דרישה, אבן העזר קלד:ג

1ואם מסר מודעא מתחלה כדי לבטלו משמתינן ליה עכ"ל. תמה ע"ז ב"י בכמה תמיהות וז"ל בפרק קמא דקידושין וביבמות פרק י"ג דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה כו' ואמאן דמסר מודעא אגיטא וכתבו התוספות ואפילו היה מבטל כל מודעות כו' וכ' ה"ה וכו' עד ולמה רבינו סתם כאן דלא כהרא"ש היפך מנהגו כו' עכ"ל ב"י. ואני אוסיף להפליא על רבינו לפי סברת הב"י דכאן פסק דלא כנהרדעי ולעיל ס"ס כ"ו כתב רבינו ז"ל אבל א"א הרא"ש כתב שאין הלכה כרב אלא בהא שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך עכ"ל שם. ובאמת לק"מ מכל הנך קושיות ודקדוקין הנ"ל וחד פירוקו וישובו של חבירו. והוא שרבינו בשיטת הרא"ש אזיל וס"ל דהלכה כנהרדעי כמ"ש הרא"ש בהדיא וכמ"ש רבינו בשמו לעיל ס"ס כ"ו וכמ"ש. והא דכתב כאן בסימן זה דאם מסר מודעא תחלה כדי לבטלו משמתינן ליה אין זה ענין לפלוגתת נהרדעי כי נהרדעי איירי במסר מודעא אגיטא וכבר בטלו וכמ"ש התוס'. ואפ"ה סבירא ליה לרב דמנגדינן ליה משום דאיכא דשמע במודעא ולא שמע בביטולו ובהא פליגי נהרדעי אמרי משמיה דרב דלא היה מנגיד אבל רבינו איירי במוסר מודעא אגט ולא בטלה עדיין ומיירי כאן בגט מעושה בישראל שכופין אותו בדין לגרשו ואז כופין גם כן לבטל מודעא ואם אינו רוצה ל"מ דמנגדינן ליה אלא אפילו משמתינן ליה דהוא חמור מנגידא דהוא בכלל כפייה שכופין על הגט ועל ביטול מודעא ובזה ליכא מאן דפליג אבל אי כבר ביטל מודעא דלנגיד ליה לא כתב רבינו משום דקיימא לן כנהרדעי כמ"ש הרא"ש מה שאין כן הרמב"ם דסבירא ליה הלכה כרב וכמ"ש רבינו בהדיא בשמו לעיל ס"ס כ"ו ומש"ה כתב דאמאן דמסר מודעא מנגדינן ליה ומיירי נמי כשכבר ביטל מודעא וכמ"ש התוספות על רב (ורבי' ירוחם שכתב שהסכימו כל הפוסקים דמנגדינן ליה כרב ולא כנהרדעי ע"כ ל"ד קאמר ואין למידין מן הכללות דהא הרב כתב בהדיא בשם הרא"ש דלא נהיגין כנהרדעי. א"נ סבירא ליה דהרא"ש לא כ"כ אלא למנהגא אבל לדינא מודה דהלכה כרב וכמ"ש ב"י לעיל ס"ס כ"ו ורבינו כיון דהמנהג כנהרדעי מ"ה לא כתב לדינא וק"ל) והשתא א"ש דכתב רבינו דין זה דמשמתינן אותו כאן דמיירי במי שמצוה על הב"ד לכפות אותו לגרש דבזה דוקא משמתינן אותו עד שיבטל המודעא דאילו אנסוהו שלא כדין ומסר מודעא פשיטא דאין משמתין אותו שיבטל המודעא שהרי בדין מסר וכמ"ש הרא"ש בתשובה והביאה ב"י בסמוך ובמוסר מודעא מי שלא אנסוהו כלל לא איירי רבינו דלאו אורחא דמילתא למימסר עליה מודעא וכמ"ש ב"י א"נ נקט מילתא דפסיקא דמי שאנסוהו ואז ודאי מסתמא דמילתא דמסר מודעא תחלה והדין נותן שאם אנסוהו כדין שכופין אותו ג"כ על ביטול המודעא וקאמר דאז משמתינן אותו עד שיבטלה וק"ל. ובזה נתיישב ג"כ רש"י דפי' אההיא דמנגיד רב מאן דמסר מודעא דמיירי בגט מעושה כדין דתמה עליו המ"מ והב"י הנ"ל משום דקשה ליה דאם לא כן במאי מיירי אי באנסוהו שלא כדין אפי' נגידא לא הוה דיניה כיון דשלא כדין אנסוהו ואי במסר מודעא אגיטא שדעתו ליתן בלא אונס קשה ממ"נ אי הדין נותן לכפותו שיבטל המודעא אם כן שמותי נמי משמתינן ואי אין הדין נותן כן אפילו נגידא נמי לא מנגדינן ליה ואי מיירי דהדין נותן שהוא צריך לבטלו ומיירי דכבר בטלו וכמ"ש התוספות א"כ לא ה"ל להגמרא משמיה דרב לסתום אלא לפרש דרב מנגיד אמאן דמסר אגט וכבר בטלו אלא ודאי איירי באנסוהו כדין ואז ודאי מסר מודעא וגם כן כמו שכפו אותו הב"ד על הגט כן כפו אותו גם כן על הביטול ואפ"ה נגדיה רב וה"ל סתמו דקאמר רב מנגיד אמאן דמסר מודעא כאלו פירש וקאמר אמאן דמסר מודעא אגיטא ובטלו. ובזה נתיישב ג"כ התוס' שכתבו שם דרב מנגיד אף ע"ג שכבר ביטל דק' מנ"ל לתוספות ולפי מה שכתבתי א"ש. וזהו בעיני תשובת הרא"ש כלל נ"ג שהשיב על א' שנדוהו ב"ד על שמסר מודעא על החליצה שיפה עשו לו והביא ראיה מהא דרב מנגיד על מאן דמסר מודעא על גיטא וכתב דודאי לא איירי באנסוהו שלא כדין שאם כן הוה מנגיד אותו אלא מיירי בגט מעושה כדין והלך ומסר מודעא ובשעת נתינת הגט ביטל כל מודעי כו' דק' מנ"ל דמיירי באנסו כדין דלמא מיירי בנותן גט מרצונו ומסר מודעא לפני זה וכמ"ש המ"מ וב"י הנ"ל וגם ק' מנ"ל דאיירי דכבר בטלו אלא ודאי דא"כ לא ה"ל לסתום ממ"נ וכמ"ש. ומ"ה כתב נמי דאיירי דכבר בטלו משום דמסתמא כבר בטלו וכמ"ש ולא תקשה למה הביא הרא"ש ראיה באותו תשובה מהא דרב מנגיד הא ס"ל דאין הלכה אלא כנהרדעי כנ"ל וגם מאי מייתי ראיה מנגידא אנדוי ושמתא החמור דהא תשובתו שם בצידו. דבנדון ההוא גם אחר ביטול המודעא חזר לסורו והחביא עצמו וכתב כתב לבית דין להוציא לעז על החליצה וכבר כתבתי דבכהאי גוונא כולי עלמא מודו דמשמתינן וכופין בכל החומרות להוציא המודעות והלעז ולבטלו וק"ל: