דרישה, חושן משפט צח:יב
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 98:12
Open in the reader →1עד שיודיעו ללוה אפילו אם הוא רחוק הרבה עיין בב"י מה שהקשה על רבינו וקשה דא"כ לא הוה ליה לרבינו לסתום אלא לפרש לכן נראה דס"ל לרבינו דאם הוא אלם משהינן ליה אפילו טפי מי"ב חדש ואפילו אי ליכא שיירא וס"ל דהמעשה ובגמרא כך היה דלא היו צריכין לשהות כ"א עד י"ב חדש משום דהוו שיירות דאזלי ואתו משם להתם אבל אי לא הוו מצו אולי ואתי בגו וימנא די"ב חדש הוי משהינן טפי וממילא אי ליכא שיירתא צריכין לשהות ג"כ עד שיזדמן מי שיודיעו על ידו וחדא באידך תליא דכיון דאין שיעור מוגבל היכא דאיכא שיירתא ה"ה דמשהינן היכא דליכא שיירא כלל ודוקא אם אינו אלם קבעו ליה זמן כדי שילך בג' בשבת משום דליכא פסידא בהא ללוה בקרקעו ואף דבגמרא קאמרה תחילה כן לדינא ז"ל וה"מ דמקרבא אבל מרחקא לא אם לא דאיכא קרובים אי נמי שיירתא דאולי להתם כו' הא מסיק בגמרא שם וקאמר ע"ז ז"ל ולא היא כולי ולפי המסקנא דולא היא כו' חזר מתרתי ממאי דהוה ס"ד מעיקרא דאין חילוק בין אלם או לא ובתרווייהו אי קרוב ממתינין ואי רחוק אין ממתינין. ובסוף חילק ביניהן וקאמר דאי אינו אלם אין ממתינין אלא כדי הילוך יום א' ואם הוא אלם ממתינין אפילו טובא עד דמודעינן ליה ודו"ק וצריך ליתן טעם למה השמיטו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם להאי דינא דצריך לשהות טפי כשהמלוה אלם מכשאינו אלם ולסברת הרמב"ם הנ"ל דלא כתבינן אדרכתא אמטלטלי היכא דאמר אתינא אפי' בתר צ' ולאפוקי מדעת הרא"ש ור"י שכתבתי בסמוך בדרישה וגם רבינו ובעה"ת שכתבתי לשונו בפרישה דס"ל דלא ממתינן ליה אלא עוד צ' אחר צ' ראשונים כשהניחם ביד שליש ומשמע דאפילו בכמה שנים נמי לא משום הפסד דלוה ואף על גב דאיכא קרקע למלוה חיישינן שמא תפסד וכנ"ל כ"ש היכא דהמלוה אלם ויש פסידא ללוה דמשהינן אפי' בקרקעות אפי' כמה שנים ואי נאמר דהרי"ף והרא"ש ס"ל כוותיה דהרמב"ם במטלטלי היכא דאמר אתינא א"ש דהשמיטו דין זה דנלמד במכ"ש מדין מטלטלין וכמ"ש וכן משמע מלשון רבינו דכתב וכן בקרקעות וכו' משמע דמשוה אותן יחד ודו"ק: