דרישה, חושן משפט סט:ט
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 69:9
Open in the reader →1ואפשר שמצאה זה כו' בפרישה כתבתי לשון בעה"ת מ"ש בההיא דלא ליחתום כו' וא"ת הא איכא למיחש שהמוצאו יכתוב עליו שטר בנאמנות וישהנו בידו עד שיקיים חתימתו וי"ל דעיקר קושייתו הוא על מה שדקדק לומר דלא ליחתום אינש אלא ברישא כו" דמשמע דוקא בהתחלת המגילה יחתום שלא יהיה גליון כלל הא אף אם יניח קצת גליון כשיעור שיכול לכתוב אני ח"מ חייב לפ' מנה אם לא יהיה ריוח שיכול לכתוב ג"כ נאמנות ליכא למיחש למידי וא"כ הול"ל לא ליחתום אינש בסוף מגילה ע"ז תירץ דשמא ישכח ענין חתימתו כו': נאמן בהיסת כו' הרא"ם בתשובה האריך לסתור סברא זו וכתב דלא אמרינן מגו אלא היכא דהו"מ למטען טענה מעלייתא מהך דטוען ואילו בנדון זה אין זו מיגו טוב דיותר טוב ונוח לו לומר אמנה או כתבתי ללוות כו' ממה שיאמר פרעתי מפני שיאמרו העולם שקר הוא דאל"כ שטרך בידי מאי בעי דס"ל שאינו רגיל לפרוע עד שיחזיר לו שטרו (ר"ל אף שאינו (חותם) [חושש] כ"כ להניח בידו כת"י כמו שטר בעדים כמש"ר מ"מ אינו רגיל לפרוע כו') וכתב עוד דא"כ קושיית בעה"ת במקומה עותדת למה אמרו לא ליחתום אינש כו' הא אף אם ישכח ענין חתימתו ויטעון להד"ם אכתי מצי לתרץ דבורו אח"כ ולומר אמת שהוא כ"י אבל שכחתי וחתמתי שמי בסוף המגילה וזה מצאה וע"ק הא כתב הוא עצמו בסע"ט בסה"ו א"ל מנה לי בידך וא"ל להד"ם כו' עד וכן נמי אם הוציא עליו כ"י שלוה ממנו הוחזק כפרן ואמאי הא מצי למיטען טענה וו אמת שחתמתי כו' וע"ק שכתב שם א"ל מנה לי בידך וא"ל הן כו' עד אבל אם אמר מעולם לא היה לך בידי הוחזק כפרן ואמאי הוחזק כפרן אף שהודה בפני עדים אכתי יכול לטעון אמנה היה דברינו שרציתי ללות ממנו ופחדתי שמא לא ימצאו עדים מוכנים באותה שעה והאמנתי לו והודיתי שלויתי ממנו אבל עדיין לא לויתי ממנו כלום וכ"ת אה"נ שאם חזר ומתרץ דבוריה ש"ד אלא הב"ע כשראה ח"י שתק ולא טען מידי אין זה כלום דנהי דאיהו לא טען אנן טענינן ליה דהא כשהוא טוען אותה טענה אינו טוען אלא בדרך חקירה דילמא הכי הוי וכיון שכן אין הפרש בין שיהיה החוקר הוא או הב"ד (ולפי מ"ש בפרישה דמ"ש אפשר שמצאה זה ר"ל אני לא לויתי ודאי רק שחתמתי בסוף המגילה ומ"ש ואפשר לא קאי אלא אמצאה זה א"כ אין ראיה מכאן כששתק ולא אמר מידי שחתימתי זו היא ממה שחתם בסוף המגילה וק"ל) וזה מבואר מאד לא יטעה בו שום א' מבעלי העיון ועוד הא בסל"ב כתב שאם אמר הלוה הוו עלי עדים שאני ח"ל מנה או שאמר א"ע שוב א"י לטעון טענת השטאה או שלא להשביע והשתא אם בטענת שלא להשביע אע"ג דאיהו לא טען אנן טענינן ליה אפ"ה הודה הלוה א"נ אח"כ לטעון טענה ההיא במגו דפרעתי טענת אמנה וכיוצא בה שאין אדם עשוי לעשותן ואי איהו לא טען אנן לא טענינן ליה מיבעיא דכי הודה שוב לא נאמן בטענה במיגו דפרעתי ע"כ ועיין בב"י שהביאו באורך ובסוף כתב ב"י ואח"כ שמעתי שהרב הנזכר חזר בסוף ימיו [מתשובה] זו ע"כ. ולא כתב טעם לחזרתו מכל הראיות והקושיות שהביא. ונלע"ד שמש"ה חזר מטעם שהרגיש בו הוא עצמו ישוב על הקושיות אלא שרצה לתקנו אבל לא הועיל כלום והוא שכיון שאמר תחלה להד"ם תו ל"מ לומר פרעתי או אמנה היא דאין במשמעות ל' להד"ם ענין אמנה אלא שמצי לתרץ דיבוריה דלהד"ם לומר לא חתמתי אשטר אלא אמגילתא חתמתי ואין זה טענה דכיון דבטענה זו עצמה א"נ אלא במגו דפרעתי וכאן שאמר להד"ם ליכא טענת פרעתי ואיך יהיה נאמן בטענה שאין לה שורש ומעמד כ"א במיגו דטענה דלא שייכא הכא ומיגו למפרע לומר אי בעי לא היה טוען להד"ם לא אמרינן כנ"ל ברור ובזה נדחו כל ראיותיו ומזה הטעם כ"ר ג"כ לקמן סע"ט דאם אמר להד"ם והוציא עליו כ"י הוחזק כפרן. ומה שהקשה עוד דא"כ גם בהודאה תחלה לפני עדים וחזר ואמר להד"ם יהיה נאמן בהך טענה דאמגילתא חתים במגו דפרעתי ג"כ לא קשיא דהו"ל מגו במקום עדים דהא טענה זו שטוען להד"ם עדים מכחישים אותו ומיהו ודאי צ"ל דאיירי באמר תחילה הן ואמר אתם עדי דאל"כ היה נאמן לומר להשטות נתכוונתי וזה פשוט ולא הוצרך רבינו לבארו. וכן מה שהקשה מסל"ב ל"ק כלל דכיון דאמר אתם עדי הו"ל מיגו במקום עדים משא"כ הכא ודוק היטב: דכיון דקיום שטרות דרבנן ז"ל ב"י וק' אדרבא כיון דמדאורייתא לא בעי קיום שטרות יש להקל בו ואפשר שהוא היה מפרש שק"ש דרבנן היינו דמדאורייתא לא הו"ל למסמך אסהדי דבשטר אלא דרבנן אמרו למיסמך עלייהו וכך הם דברי הרמב"ם בפרק ג' מה"ע עכ"ל וקשה הא רבינו מסיק וכתב בסכ"ח אדברי הרמב"ם דר"ת חלק עליו וס"ל דבעדי השטר או אפילו שלחו עדותן דבכתב לב"ד סגי אף מדאורייתא כל היכא דראוין להעיד ע"פ וא"כ לא הול"ל ונראה כו' דמשמע דמכח סברא בעלמא כ"כ אלא הול"ל כן מכח דינא לכן נ"ל יותר כמ"ש בפרישה גם מה שכתב הב"י דאפשר דמפרש כו' משמע דר"ל שהיכא שהזכיר בגמרא ק"ש דרבנן היה מפרש דמדאורייתא לא מהני קיום וז"א דהא בגמרא לענין קולא אתמר הכי וכמשר"ל ר"ס מ"ו דקל הוא שהקילו חכמים בק"ש כו' ואפשר דל"ד קאמר הב"י אלא ר"ל מ"ש הגאון כאן כיון דק"ש דרבנן פי' דמדאורייתא לא הו"ל למסמך אסהדי ולא קאי אלשון הגמרא. וא"ל לפי דברי הגאון מה זה שאמרו בספ"ב דכתובות ובכמה דוכתי כיון דק"ש דרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן גם אמרו דמדאורייתא עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ולא בעי קיום וכן הקשה שם בכ"מ אהרמב"ם ואני כבר כתבתי ישוב בזה לעיל סכ"א. ובאמת מצינו בכתובות דף כ"ב שהחמירו בק"ש דבדין הוה דין בשנים בדיעבד לשמואל ובק"ש אפילו דיעבד בעי ג' דיינים לקיימו וכ"כ שם התוס' ודו"ק: