דרישה, אבן העזר ק:ה
דרישה · Drisha, Even HaEzer 100:5
Open in the reader →1אלא נשבע היסת ונפטר ואנו לא נהיגין כן אלא כמ"ש הטור בסמוך בשם סמ"ג עיין בספרי פרק הכותב מ"ו. ועיין בהגהות מור"ם שכתב ג"כ שכן נראה סברת האחרונים ור"ל שכ"כ המרדכי בשם מוהר"ם שכן הנהיגו גדולי אשכנז וצרפת וריינוס ומהרי"ק שורש י"ח וקי"ז ומהרי"ו בתשובתו סי' קי"ג וכתבי מהרר"י סימן רל"ב ועמ"ש מהרא"י שם בכתביו סימן שכ"ט ובד"מ הביאן. ומ"ש מור"ם שם בהג"ה ע"ז וז"ל אבל לא נהגו במדינות אלו לגבות בלא כתובה נראה דאתוספת כתובה דוקא כ"כ שלא הגבה ד"מ שליש תוספת כפי הכתובה א"ל שמנהג פשוט כן וכן מוכח ממ"ש לפני זה ואחר זה דמתוספת איירי וכן מוכח מדכתב שם אח"ז ז"ל ולכ"ע אם אין המנהג פשוט אע"פ שכתובתה בידה ואינה מקויימת אינה גובאת בו. דקשה מאי כ"ע דכתב הלא לפני זה כתב דיעות ושהסכימו עמהן האחרונים דאפילו במקום שכותבין כתובה גובה שטר כתובתה בלא כתובה וא"כ אף דזו אינה מקויימת הא לא גרעה מאילו אין בידה כתובה כלל ואין לומר דאיכא ריעותא בה מדאינה מקויימת דז"א דהא רוב הכתובות אינם מקויימות ולא מיחשב לריעותא וכמ"ש מהרא"י בכתביו סימן רכ"ט ע"ש שכתב טעם דהא דאין נוהגין לקיימה אפשר משום איבה כו' אלא ודאי אתוספת קאי שכתב לפני זה שנהגו האחרונים בשם הגדולים להגבותו אם מנהג כל "המדינות להוסיף ואזה כתב דאם אינו מנהג פשוט כ"ע מודים דאין מגבין התוספת אפילו הכתובה בידה רק שאינה מקויימת ומשה"נ סיים וכתב שם ז"ל ומיהו אם תפסה כו' נאמנת לומר "שהוסיף כו' ש"מ דאתוספת קאי ודוקא לעניין תוספת צריכה תפיסה ודוק. ולא כרמ"י שהבינו לדברי מור"ם כפשוטו ומש"ה אמ"ש מור"ם דלכ"ע אם אין המנהג פשוט כו' הנ"ל כתב הוא בשם י"א ובענין אחר ז"ל "ובמקום שאין המנהג פשוט לגבות בלא שטר כתובה י"א אפילו שטר כתובתה בידה ואינה מקויימת אינה גובאת בה ואין נוהגין כן אלא גובין לכל אשה שכתובתה בידה אפי' אינה מקויימת דלא חיישינן לכתובה מזוייפת כו' ואחר כך כתב אם תפסה נאמנת אפי' על מה שאומרת שהוסיף לה. הרי שהוסיף בסוף לשון אפי' וטרח וכתב לפני זה כמה שינויים ובשם י"א הכל גרם לו שהבין למ"ש מור"ם דאין נוהגין לגבות כו' קאי אעיקר כתובה וטעות בידו ודו"ק. (עיין בד"מ שכתב בשם כתבי מהרא"י סימן רכ"ב ורל"ב דבמקום שנוהגין לכתוב כתובה בשוה גובאת אפי' אין שטר כתובה בידה ואם אין מנהג פשוט לכתוב בשוה אע"ג דרוב נוהגין לכתוב בשוה כיון שאין מנהג פשוט אין גובאת התוס' אע"פ ששטר הכתובה בידה אא"כ הכתובה מקויימת ואיכא למילף לפי מנהגינו שאנחנו מגבין לכל הבתולות ד' מאות זהובים ולהאלמנות ב' מאות ועשירות ועניות כולן בשוה והוא מנהג קבוע בכל המדינות אע"פ שנזכר בכתובה נדוניא ותוספת אותו סך הנ"ל גובאת אפי' אין שטר כתובה בידה דהוה לה עתה כב"ד של כהנים דאמרינן בגמרא שהיו כותבין ד' מאות זוז וע"ל בדרישה סימן ס"ו סעיף י"ד ובב"י שם ומ"ש רמ"א אבל לא נהגו במדינות אלו לגבות בלא כתובה נראה דקאי על שאר הנדוניות והתוספת כתובה שמוסיפין שליש על מה שמכניסה לו שאין זה שוה לכולן והדין כמו שאר בעל חוב וכן נראה ממשמעות שאר הפוסקים שהביאם הר"מ כ"פ):