי סהדי ישראל לא גבי ממשעבדי ולקמן בפ"ב גרסי' מבנ"ח וכשנעשה בהדיוטות אפילו מסריה באפי סהדי ישראל פסול לגמרי. והרא"ש הוכיח מהירושלמי שכדברי רש"י עיקר אך כתב דהאי מימרא דרבא האי שטרא פרסאה כו' בדלא חתימי עליו עדים כלל (ודלא כרש"י כנ"ל) דאי חתימי עליו עדי עכו"ם לא הוה גבי אפילו מבנ"ח ואפילו איכא ע"מ ישראל דהא מודה ר"א במזויף מתוכו דילמא אתא למימסר קמייהו וכתב עוד דכל הני פירכי שייכי אמתניתין שטרות העולים בעש"ע דבעינן כתב שאינו יכול להזדייף ושיחזיר בשיטה אתרונה מענין השטר והא דלא קבע ליה רב אשי אמתניתין משום דלא שייכא שם פירכא והא לא ידעי למקרי עכ"ל ור"ל דבמתניתין כיון דמיירי שהכל נעשה ונחתם בעכו"ם לא שייך למפרך והא לא ידעי למקרי דהא ודאי אינהו ידעי וידעי ומהימנינן להו כמו שמאמינים להו בכל מה שכתוב בשטר לאפוקי הכא שאיירי שעיקר השטר נעשה במה שנמסר לפני עדי ישראל פריך שפיר והא לא ידעי למקרי. ובזה דברי רבינו מבוארים שהם כשיטת רש"י ע"פ מה שביארן הרא"ש. והרמב"ם ס"ל כרש"י הנ"ל דאפילו עדי עכו"ם חתומים עליהם אם נמסר בפני ישראל כשר והכי ס"ל גם להרמ"ה שהביא רבינו בסמוך בס"ד. ומה שהקשה הרא"ש דאם כן הוי זיוף מתוכו דילמא אתיא למימסר קמייהו וזה כתב הרמ"ה בסמוך דמיירי שהחתומים עליהם הם שמות מובהקין שאין ישראל נקראין כן וכדאמרינן התם בגמרא דבכה"ג ליכא למיחש שמא (כי) מימסר קמייהו נמי ונסמוך עלייהו דכיון שידוע לכל ששמות אלו שמות של עכו"ם הן לא אתי למסמך עלייהו. והרמב"ם שלא הזכיר שמות מובהקין כתב מהרי"ק ז"ל בחבור כ"מ שלו שם בפכ"ז ממלוה דהא דמשמע בגמרא דבעדות כותיים חשיב מזויף מתוכו ה"מ בגיטי נשים אבל בשטרי ממון נהי דבישראל קרובים או פסולים חשיב מזויף משום דאתי לאחלופי לאכשורי בלא עדי מסירה אבל בעדי כותיים לא חיישינן להכי אפילו בשמות שאינן מובהקין בכותיים עכ"ל. ומה שלא סידר רבינו דברי הרמ"ה כאן לפי שניחא ליה לכתבו אחר סעיף זה לומר שגם הרמ"ה חילק בין שטרי מכר לשטרי הודאות וק"ל: והרמב"ם כתב כו' הרמב"ם סיים בזה ז"ל והוא שיהיו עדים שמסר בפניהם יודעים לקרותו וקראוהו כשמסרו בפניהם ויהיה כתיקון שטר ישראל שאינו יכול להזדייף לא להוסיף ולא לגרוע ע"כ. ומדכתב זה שם ולא כתבו בשטרי הנעשים בעש"ע שהזכיר שם לפני זה בריש הפרק נראה דס"ל כיון דר"א לא קבע הני פירכי הנ"ל אמתניתין משמע דבשטרי ערכאות לא בעינן שא"י להזדייף ומוחזר בשיטה אחרונה וכ"כ המ"מ שכן דעתו ושכן דעת בעל העיטור ע"ש. גם מדברי הרמ"ה שבסמוך נראה כן שכתב שטרי מכר והלוואה שנעשו בהדיוטות כו' והוא עשוי כהלכתו ככל תיקון כו' משמע הא נעשו בערכאות לא בעינן שנעשו כתיקון שטרי ישראל וכן בסוף דבריו כתב אז הם כשרים כו' כדין שטרי מכר העולים בערכאות כו' ולא הזכיר שנעשו כך ומשמע דבשטר הנעשה בעש"ע לא בעינן שיהיה עשוי כתיקון שטרי ישראל וכ"כ ב"י שכן דעתו מיהו אינו מוכרח כמ"ש בסמוך גם דעת הרמב"ם אינו מוכרח שידוע שדרכו של הרמב"ם ז"ל להעתיק הדברים כפי הסדר שנאמרו בגמרא וא"כ אפשר שמ"ש הדברים בבבא זו ולא בריש הפרק משום שכאן אמרו רב אשי וכמו שתירץ הרא"ש בכוונת ר"א במה שסידר כאן כך נוכל לתרץ כוונת הרמב"ם ז"ל וק"ל: