דרישה, חושן משפט ז:יז
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 7:17
Open in the reader →1אין מועיל להן סילוק לומר יחנו להן אחרים כו' שהנאה להם שיהיה להם בריוח ז"ל הברייתא והגמרא שם בפרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ג) האומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין אותו בדייני אותה העיר ואין מביאין ראייה מאנשי אותה העיר כו' עד ה"ד אי דקייץ להו ליתבו בי תרי מינייהו מאי דקייץ להו ולדיינו לעולם דקייץ להו וניחא להו כיון דרווח רווח ע"כ. ומשמע לרבינו דהכי קאמר שהנאה להם שיהיה הרבה מעות לעניים דאז כשיהיה המעות בריוח ירוויחו להעניים ויחלקו להן המאה זהובים וגם דמי קצבתן. ועד"ז פי' הרמב"ם בכרק ט"ו דעדות ולא כפרשב"ם שפי' שם ז"ל לעולם דקיץ ואפ"ה ניחא להו להדיינים שינתן המנה לעניים דכיון דרווח שיש להם מעות רווח כלומר הרי יש להם מעות ולמה יתנו להם כלום כל זמן שאין צריכים עכ"ל. ונראה דס"ל דאיירי במקום דאף שיש מעות בריוח בצדקה אין מוסיפים להעניים קצבתן. והריוח וההנאה דקאמר הוא להדיינים בעצמן דאף שיתנו הדיינים או אחרים עבורם קצבתן לפי ערך המעות שנתנו להם מ"מ ירוויחו הדיינים במנה זו שנתנו להם שישאר בקופה של צדקה כשיעור המעות שנתנו הדיינים לקופה של צדקה דרך משל אם נתן להם במתנה מנה ויתפרנסו בה העניים חצי שנה ולולי המתנה היה אלו הדיינים צריכין ליתן לפרנסת העניים לחצי שנה כל אחד זהב נמצא כשגם יתנו קצבתן ישאר בקופה בכלות חצי שנה ג' זהו' שלהן ולא יצטרכו לגבות מעות לפרנסת העניים עד כלות כל המעות שבקופה ונמצא שירויחו הדיינים שאלולי המנה היו חוזרין וגובין מהן מיד בכלות חצי השנה כן נראה דעת הב"י בביאור דבריו ויש לדקדק בו הרבה גם על הרמב"ם ורבינו ק' מ"ש בגמרא הנ"ל לפני זה הב"ע דלא קיץ. אף דלא קיץ עליהן לגבות דמי כל שנה אלא לפי מחסורן לצורכן גובין בעת הצורך מ"מ עכ"פ לסוף יוציא על העניים מנה ואם לא יצטרכו בשנה יהיה בב' שנים או בג' ויסתלקו ויתנו ערכם להמנה דזה נהנה וזה לא חסר הוא ועוד יש לדקדק בשמעתין טובא ודוק ותשכח. ונלע"ד ליישב בס"ד את הכל ולא יהיה ק' מידי לשום אחד מהפירושים והוא דהצעת השמעתתא הוא כך דז"ל שם השותפין מעידין זה לזה אמאי נוגעין בעדותן הן הב"ע דכתב ליה דין ודברים ר"ל דשמואל מיירי מהיכא דאירע כן שנסתלק אחד מהשותפין לחבירו בזה קאמר דמעידין זה לזה ולא חיישינן לקנוניא שאחר העדות יחזיר למשותפו חלקו ממה שסילק נפשו וע"ז הקשה אח"כ וכי מסלק נפשו מי מסתלק ור"ל וכי מהניא הסילוק ולא חיישינן לקנוניא והתניא בני העיר שנגנב להן כו' ואי איתא לסלקו בי תרי כו' ור"ל שיכתבו דין ודברים ולא שום הנאה לנו לס"ת זו שידונו עליה וכעין סילוק הנ"ל דשותפין ומשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי וא"א להן לסלק מהס"ת עצמו ולא שייך בזה לומר יתנו הן חלקן שמה יעשו בחלקם שבני העיר שהיה להן ס"ת זו שדנין עליה לא ירצו לקנות עוד ס"ת. והדר פריך ת"ש האומר תנו מנה כו' אמאי לסלקו כו' ופירש"י וגם שאר מפרשים ס"ל כן דס"ד דמקשה דציוה הש"מ ליתנו לבני העיר לצורכי רבים וידוע שצרכי רבים לא יחדלו ותמיד צריכים לגבות. רק שהש"מ ציוה ליתן להם מממונו מנה לסייע לצרכיהן ובזה שייך שיסלקו ויתנו דמי ערך המנה מה שמגיע להן ולמה לא יעשו הדיינים זה לסלק כיק דעכ"פ צריכין ליתן חלקו לפי הגבייה ומשני ה"נ בס"ת ור"ל כמו שברייתא הראשונה משום דבס"ת מיירי מש"ה קאמר דאין דנין ואין מעידין ה"נ ברייתא זו איירי שאמר תנו מנה לס"ת לזה קאמר דאין דנין ומעידין אבל לא מחד טעמא נינהו דטעם דברייתא הראשונה הוא דכ"ע בעי ס"ת לשמיעה ובני העיר לא ירצו לקנות ס"ת אחריתי וא"א לדיינים ועדים לסלק מזו שדנין עליה וכנ"ל וטעם דברייתא זו הוא דזה הש"מ רוצה שיקנו בדמיו דוקא ס"ת ולא בצירוף ממון אחרים כדי שתהיה נקראת על שמו לזכרון וה"ה למרחץ או רחוב שהזכירו הרמב"ם ורבינו ל' בס"ס ל"ז שהיא דבר פרטי ואפשר לקנותו במנה משא"כ צרכי רבים לבנין חומה דס"ד דמקשה שאינו דבר פרטי ולא שייך להיות די להן במנה זו שציוה ליתן להן וכמ"ש בס"ס ל"ז ע"ש ומש"ה ל"מ סילוק שיתן דמיהן דבדמיהן לחוד לא יקנו ס"ת ובני עיר לא ירצו לקנות אחריתי ואע"פ שהיורשים שבאין לדון עמהם אינן רוצים כלל מ"מ לפי טעמא בני העיר היתה צוואת אביהן לקנות בדמיו ס"ת ולפי טענתן כל העיר פסולין לדון ולעדות כיון דלא מהני ביה סילוק כי רוצה הש"מ להיות נקרא על שמו וק"ל והדר פריך ת"ש האומר תנו מנה כו' עד ובעניים דרמו עלייהו ור"ל ומש"ה אף שעניים שקלי ולא שאר בני העיר מ"מ גם השאר נוגעין הן מאחר שהעניים מוטלין עליהן ופריך ה"ד האי דקאמר דרמי עלייהו אי דקייץ להו פי' המתנהגין בו שבכל שנה קבלו עליהן ליתן כ"א כך וכך ליתבו בי תרי כו' מאחר דקבלו עלייהו ליתן כ"א כך וכך בכל שנה אף דאין עומד עליהן מכריחין על הנתינה מ"מ מעצמן יתנו דלא ימעלו בקבלתן עליהן דהוא אמירה לגבוה נמצא דלא יהיו נוגעין ומשני דלא קייץ פי' אין סדר ביניהן כדרך זה ליתן בכל שנה אלא מנהגן כשיהיה לעניים שום צורך מסבב הגבאי וגובה מכ"א נדבתו או לפי ערכו ובהיות כן כשיהיה המנה בכיס צדקה לא יסבב הגבאי לגבותו שנמצא דלא יתנו גם אלו הדיינים והעדום חלקן וזהו נגיעתן וא"ת יתנו הן חלקן בראש עי"ז המגיע עליהן במנה כדי שידונו וכנ"ל י"ל דמ"מ אין זה דומה לסילוק הנ"ל דשותפין דפריך עלה דשם איירי כשאירע כן שנסתלק השותף ולא איירי שיתחייב לסלק. ודומה להכי צריך להקשות עליו מעניין דלסלקו פי' בדבר שעכ"פ יתנו חלקן דאז הו"ל כסילק דהשותפין דמאחר דעכ"פ יתנו למה לא יתנו גם כן בראש וידונו משא"כ בלא קיץ דאין מוטל עליהן ליתן שום דבר ואין בידינו לומר להם שיתנו ואינו דומה לגבייה דצורכי הרבים לפי ס"ד להמקשן הנ"ל דשם הן מוכרחין ועומדין ליתן ואף שנאמר להן מה לכם היזק תנו מאחר שסופו ליתן כשלא יגיע לידינו המנה המה ישיבו שיתנו לשנה הצורך ולסוף לא יתנו כל זמן שיהיה דמי המנה בכיס ויהנו הדיינים מזה וזהו שפי' ר"ש ז"ל וכל זמן שהמנה בכיס לא יתנו הדיינים כלום וכ"נ מל' פי' כל המפרשים הנ"ל והדר קאמר ואב"א לעולם דקייץ להו וניחא להו כיון דרווח רווח ור"ל אף שמדרכן ליתן כ"א קצבתן בכל שנה היינו דוקא בעת שאין מעות בכיס אזי מדרכן שמתחילת השנה גובין מכ"א קצבתו אבל כשיגיע השנה ויראו שיש מעות בכיס לא יהיה גבייה ביניהן דאדעתא דהכי לא קבלו עליהן והו"ל שוה כלא קייץ עליהן הנ"ל דפי' לא יבא לידי גבייה וזהו שסיים ר"ש בפי' וכתב ז"ל לעולם דקייץ כו' עד ולמה יתנו כלום כל זמן שא"צ ור"ל אף דקייץ להו ה"מ כשיש גבייה אבל כאן דאין גבייה לא יתנו הן וכבר כתבתי דאין קושיא שיאמרו להן מאחר שעכ"פ צריכין אתם ליתן כשלא יהיה בידינו המנה תנו גם עתה בראש דמ"מ אין זה דומה לסילוק הנ"ל דצורכי רבים דהן מוכרחין ועומדין על הנתינה אבל כאן אף דקייץ להו מ"מ אין מי שמכריח אותן ליתן עכ"פ וגם לא קבלו עליהן בכה"ג אלא שתדבר עמהן בטעם הלא זה נהנה וזה לא חסר מ"מ אינו דומה לסילוק השותפין הנ"ל דשם איירי כשנסתלק מעצמו ולא שהכריחו על כך ודוק היטב במ"ש ותמצא שנתיישב בו כל דקדוקי השמעתתא בצירוף מ"ש עוד מזה בסימן זה ובס"ס ל"ז ע"ש והב"י לא דק במ"ש בשם ר"ש אהא דלא קייץ להו ולא במ"ש וניחא להו דכיון דמרווח רווח ודו"ק ויש לדקדק על רבינו שכתב יתנו להם אחרים קצבתן וידונו ובגמרא קאמר וליתבו בי תרי מינייהו מאי דקייץ להו ולדיינו דמשמע דהדיינים עצמן נותנין קצבתן ואף שבפרישה כתבתי טעם לדברי רבינו מ"מ קשה למה שינה ל' הגמרא ונראה שרבינו מפרש הא דפריך וליתבו בי תרי מינייהו ולדיינו לאו שיתנו הדיינים קאמר דא"כ וליתבו בי תלתא מיבעי ליה דהא אין ב"ד בשנים אלא ודאי אעדים קאי וה"ק וליתבו בי תרי מינייהו ויעידו ולידייניהו בי תלתא איזה שיהיו שוב מצאתי כן בחדושי רשב"א אלא שקיצר שם לשונו ע"ש ומש"ה פריך הגמרא על סילוק העדים ולא על סילוק הדיינים משום דבדיינים אם ירצו א"צ סילוק ולהוציא ממון כי אפשר בדיינים ממקום אחר והברייתא לא קאמר אלא שלא ידונו בדייני אותה העיר משא"כ בעדים וכמ"ש בפרישה וגם מל' הרמב"ם פט"ו מה"ע מוכח כן שהרי התחיל בתרתי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ומסיים בעדות לחוד שכתב אנו ניתן דבר הקצוב עלינו ונעיד ובודאי ה"ט משום שגם הוא כי' מ"ש בגמרא ליתבו בי תרי מינייהו דאעדים קאי ולא אדיינים ומזה נתבאר שדעת הרמב"ם כדעת רבינו אלא שקיצר שלא הזכיר סילוק כ"א לענין עדות ומיניה יליף לדיינים דאותה העיר ורבינו כתב סילוק דיינים כאן וסילוק העדים בס"ס ל"ז כ"א לפי ענינו וכמ"ש. ובב"י כתב דרבינו מפרש וליתבו בי תרי מינייהו ולידייניה בע"א ממה שפירש הרמב"ם משמע שהוא לא חילק בין סילוק דעדים לסילוק הדיינים ולא נראה לי כלל מטעמים שכתבתי. ודע שבהג"מ פי"א מה"ע כתב דמדפריך כמה זימני ולסלקו כו' ולדיינו ולא משתמיט חדא זימנא למימר וליסלקו בי תרי מינייהו וליסהדו ש"מ דוקא בדין לדון להבא ס"ל דיכול לסלק ולא בעדות שראה לשעבר דלא מהני סילוק לדבר שכבר ראו כו' ע"ש וקושיא חזקה היא על הפוסקים דס"ל דגם בעדות יכול לסלק ולהעיד אעבר למה קאמר הגמרא ולידיינו ולא קאמר ויעידו אלא ע"כ צ"ל שהם פירשו שמ"ש וליסלקו תרי ולדוינו דבאמת הכי פירושו שיסהדו כדי שידיינו וכמ"ש. וס"ל דבפסול ממון יכול לסלקו ומהני אפילו לדבר העבר. ולהג"מ הנ"ל צריכין ליישב מ"ש בגמרא ולסלקו בי תרי ולא קאמר בי תלתא דה"ט דכולה סוגיא דהתם אליבא דשמואל קאי דאמר שם שותפין מעידין זע"ז ושמואל ס"ל דשנים שדנו דיניהם דין ואליביה מסיק וקאמר וליסלקו בי תרי מינייהו ולדיינו. אבל גם זה דוחק דהא כבר כתבתי בפרישה בר"ס ג' בשם הרא"ש דגם שמואל מודה דשנים שדנו אין דיניהן דין אם לא שאמרו דונו לנו כמו שנקראים דיינים מן התורה ע"ש ואפשר דהג"מ לא ס"ל הכי וק"ל: אא"כ יש להן ס"ת אחרת כו' ז"ל הרא"ש בתשובה כלל ג' דין י"ג אם יש להן ס"ת אחרת בעיר אפשר להן להסתלק שלא יקראו באותו ס"ת בעודן בב"ה ואפי' אם יקראו בעודן בב"ה לא מקרי הנאה כיון שאפשר בס"ת אחרת ורי"ו תלמידו כתב ז"ל ודוקא שיש ס"ת אחרת באותו ב"ה שהם יכולין להתפלל בו וכתב עוד רי"ו ז"ל ודין ב"ה לדון עליו דינו כס"ת שכולם נכנסין בתוכו להתפלל ואם יש בעיר ב"ה אחר יכולין להסתלק ולדון כמו בס"ת עכ"ל. ונראה דמ"ש דיכולין להסתלק ולדון כמו בס"ת דמשמע גם בס"ת אפי' בשיש אחר צריכין סילוק היינו דוקא כשאינה באותו ב"ה וכמ"ש רי"ו בשם הרא"ש דיש חילוק בין הוא באותו ב"ה או לא וה"נ אם יש עוד ב"ה בעיר והטעם בשניהן שוין דכיון שזולת זה יש לפניו טירחא לילך לב"ה אחרת מקרי הנאה ומש"ה צריך סילוק אבל לעולם כשהס"ת באותו ב"ה א"צ סילוק בכל ענין אפי' הן עצמן יכולין לקרות בס"ת שדנין עליה ולא כמ"ש בע"ש שמסתפק בפי' התשובה של הרא"ש הנ"ל אי מותר לקרות בה הן עצמן קאמר או דוקא לצאת ידי שמיעה קאמר ע"ש והנלע"ד כתבתי וכן נ"ל מוכרח מדברי הש"ע וכמ"ש שם בסמ"ע ע"ש ודו"ק: