דרישה, חושן משפט צט:ז
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 99:7
Open in the reader →1לא שייך דין קדימה בדבר שאינו בעולם כו' הא דלא קאמר אין שייך דין קדימה במטלטלין משום דהשיב דאפי' מיירי שכתב בשטרו שהקנה לו מטלטלין אגב קרקע אפ"ה אין לו דין קדימה כיון שלא היה בעולם קודם שלוה מהשני והוי כלוה ולוה ואח"כ קנה דאם באו לפני ב"ד יחד לגבות חולקין ואם קדם המאוחר וגבה אפי' במקרקעי מה שגבה גבה וכמש"ר סימן ק"ד וה"ה במטלטלין הללו שהקנה לו אגב קרקע ומשה"נ כתב דהשתא דנשבע הו"ל כקדם המאוחר וגבה מכח שבועתו שנשבע וצריך לקיים שבועתו וק"ל ועי' בתשובה שהארכתי בעניינים הללו דקדימה ושם הבאתי ל' תשובת הרמב"ן שכתב בסי' ס"א דיש קדימה ג"כ במטלטלי בשנים שבאו יחד לגבות בב"ד דנותנין המטלטלין להמוקדם לבד והביאו הב"י ג"כ בסי' ק"ד מס"ה ולפ"ז י"ל דהכא איירי דלא הקנה מטלטלי א"ק והרא"ש לא ס"ל כהרמב"ן אפ"ה השיב כן להשואל שבא בטענה ששטרו מוקדם ושהוא יקח תחלה ש"מ דס"ל להשואל כדעת הרמב"ן הנ"ל וע"ז השיב דאפי' לסברת הרמב"ן אינו גובה כיון שלא היה בעולם ויש נ"מ גם להרא"ש דאם היה בעולם ובאין שניהם יחד לב"ד לגבות כאן אף כמו אם רצה הלוה ליתנו להא' וגם נשבע ע"ז ליתנו לו אין שבועתו חלה כיון שבשעת שבועה היו המטלטלין בעולם ושניהם שוין בגבייתן מהם משא"כ כשנשבע קודם שבאו בעולם חלה השבועה ווה דומה קצת למ"ש הרא"ש בתשובה והביאה רבינו בר"ס ע"ג דאם נשבע שלא למכור כדי לשלם אם השבועה היתה קודם שלוה חלה השבועה ואם היתה אח"כ לא חלה השבועה ודו"ק. וכיון שנשבע לתתו ללוי צריך לקיים שבועתו צ"ע דבא"ע סי' קנ"ד כ"ר בשם הרא"ש שהשיב על מי שנשא אשה אחרת והשביעוהו הדיינים להיות עם השנייה ולזונה כו' עד הילכך כל היותר על כדי חייו יתן חצי לזו וחצי לזו כו' משמע דאע"פ שנשבע לשניה והיה ג"כ דבר שלא בא לעולם ואפ"ה צריך שיתן החצי לראשונה ועוד דמסיק התם הרא"ש באותה תשובה וכתב ז"ל וששאלתם למה חייב לפרנס השנייה הא משועבד לראשונה מה קדימה שייך במזונות ופרנסה יכול לשעבד עצמו לכמה נשים דגופי של אדם יכול לשעבד לכמה חובות דלא שייך קדימה אלא בשיעבוד מקרקעי עכ"ל. ולא תלה הדבר בשבועתו שנשבע לשנייה שחלה במטלטלין ואפילו ליתן לה הכל אף שנשתעבד לראשון כמ"ש הרא"ש כאן בתשובה וגם בא"ע גופיה קשה מיניה וביה דשם בסי' קי"ח כ"ר תשובת הרא"ש דכתובה בה כמו בתשובה דהכא ע"ש שכתב ראובן חייט נשכע ליתן לשמעון חצי מה שירויח ועתה אין מספיק לראובן לפרנסת אשתו חצי מה שירויח ואשתו תובעת מזונות כו' וכתבת שי"א דהשביעה הויא לבטלה כיון שהיה משועבד לאשתו תשובה אין בדבריהם כלום דאין שיעבוד חל על גופו של אדם בשום ממון שהוא חייב ואלמלא השבועה לא היתה המתנה כלום כי נתן לו דבר שלא בא לעולם אבל בשביל השבועה שנשבע צריך לקיימו עכ"ל הרי מוכח מתשובה זו כמ"ש כאן ונראה דיש לחלק בין חוב הלואה לחוב מזונות אשתו דשאני הלואה שמתחילה כשהלוה לו המלוה היה דעתו שיחזיר לו דמי הלואתו בעין ופעם א' הן או דמיהן כמו שהלוהו ולא ס"ד דמלוה לבא לידי מדה זו לגבות פרוטה פרוטה ומש"ה עכשיו שאין לו אין עליו שיעבוד הגוף לעיין ע"ז שלא יחול עליו שום שבועה שנשבע ליתנו לאחר וכמ"ש בתשובה משא"כ במזונות אשתו דתחלת השיעבוד היה ששיעבד גופו שכל מה שירויח במלאכת ידו יוציא מזונותיו ומזונות אשתו ולוה היא נושאת את נפשה משעה ראשונה וכיון דמתחילה לזה נשתעבד מש"ה לא חלה השבועה שנשבע להוציא הכל בפרנסת אשתו השנייה וכ"ש אם נשבע לשלם אותו לב"ח או ליתנו במתנה לאחר והא דפסק בהחייט דצריך לקיים שבועתו ליתן החצי לשמעון שאני התם דלא היתה שבועתו שלא לזון אשתו כלל שהרי שייר לפניו דמי חצי מלאכתו לפרנסתה וכבר כתב הרא"ש דאדם יכול לשעבד גופו לכמה חובות וה"ה למזונות אשתו ולחוב או מתנה עמהם ודו"ק ועמ"ש עוד מזה בדרישה בא"ע סי' קנ"ד: