דרישה, אבן העזר קס:א
דרישה · Drisha, Even HaEzer 160:1
Open in the reader →1מעשה ידיה שלה כו' דלא תקינו רבנן מעשה ידיה כו' עפ"ר ועיין בב"י שהקשה על טעם זה שהרי כל אלמנה דעלמא שניזונת משל יתומים ומעשה ידיה שלהם כמ"ש לעיל ר"ס צ"ה ול"נ דלק"מ דשאני אלמנה דעלמא שהבעל כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותך והוה כאילו עדיין הבעל קיים ולכן הואיל שבחייו מעשה ידיה שלו משום איבה גם לאחר מיתתו הם ליורשים הואיל שלא הפסיקה מלזונה אפילו שעה אחת מכח תנאי כתובה דאביהם והעיקר היה מכח טעם דאיבה אבל גבי יבם שפסק מלזונה מיד לאחר שלשה חדשים כל זמן שלא תבעתו לדין כנ"ל והשתא לא שייך טעמא דאיבה ולכן אין מעשה ידיה שלו. ומה שכתב מעשה ידיה שלה לעולם לשון לעולם נמשך למה שכתב אחריו אפי' היא ניזונת כאלו אמר מעשה ידיה שלה בכל ענין אפילו היא ניזונת אבל אין פירושו כמשמעו שהרי אחר שייבם אותה הרי היא כשאר אשה שמעשה ידיה לבעלה. ולכאורה נראה דמיירי בדאית ליה ליבם נכסים מאחיו המת שממנו מפרנס אותה דנ"ל דגם מזונות אפילו בחיי היבם אינן מוטלים על נכסי היבם כל זמן שהניח בעלה ראשון נכסים שדין מזונות כדין כתובתה שהרי היבם אינו כותב לה כתובה חדשה וסומך אכתובת המת אם לא שלא הניח המת נכסים שניטלת כתובה מנכסי היבם וה"ה למזונותיה שהן תנאי כתובה ואם כן א"ש מה שכתב לעולם דאפילו לאחר שכנסה היבם כל זמן (שלא) נתפרנס מנכסי היבם ליכא איבה. אלא שלפ"ז צ"ל מה שכתב הרא"ש (ועפ"ר) כל זמן שאינה יושבת תחת בעלה קאי כשלא הניח המת נכסים דוקא והוא דוחק ועיין בתוס' בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נ"ג) ובאשר"י שם ד' קכ"ט ע"א ולעיל בדברי רבינו סימן קי"ב שם כתבתי ל' התוס' והרא"ש באבעיא דבת יבמה אי מתזנא כו' ועי' בר"ן פ' האשה שנפלו שכתב בשם רשב"א דכיון דאין לה כתובה ליבמה על היבם גם אין לה עליו תנאי כתובה כו' ומיהו יש לחלק בין תנאי כתובה למזונות שהוא בכלל שארה שהוא דאורייתא גם בפרק החולץ (יבמות דף ל"ח) מסיק במשנה זה לשונו כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון עכ"ל המשנה) כל זה אינו דהרי בפרק ר"ג (יבמות דף נ"ב) גרסינן ז"ל שטר כתובת יבמין כיצד כותב לה אנא פלוני בר פלוני קבלית ית פלונית יבמתי לזון ולפרנסה כראוי ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון כו' ש"מ דאע"פ שכתובתה על בעלה הראשון מ"מ מזונותיה ופרנסתה על נכסי היבם. ועיין מ"ש רבינו בסימן קס"ו מזו גם כן ועיין מ"ש שם ושם בארתי כדאיתא בראיות ברורות דמדין תורה לא היה כותב לה כתובה כלל רק רבנן דתקנו שיעשה בה מאמר כמבואר שם תקנו נמי שיכתוב לה כתובה ע"ש: