דרישה, אבן העזר קי:ג
דרישה · Drisha, Even HaEzer 110:3
Open in the reader →1המוצא שובר כו' בזמן שהאשה מודה כו' כן הוא לשון ברייתא ספ"ק דב"מ סוף דף י"ט ופריך שם בגמ' ז"ל וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלא זבנתא לכתובה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי ומסיק לה לשובר דכתב בניסן ואתא למטרף לקוחות פירוש שיחזיק בקרקע המיוחד לכתובה כ"פ) שלא כדין אמר רבא ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואביי שני שם שינויא אחרינא אבל בההוא שינויא לא מתיישב מ"ש רבינו כיוצא בדין זה בשובר דהלואה הנמצאת בשוק כו' בח"מ ס"ס ס"ה ע"ש ושם הארכתי וכתבתי שם דמה"ט דוקא כשהאשה מודה לאיש מחזיר השובר להאיש אבל כשהאיש מודה לאשה ואומר שלא פרע לכתובתה אין מחזירין השובר להאשה ושתגבה בכתובתה דחיישינן לקנוניא שמא הבעל להבריח נכסיו מב"ח קאמר הכי דהא הכא לא שייך טעם דאי בעי מחיל. וה"ה בלוה שמודה למלוה אין מחזירין השובר לידו מה"ט אלא לא מגבינן בש"ח ולא מקרעינן ליה. ומ"ש רבינו אין האשה מודה לא יחזירנו כו' הוא ג"כ בברייתא והטעם מבואר דאם הוא מכחישה ודאי לא יחזירנה לידה דשמא היא תקרע לה שובר ותגבה כתובתה ומה"ט גופא אפילו הבעל מודה לה אין מחזירין לה משום קנוניא כנ"ל ואף שלא כ"כ רבינו בהדיא מ"מ מדוקדק כן מדכתב בזמן שהאשה מודית יחזיר ול"ק נמי איפכא כשהוא מודה לא נקט אלא ל' הברייתא בקצרה ודו"ק. ומ"ש בלשון הגמ' הנ"ל ומפיק לה לשובר דכתב בניסן ל"ד קאמר דהא בשובר אין כותבין זמן כמבואר בח"מ סימן נ"ג אלא כל שובר סתם שביד הלוה מבטלין כל השטרות שיוצאין עליו ממלוה זו עד היום: